אל תחכו לנחש

התעוררתי כאשר הרגשתי שהיד
שלי נוגעת במשהו עבה ומקושקש.
אמנם הייתי חצי-רדומה, אבל הבנתי
שזה נחש! נחש במיטה שלי??
מתחת לכרית שלי?? בטח חלמתי…

זהו סיפור אמיתי. המחברת – שנקרא לה כאן ברברה – מעדיפה להישאר אנונימית…

* * *

אינני יכולה להצביע בדיוק על הנקודה ממנה הכל התחיל, אבל איפשהו שם, לא הרבה אחרי תחילת הדרך, חיי הנישואין שלנו החלו להתפורר. תמיד הרגשתי שמשהו מתנהל לא כשורה, אבל אף פעם לא יכולתי להודות בטעות שלי. זה נמשך זמן רב מכיוון שהאמנתי שהנישואין הם לנצח. לא הייתי שמחה, אבל גם לא יכולתי לעזוב. הוא לא הכה אותי, והוא גם לא שתה, הוא רק ניסה לפרנס את משפחתו למרות חוסר השכלה והמזל שליוו אותו. אז מה בעצם היה הבסיס עליו נאחזתי עם הרצון להתגרש?

בעלי ואני מגיעים מרקעים מאוד שונים – תרבותית, מנטאלית והשכלתית. הדבק שפעם איחד בינינו איבד את כוחו ככל שעבר הזמן, וכך גם הקשר הפיזי בינינו דעך מרגע לרגע. כבר לא היה בינינו שום דבר משותף פרט לחמשת הילדים שלנו וככל שעבר הזמן, המצב נעשה גרוע יותר ויותר. התעללנו מילולית אחת בשני, עד שהגענו למצב שכבר לא דיברנו אחת עם השני, פרט למה שצריך. עברנו הרבה עד שהתקרבנו לדת והתחלנו לשמור תורה ומצוות אחרי עשר שנות נישואין, אבל זה קרה כשהמאבקים בינינו עלו מדרגה.

העלייה לארץ ישראל הייתה אמורה להיות צעד חיובי עבור משפחתנו, אך במקום זאת, המצב החריף פי עשר ויותר. בעיות כלכליות החלו לצוץ והגיעו לפסגה במהירות מפחידה, והשיא היה כאשר איבדנו את כל הכסף שהשקענו בעסק שהקמנו. הרגשתי שאני נמצאת בכביש ללא מוצא. בלי בית משלנו, בלי ביטחון ותמיכה רגשית. החיים שלנו היו בלגאן אחד גדול. ראיתי שזה משפיע על הילדים שלנו וזה קרע לי את הלב, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר. (אם רק היינו מבינים ויודעים אז את מה שאנו מבינים היום, שאבינו האוהב שבשמים ניסה לקרב אותנו אליו, אבל אנחנו, במעשינו והתנהגותנו, גרמנו לו להרחיק אותו).

הגעתי למצב שהסתכלתי על בעלי כעל אדם זר, וגרוע מזה, אפילו לא זיהיתי את האדם שמולי. גישתו של בעלי אלי הייתה לא פעם דבר שלא יכולתי לשאת וכתוצאה, הבנתי שאינני יכולה להיות רעייתו יותר. המחשבה על הרגעים האינטימיים זעזעו אותי. ידעתי שאנו צריכים לדבר עם הרב שלנו על זה, אבל פחדתי מאוד. לא ידעתי מה לעשות, כי בשלב כלשהו כל העניין הזה הפך ממש טראומה עבורי, לכן החלטתי שאני כבר לא יכולה לישון איתו באותו חדר.

הספות בסלון ביתנו נפתחות למיטות די נוחות, כך שאימצתי לי אחת מהן ברגע שעברתי לישון בסלון. מקומה של הספה עליה ישנתי היה במרכז הסלון הקטן של הדירה השכורה שלנו. שם, על הספה, הרגשתי בטוחה ורגועה. וכאשר הילדים שאלו לפשר העניין, השבתי: "אבא נוחר בצורה בלתי נסבלת…." לא שקר של ממש. אבל הילדים הבינו, הם בוגרים מספיק כדי להבין את האמת הכואבת של המצב שלנו.

הספה והסלון שימשו כחדר שינה עבורי במשך שבועות. ידעתי שזו טעות וזה לא מה שצריך להיות, אבל לא הייתה לי ברירה. אבל אז, ביום שבת אחת, דבר מחריד שקרה זעזע את הנשמה שלי…

