שועל ערמומי

העולם הזה הוא מלחמה ארוכה
וחייבים להילחם! והדרך לנצח בה היא
לא לעזוב את הרצון. כי היצר הרע,
הוא שועל ערמומי שתמיד יחפש דרכים
כיצד לדכא את רצונו של האדם.

בגן הגעגועים – פרק 30

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

ביום האחרון, היה הולך לשם, וראה מעיין הולך, והמראה – אדום, והריח – של יין, ושאל את המשרת: הראית שזה מעיין, וראוי שיהיה בו מים, והמראה – אדמומית, והריח – של יין? והלך וטעם מהמעיין, ונפל וישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה…

היצר הרע הוא כמו שועל ערמומי. כאשר הוא רואה שהאדם הולך בדרך הישרה ונזהר מכל נדנוד של איסור, מה הוא עושה? מזמן לאדם מחשבה מסוימת של פליאה, איזה דבר פלא לתהות עליו, ואז, כאשר האדם מתחיל לעיין ולחקור בפלא הזה ומתחיל לחשוב – מעניין מה יש כאן?… מה זה הדבר הזה?… מוזר מאוד… אז היצר הרע כבר מפיל אותו להרהורים של ממש והוא נופל להיכן שנופל, כידוע לכל מי שכבר התנסה בנכליו של היצר הרע.

וכך כתוב בספר המידות (סימן ניאוף, י): "לא תיכנס עם פיתוייך בטוען ונטען, כי אריכת הרגשת החושב, אפילו לבחינת השולל, תפעל הגברת החפץ ותתהפך הרצון אליו". רבי נחמן מזהיר אותנו לא לחשוב על שום תאווה, אפילו בדרך של שלילת התאווה, כי עצם המחשבה על התאווה מעוררת אצל האדם רצון חזק אליה.

כמובן, אנו רואים שוב, שהשני למלכות לא אחז במדרגת האמונה. כי על מה אתה מסתכל? איך בכלל ראית את המעיין הזה? מה כל כך אכפת לך אם יש בו מים או יין? אדרבה, אם ישנה אפשרות שזהו יין וברור לך מה הציווי של בת המלך – לא לשתות יין, אז מה יש לבדוק או להרהר בדבר?! אם כן, עיקר הפגם של השני למלכות הוא – שלא היה לו שכל מיושב חזק ותקיף לגבי האמת, לכן הוא נפל.

בפעם הזאת נפילתו של השני למלכות היא הרבה יותר גדולה מהנפילה הקודמת, מכיוון שהיין הפיל אותו מכל שבעים הפנים של התורה (בגימטרייא יין=07) והוא נפל לשינה של שבעים שנה…

מכאן אנו מבינים מדוע האלכוהול והסמים – אפילו הקלים – הם גרועים יותר מכל התאוות שבעולם, כי על ידי שאר התאוות האדם נופל רק מחלק מהפנים של התורה, אך כאן הוא נופל מכל השבעים פנים!

ובנוסף, ההתמכרות לאלכוהול ולסמים תופסת את האדם עשרים וארבע שעות מסביב לשעון, ואין שום זמן שהוא משוחרר מתאוותו ויכול לישב את דעתו ולשאול מה בכלל התכלית של תאוות מסוג זה. הוא, גם, לא יכול לתפקד בדרך כל ארץ ממספר סיבות:

א. דבר זה אינו מקובל על העולם ועל החוק, והוא חייב להסתיר את מעשיו.

ב. בני אדם מכובדים אינם מקבלים אותו לכן הוא מוכרח להתחבר עם אנשים בשולי החברה, שם הוא "לומד" עוד ועוד דברים מסוג זה.

ג. השכרות אינה מניחה אותו לתפקד בצורה נורמאלית, וממילא חייו וחיי משפחתו נהרסים ממש – חינוך הילדים, שלום הבית, לימודים, פרנסה ועוד.

