שורשים רוחניים

לכל אדם יש שורש רוחני אחר משל
חברו. לעולם אין לקחת דוגמא משום
אדם או להשוות עצמנו אליו. התמקד
בדרך המיוחדת שלך בשמחה
ובתמימות, מבלי לעשות השוואות כלל.

בגן הגעגועים – פרק 37

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

ונכנס לתוך העיר, והייתה עיר נאה. והלך אל הגביר, ושכר לו מזונות, כי צריך לשהות שם, כי צריך לשום שכל וחכמה להוציאה…

אנו רואים, כיצד העבודה של גאולת האמונה היא עניין המצריך סבלנות רבה. כי גם עתה, לאחר שהשני למלכות לכאורה עבר את כל המניעות והגיע למעלות רמות, והגיע ממש למקום שמשם הוא אמור להוציא את בת המלך, עדיין הוא צריך לשהות ולהמתין עד שיוציא את בת המלך מגלותה.

עבודת ההמתנה היא העבודה הגבוהה ביותר והיא עיקר העבודה בכל מדרגה ומדרגה, וכנגד זה – כל הפגמים באים אך ורק מתוך דחיקת השעה (וכידוע – ההמתנה היא מתנה). ואפילו הפגמים שפגמו גדולי הצדיקים, לפי בחינתם כמובן, הם אך ורק בגלל שדחקו את השעה ולא השכילו להמתין לישועת השם, בעת שיעלה רצון מלפניו יתברך.

כי אין עוד מלבדו! והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. כל עבודת האדם היא רק לרצות לעשות את רצונו של השם יתברך, ולהמתין לעת שיעלה רצון מלפניו יתברך ואז הוא יעזור לאדם לגמור רצונו, ויזכה אותו לעבוד אותו בתורה ובמצוות ובמעשים טובים וכדומה.

ואיך שהוציאה – לא סיפר, ובסוף הוציאה…

הרבי לא מספר במעשה כיצד הוציא השני למלכות את בת המלך מכיוון שאי אפשר באמת לספר זאת, מכיוון שזהו דבר אישי המשתנה מאדם לאדם. כל אחד לפי בחינתו צריך להוציא את בת המלך, כלומר לגאול את האמונה ולגלות את האמונה בעולם. לכן, לכל אחד דרך מיוחדת משלו לעשות זאת מכיוון שאי אפשר בשום אופן ללמוד כיצד עושים זאת מתוך מעשיו של אדם אחר, כי הוא וחברו זה עניין אחר לגמרי ואין שום קשר בין העבודה שחברו עובד לעבודה שהוא צריך לעשות.

לכן אסור לאדם להסתכל כלל על שום אדם בכל מה שנוגע לעבודת השם שלו, כמו שאומר רבינו (ליקוטי מוהר"ן בהשמטה) על הפסוק: "אחד היה אברהם" (יחזקאל ל"ג) – אברהם אבינו עבד את השם רק על ידי שהיה אחד – שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם.

לכל אדם יש עבודה אחרת ושורש ותיקון אחרים, לכן אין אפשרות לקחת דוגמא משום אדם או להשוות בין אדם לחברו. למשל, כאשר אדם אחד לומד בהתמדה ואילו לשני קשה, אין פירוש הדבר שהוא נחות ממנו ח"ו. יתכן מאוד שהוא כבר תיקן את עניין הלימוד בגלגול אחר ויש לו עתה, בגלגול זה, עבודה אחרת כגון – תיקון החסד וכדומה. והחילוקים בעניין זה רבים ובלי סוף ולנו אין שום דרך לדעת אותם, אלא כל אחד צריך להתרכז בעבודתו כפי הדרך שהבורא מנהיג אותו בשמחה ובתמימות, מבלי לעשות השוואות לזולת, רק לעשות את שלו ולשמוח בחלקו.

וידוי דברים

לכן, הדרך האחת והיחידה לאדם למצוא את דרכו האישית בעבודת השם, ולא להתבלבל בכל פעם כשרואה או שומע מאחרים, היא רק כאשר הוא עושה שעת התבודדות בכל יום – שעה של חשבון נפש ומשפט. רק כאשר אדם עושה וידוי דברים בכל יום, אז הצדיק מראה לו את הדרך לפי שורש נשמתו ומביא אותו לשליחותו ויעדו בעולם, כמובא בליקוטי מוהר"ן (תורה ד).

ובנוסף, ההתבודדות היא הדבר היחיד בעבודת השם שהוא באמת אישי לכל אחד ואחד. שהרי כל שאר המצוות שוות בין כולם – כולם מניחים את אותם תפילין, כולם לומדים את אותה התורה, ואפילו התפילה היא אותה תפילה. אולם ההתבודדות היא אישית לחלוטין וכל אחד עושה אותה בצורה שונה ואין בה שום כללים. כל אחד ואחד שופך את ליבו נוכח פני השם כפי מה שעובר עליו בגוף ובנפש.

כאן המקום להזהיר את בני ישראל המתבודדים: אסור שמישהו ישמע את ההתבודדות שלך! אם ברצונך להביע את עצמך – כגון לצעוק, אז עליך להיות בטוח שלא שומעים אותך, וכל עוד ישנה אפשרות שמישהו שומע אותך עליך לדבר או לצעוק בשקט. את הצעקה אפשר לעשות גם בלב, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן) וצעקה זו נקראת צעקת הלב, והיא יכולה להיעשות גם כאשר אדם נמצא בין קהל רב – הוא יכול לצעוק אל השם יתברך מתוך ליבו ואף אחד לא ישים לב.

לכן רבינו הקדוש אינו מספר לנו כיצד הוציאה, הרי עיקר עבודה זו הוא רק על ידי ההתבודדות, שהיא אישית לחלוטין. כל אדם שרוצה באמת לזכות לאמונה ולהוציא את בת המלך האישית שלו, ועל ידי זה לתת את כוחו לגאולה הכללית של עם ישראל ולגאולה של כל העולם כולו, חייב לחנך את עצמו לעשות שעת התבודדות בכל יום חוק ולא יעבור.

הרהור תשובה

עתה אפשר לחזור לתחילת המעשה ולהבין את מה שאמר רבינו הקדוש לפני שסיפר מעשייה זו: "בדרך סיפרתי מעשה, שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה…"

כאשר אדם זוכה לשמוע מעשה זה והוא רואה את מסירות הנפש שיש לשני למלכות בחיפושיו אחר בת המלך –את עקשנותו, את העובדה שלא הרפה ולא נחלש, ולא עזב את האמונה והרצון גם לאחר נפילות גדולות ואפילו כאשר בת המלך מתרחקת ממנו בכל פעם יותר ויותר – דבר זה עורר בו את הכוח ללכת בדרך של התשובה, שהיא אמנם מלאה בקשיים, ירידות, ניסיונות ונסיגות. כך הוא ניגש לתשובה בנחישות ולא נתן דעתו על מה שיעבור עליו ומעולם לא עזב את הרצון, כדי להמשיך הלאה בחיפושיו.

זהו הרהור תשובה: כאשר מתעורר באדם רצון חזק ללכת בדרך התשובה, יהיה מה שיהיה, והוא חושב בליבו: אני רוצה לחזור בתשובה! לעולם לא אעזוב את הרצון שלי להתקרב אל השם יתברך!

תם ונשלם שבח לבורא העולם.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)