באמצע הלילה, כשישנתי, הכנסתי את ידיי מתחת לכרית, כפי שאני תמיד עושה. התעוררתי כאשר הרגשתי שהיד שלי נוגעת במשהו עבה ומקושקש. אמנם הייתי חצי-רדומה, אבל הבנתי שזה נחש! נחש במיטה שלי?? מתחת לכרית שלי? בטח חלמתי… הכל היה חשוך והייתה זו, כפי שאמרתי, שבת. לא יכולתי להדליק את האור ולראות בדיוק מה זה, אך כשהרמתי את הכרית, ראיתי משהו ארוך, עבה, נראה כמו יצור ממשפחת הזוחלים. הוא פשוט שכב לו במקום בו הראש שלי היה מונח. אבל זה לא יכול להיות נחש מכיוון שיש לו הרבה מאוד רגליים!! כיסיתי אותו שוב במהירות עם הכרית כדי שהוא לא יזוז. הלב שלי החל לפעום במהירות מטורפת, וצרחתי לבעלי שיבוא. לאחר היסוס-מה, הוא בא כדי לראות על מה כל ההתרגשות. לאור המהומה, גם בתי הגיעה בריצה מבוהלת מחדרה לעבר הזירה. הנחש עם הרבה-רגליים-הזה החל לזחול לאורך המיטה, אז הוצאנו את הסדין במהירות וסגרנו אותו על היצור הזה. למרות שהיה זה יום שבת, שמנו אותו בתוך שקית והוצאנו אות החוצה כדי שנתמודד עם הדבר הזה מחר. מכיוון שהיה זה שלוש לפנות בוקר, לא רצינו להעיר את הרב שלנו ולשאול אותו מה צריך לעשות.

כשהבוקר האיר יצאנו החוצה כדי לבדוק את הממצא, הסתבר שהדבר בו נגעתי אתמול בלילה מתחת לכרית שלי היה נדל ענק! גופו החולייתי הגיע לאורך של חצי מטר! מהידע שהיה בידינו לגבי יצורים שכאלה, הבנו שהנדל הזה ארסי.

הבנתי שניסיון כואב ומצער זה היה מסר ישיר מבורא עולם אלי.

באותו רגע, באותה שבת, ידעתי שהשם רוצה שאחזור לחדרי. ידעתי שהשם שׂם את הנדל הזה בתוך המיטה שלי, אבל במקביל שמר עלי! ידעתי שהשם רוצה שאצא מהסלון ואחזור לחדר השינה שלנו, אל בעלי. בכיתי והתפללתי. ביקשתי מהשם שיעזור לי למצוא פתרון. לא יכולתי להמשיך לחיות כך.

זה לא קרה מיד, אבל הפתרון מצא את דרכו, בסופו של דבר, והגיע עד לדלת ביתנו – אמונה! מספר חודשים אחרי אפיזודת הנדל, שני חסידי ברסלב הגיעו לביתנו כשבידם ספרים המכילים אוצר-ביתי של חכמה. במקביל, החג היה בפתח והייתי להוטה לארגן לי כמה שיותר חומר קריאה למהלך החג, לכן קניתי את הספרים "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש, ו"ליקוטי מוהר"ן" – ספרו של רבי נחמן מברסלב, מבלי לתת את דעתי על כך שפעולה פשוטה זו, לכאורה, תשפיע בעוצמה אדירה על חיינו.

אני מספרת לכם את הסיפור שלי כדי לעודד זוגות שנמצאים במצב דומה לשלנו, שיפעלו ולא יבזבזו זמן יקר מחייהם. הישיבה בחיבוק ידיים ואי-עשיית דברים שיכולים להועיל ולשפר את המצב גורמת נזקים. אל תחכו לקריאת התעוררות מהשם בצורת זוחל ארסי, או מה שזה לא יהיה. אם יש לכם בעיות בחיי הנישואין שלכם, אל תהססו לבקש עזרה. למרות החור השחור שנדמה לכם שאתם נופלים לתוכו, השם ירים אתכם ויוציא אתכם אל האור, אם רק תתנו לו לעשות זאת בשבילכם. ועד כמה שזה נשמע קשה, ברוב המקרים, אפשר בהחלט להציל את חיי הנישואין ובאמת תזכו לשלום אמיתי. וכמו שהרב שלום ארוש והרב אליעזר רפאל ברוידא מלמדים – אם אתם עומדים מתחת לחופה עם בן זוגכם, אז דעו שזהו רצון השם. זה הזיווג שלכם משמים. בן/בת הזוג הם הנשמות התאומות שלנו שהשם בחר עבורנו ובתמורה, אנו חייבים לדעת להעריך, ולהפגין הערכה זו – הן לבורא עולם והן לנשמה התאומה שלנו. והתוצאה? קצירת הפירות המתוקים והנפלאים בעולם הזה ובעולם הבא.

חיי הנישואין שלנו אינם מושלמים עדיין, אבל אנחנו עובדים בכל יום כדי שזה יצליח, וברוך השם, יש לנו עכשיו שלום בבית. גם בעלי וגם אני משקיעים ומתאמצים כדי לתקן ולחזק את עצמנו מבחינה רוחנית, דבר שמשפיע מאוד לטובה על הקשר הפיזי. פנינו לייעוץ זוגי, ובמקביל אנו מיישמים את מה שלמדנו, ועדיין לומדים, מהרב שלום ארוש והרב אליעזר רפאל ברוידא – מהספרים, דיסקים, שיעורים וכו’, השם יברך אותם בשפע והצלחה. במקביל, בעלי קורא את הספר "בגן השלום", ובעזרת השם, עם אמונה והדרכה נכונה, אני יכולה לומר שזוגיות מבורכת הפכה להיות מנת חלקנו.

דיסקים ששמענו ועליהם אני ממליצה: שלום בית אמיתי או סט דיסקים לשלום בית, אישה בונה, קשר משפחתי ועוד רבים. ושיהיה רק בהצלחה!