מן השמים הוא

השני למלכות היה מספר פעמים קרוב מאוד להוציא את בת המלך. הוא הגיע ממש עד הפתח – ונכשל. הגיע פעם נוספת כמעט עד לפתח ושוב פעם נכשל. בכל פעם הוא נכשל ממש ברגע האחרון. עלינו לדעת שדבר זה קרה לו מכיוון שמשמים הפילו אותו, כמו שכותב רבינו (ליקו"מ רס"א): "כשנופל אדם ממדרגתו, ידע שמן השמים הוא" וכו’. כלומר, הזמינו לו ניסיון ולא עזרו לו לעמוד בו, וממילא הוא נפל.

כי אדם אינו יכול לעמוד בשום ניסיון אם לא עוזרים לו מן השמים – וכמו שאמרו חז"ל: "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו – אינו יכול לו". וכאשר האדם חותר ומתייגע להתקרב אל השם יתברך, לחזור בתשובה ולכבוש את תאוותיו ולתקן את מידותיו והוא נופל בכל פעם – עליו לדעת שמן השמים לא עזרו לו וזה לטובתו!

מדוע לא עזרו לשני למלכות והוא נפל בדרכו להוציא את בת המלך? מדוע אין עוזרים לאדם לנצח במלחמה והוא נופל בכל פעם, ואינו מצליח להוציא את בת המלך שלו?

עיקר הסיבה לכך היא – שהאדם עדיין לא ראוי להוציא את בת המלך, מכיוון שאם יניחו לו להצליח תיכף ומיד להוציא אל הפועל את כל רצונותיו בעבודת השם, בלי נפילות ובלי עיכובים הוא יתמלא בגאווה ויחשוב שהוא מציאות, שהוא צדיק, שהוא המשיח… ואז הוא ייפול לשינה רוחנית ולא יהיו לו שום שאיפות ורצונות נוספים, כיוון שהוא חושב שהוא כבר הגיע למדרגה גבוהה, לכן הוא מרוצה מעצמו.

כמובן שהשם יתברך לא רוצה בזה כלל, מכיוון שהוא רוצה לתת לאדם הצלחה אמיתית ולא הצלחה דמיונית, דבר שיזיק לו מאוד וימלא אותו בגאווה. וזו הסיבה לכל העיכובים ולכל הנפילות שיש לאדם – הכל באמת לטובתו ורק כדי לעורר אותו לתפילות וכיסופים שבעזרתם יהיו לו כלים להצליח באמת. כלומר, אף שיגיע למדרגה הרצויה, הוא ידע שזה מאת השם, ולא יצא מהמקום שלו, ויהיו לו רצונות חדשים לכסוף ולמלא אותם.

לכן צריך כל אדם להמתין את כל הזמן שצריך לטהרתו, כמו שאמרו חז"ל: "הבא להיטהר – אומרים לו המתן". ומה עושים בזמן ההמתנה? ישנים? אוכלים גלידות? בודאי שלא! עובדים! לומדים! מתפללים! כוספים! ומתייגעים!

אדם צריך להכין את עצמו להיות חזק בדעתו וברצונותיו כדי שלא ייפול מכל מה שיעבור עליו בזמן הזה – ירידות, ניסיונות, בעיות, קשיים וכו’. מדוע? משום שהעולם הזה הוא מלחמה ארוכה וחייבים להילחם! והדרך לנצח את המלחמה היא לא לעזוב את הרצון בשום פנים ואופן, יהיה מה שיהיה, ויש להרבות בעוד תפילות וכיסופים, רצונות ותחינות – עד שייבנה כלי שבעזרתו יהיה ראוי להתקרב להשם יתברך. על האדם לדעת שכל הצלחה שיש לו היא מן השמים, ולא יתלה שום דבר בעצמו כדי שלא ייכנס בו שמץ של גאווה. וכמובן, יתפלל שלא ייפול לשינה ושתמיד יהיו לו רצונות חדשים, ועל זה נאמר: "ומשביע לכל חי רצון…" (תהלים קמ"ה). כלומר, שאדם נקרא חי כאשר יש לו רצונות ושאיפות. וברגע שבשמים יראו שהוא מוכן לכך, אז כבר יעזרו לו להוציא את בת המלך שלו.

(מתוך הספר בגן הגעגועים מאת המחבר)