הר של זהב

אם יש לאדם תאוות ממון אז הוא שקוע
בה עשרים וארבע שעות ביממה! הוא ‘ישן’
על כסף, פוקח את העיניים ורואה כסף,
אוכל כסף, נושם כסף ומדבר כסף…
אז מה הפתרון? הר של זהב ומבצר של
מרגליות!

בגן הגעגועים – פרק 33

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

אחר כך הקיץ ושאל את המשרת: היכן אני בעולם? וסיפר לו כל המעשה. ושחילות רבות הלכו שם, ושהייתה כאן מרכבה הנ"ל, ושהייתה בוכה עליו, והייתה צועקת שיש רחמנות עליו ועליה, כנ"ל. בתוך כך הציץ, וראה שהפאטשיילע מונחת אצלו, ושאל: מאין זה? והשיב לו, שהיא כתבה עליו בהדמעות. ולקחה, והרים אותה כנגד השמש, והתחיל לראות האותיות. וקרא מה שכתוב שם כל קבלתה וצעקתה, כנ"ל, ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל, כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני…

בת המלך מודיעה לשני למלכות שעכשיו אינה שוב במקומה הראשון והוא צריך לבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, כי שם ימצא אותה. בזה מרומזת הגלות של עכשיו, שאנו נמצאים בה – הגלות של תאוות הממון. זאת, משום שהיום השכינה והאמונה נפלו כל כך עמוק אל תוך עמקי הקליפות, עד לשער החמישים של הטומאה שהוא תאוות הממון הכוללת את כל העבודות הזרות בתוכה, וכידוע אין עבודה זרה קשה יותר מרדיפת הממון. דבר זה מרומז ב"הר של זהב ומבצר של מרגליות".

ואכן, עדיין לא נשמע ונראה מימות העולם דור כמו של ימינו, שכולם כל כך שקועים ורודפים אחרי הממון. אין ולו אדם אחד שאינו שקוע בתאוות ממון, שהיא תאווה נוראה שקשה לצאת ממנה יותר מכל התאוות, כמו שמספר רבינו ב"מעשה מבעל תפילה", שם סיפר בעל התפילה שקיבל מהמלך שתאוות הממון הינה הקשה מכולם עד שממש אי אפשר להוציא את האדם ממנה, אלא על ידי הדרך שיש לחורב, כמבואר שם.

ההסבר לכך הוא שכל שאר התאוות, כגון אכילה וניאוף, אף שגם הן קשות ומצריכות עבודה רבה כדי לצאת מהן, אולם אפשר לתקנן משום שהאדם אינו שקוע בהן כל הזמן, ובודאי ישנם זמנים בהם הוא משוחרר מהן, כי אחרי שאכל ארוחה הגונה בודאי אין לו תאוות אכילה ואז אפשר לדבר איתו על התכלית ולעוררו לתשובה, לשוב ולהאמין בהשם יתברך ולעבדו יתברך. כך גם לגבי תאוות ניאוף – ישנם רמזים שבהם שוקטים שמריו ודמיו של האדם והוא יכול לשמוע דיבורים על התכלית ולחזור למוטב.

אולם כאשר יש לאדם תאוות ממון הוא שקוע בה עשרים וארבע שעות ביממה! מהרגע שפוקח את עיניו הוא מתחיל לחשוב רק על כסף, איך לעשות כסף ואם יהיה לו כסף וכדומה. כל היום הוא מתהלך עם מחשבות על כסף. בלילה הוא לא נרדם ומתהפך על משכבו וחושב רק על כסף ומחשב חשבונות ומתכנן תוכניות איך לעשות כסף, ומן הסתם הוא גם חולם על כסף, וממילא אין הוא פנוי לשמוע שום דיבור של יראת שמים.

וכאשר מנסה אדם כלשהו לדבר איתו מעניין התכלית, הרי שדבריו נופלים על אוזניים אטומות ולב ערל – הוא לא שומע אותו כלל. במקרה הטוב הוא מקשיב בנימוס ומהנהן בראשו, אבל עיניו בוהות והוא לא מבין בכלל מה רוצים ממנו, מדוע מבזבזים את זמנו היקר על הבלים בזמן שאפשר לחשוב כיצד לעשות עוד כסף…

איזהו עשיר…

התיקון של הדור הזה הוא רק על ידי "הר של זהב ומבצר של מרגליות" – שבירת תאוות הממון. כלומר, אדם צריך ביטחון גדול בהשם ומידת הסתפקות גדולה. עליו להיות שמח בחלקו עד שירגיש שהוא חי בהר של זהב ובמבצר של מרגליות – להרגיש שלא חסר לו דבר ויש לו את כל העשירות שבעולם.

כל זמן שאין לאדם אמונה, ביטחון ושמחה אלה – שהוא שמח בחלקו עד שהוא מרגיש כמו העשיר הגדול ביותר שחי בהר של זהב במבצר של מרגליות – אין הוא יכול להוציא את בת המלך. זאת, משום שללא שבירת תאוות הממון אי אפשר לזכות באמונה ולהשגחה בשלמות, כמו שכותב רבינו ב"ליקוטי מוהר"ן": "להמשיך השגחה שלמה אי אפשר, אלא עד שישבר תאוות ממון…" (תורה י"ג).

והשאיר את המשרת והניחו, והלך לבדו לבקשה…

כאן השני למלכות כבר עולה בדרגתו הרוחנית. הוא מניח את המשרת, שזו הנפש הבהמית, והולך לבדו לבקש את בת המלך. כלומר, השני למלכות זכה לעזוב את כל ענייני העולם הזה ואת תאוותיו, לכן כבר אין לו שום עסק עם הנפש הבהמית. כי "נפש" פירושה "רצון", כמו שנאמר על הפסוק (בראשית כג): "אם יש את נפשכם" ופירש רש"י: נפשכם – רצונכם. עתה, השני למלכות עזב את כל התאוות הבהמיות ואת רצונות העולם הזה, וריכז בשלמות את כל רצונותיו ותשוקותיו בעבודתו לגאול את האמונה מן הגלות בה היא נמצאת.

מנקודה זו, החיפוש והבקשה של השני למלכות מקבלים היבט אחר. מהרגע שהשני למלכות הפנה באמת עורף לעולם הזה ופשט את גופו המצורע, והניח מאחור את הנפש הבהמית, חיפושו נעשה במרץ ללא לאות וללא מנוח בלי שום נפילה או נסיגה לאחור, והוא הולך לבטח וחותר עוד ועוד בחיפושיו. הוא מצליח להתגבר על כל סוגי המניעות, ואפילו על המניעות הבאות מהצדיקים הנוראים ואנשים בעלי כוח ומדרגה, שום דבר לא יכול להשיבו לאחור, לבלבלו או לעכב אותו כהוא זה, עד שזוכה למצוא את בת המלך ולהוציאה.

והלך כמה שנים לבקשה, ויישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות, כי הוא בקי במפת העולם (שקורין לאנד קארט), ועל כן הלך אל המדבריות. והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים…

שוב אנו רואים כיצד כל שלב ושלב בחיפוש אחר בת המלך לוקח כמה וכמה שנים. מכאן, שהחיפוש אחר האמונה השלמה מצריך סבלנות רבה ואורך רוח מצד המחפש, משום שבין מדרגה למדרגה שעולים עוברים כמה שנים עד שהאדם רואה תוצאות מעבודתו, דבר שמצריך זמן רב. כמו כן אנו רואים כיצד בכל שלב השני למלכות מיישב את דעתו – כלומר מתבודד – כמו שכתוב: "ויישב עצמו…"

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)