שביעי של פסח – קריעת ים סוף אישית

באו מים עד נפש!

“הוֹשִׁיעֵנִי ה’ כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי… הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ” (תהילים ס”ט, ב-ג, טו-טז)

נחשון בן עמינדב הוא הראשון שקופץ למים. הוא הראשון בעל עזות דה קדושה וביטחון ב-ה’ יתברך שיושיע, יציל ועזור. הוא נכנס לתוך המים שקוצפים רועשים וגועשים.

בתלמוד הבבלי, מסכת סוטה כתוב: “אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר (הושע י”ב, א): “סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל”. ועליו מפרש בקבלה (תהלים ס”ט): “הושיעני ה’ כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד… אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וגו'”.

לא להאריך בתפילה??

באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו (שמות י”ד): “דבר אל בני ישראל ויסעו”, “ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו'”.

התניה עם המים

ה’ יתברך התנה עם המים ביום היוסדם, שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים ים סוף יצטרך להיבקע לשניים. המים שאלו, איך וכיצד אדע ואכיר אותם? הראה הקדוש ברוך הוא למים את נשמותם הטהורות של בני ישראל.

מה קרה לים סוף?!

כאשר הגיעה השעה המיוחלת וים סוף היה צריך להיבקע בהתאם להסכם עם בורא העולם עוד מימי בראשית, פתאום החליט הים להישאר שלם ועמד איתן בדעתו. מה בעצם קרה שם? כתוב במדרשים שה’ יתברך הראה גם הפעם לים סוף את נשמותיהם של עם ישראל אך הוא לא זיהה אותם ולכן סרב להיבקע בתואנה שאינו מכיר אותם. הכיצד? הרי ה’ הראה לו אותם ופתאום לקה בסנליות ושכחה בזמן כה גורלי וחשוב??

הנשמות שהתפחמו

אלא מה, הנשמות הטהורות של בני ישראל כשהיו בשעבוד מצרים התלכלו והזדהמו והתפחמו מהזוהמה שהייתה שם, וכידוע שבני ישראל נכנסו כבר לתוך ארבעים ותשע שערי טומאה והיו חס ושלום ממש קרובים להיכנס כבר לשער החמישים שמשם אין גאולה רחמנא ליצלן.

וככזה, מאחר והנשמות התעטפו בקליפה נוראית הים לא זיהה אותם ולכן לא רצה להיבקע.

כאשר ה’ הסביר לו שמדובר בדיוק באותן הנשמות שהראה לו מימי בראשית, והן רק התעטפו בעטיפה זמנית של קליפה , הן לא מה לחשוש והיות והם כמו האגוז. הקליפה מבחוץ קשה ולא אכילה ואילו הפרי טעים ומשובח ובריא למאכל. כך גם נשמתם. הקליפה היא רק מעטפת חיצונית ומצד האמת הנשמה שלהם עדיין טהורה, זכה, ברה ונקייה כמו מימי בראשית.

פינוק בטבע

המים נבקעים לשניים ועם ישראל עובד ביבשה. ה’ פינק אותם והחול של ים סוף נהיה ליבשה נעימה ורכה עליה דרכו ודרכה עברו. הפינוק לא תם ונשלם, אלא נפרצו שניים עשר שבילים שלאורכם עברו בני ישראל, היה אוויר נעים אביב וחמים, וה’ העצום והגדול הצמיח עצי פרי טעימים למאכל וכל אחד ואחת יכול היה לקטוף ולאכול ממה שחשקה נפשו. ולילדים היו ממתקים וחטיפים טעימים.

ומה כיום?

גם כיום אנחנו נמצאים בפאתי ים סוף עם נשמות מפויחות.. אבל ה’ חפץ בזיכוך ובטוהר שלנו.. הבה נשוב וה’ הרחמן יקרע לנו את ים סוף הפרטי.