המתנה הגדולה שקיבלתי

מכיוון שעברתי את הניסיון הזה על
בשרי וזכיתי שבורא עולם גאל אותי
ממנו, זה מה שהוביל אותי לכתוב
ולספר לכם על זה, כי זה יכול היה
להיות אחרת…

בשדי יער – פרק 38

לפני כשלושים שנה סיבב הבורא סיבות שונות, ונתן לי מתנה גדולה שקוראים לה… חובות.

לא היה מדובר בחובות קטנים של כמה אלפי דולרים, אלא בחובות גדולים שהסתכמו בעשרות רבות של אלפים, שבדרך הטבע אי אפשר היה להחזירם, שום פתרון הגיוני לא נמצא. הייתי צריך לעבוד יום ולילה כדי לשלם רק את הריבית החודשית…

יישבתי את דעתי בעניין. ידעתי שישנו כלל האומר ש"אין ייסורים ללא עוון", ואם כך בודאי עלי לתקן דבר מה ברוחניות שלי, בעבורו נעשיתי בעל חוב. אמרתי לעצמי: ‘חובות אלה הם כמו עץ, כל פתרון שאמצא, כל השתדלות שאעשה – זה רק כמו לחתוך ענף מהעץ ובמקומו יגדלו ענפים אחרים. הפתרון היחידי הוא לעשות טיפול שורש, וזה אפשרי רק על ידי תפילה ותשובה’.

מורי ורבי, הרב אליעזר ברלנד שליט"א, שאף הוא עבר בחייו תקופה בה היה בעל חוב גדול, חיזק אותי ואמר: דע לך, שהתקופה של החובות עשתה לי בקרבת השם מה ששום דבר אחר בעולם לא הצליח, שוב דבר בעולם לא קירב אותי להשם כמו התקופה הזאת…

חיזוק נוסף קיבלתי מחבר שהיה חייב סכום כסף לרב מסוים. אותו רב אמר לו שעל פי ההלכה עליו לעזוב את הישיבה ולעבוד, עד שיחזיר לו את החוב. החבר היה תמים גדול והוא הלך להתבודד. בהתבודדות, סיפר להשם שזה מה שאמר לו הרב, ואז הציע להשם – במקום לחפש עבודות מזדמנות ולבטל תורה ותפילה – אעבוד אצלך! כמה שעות יש בכל יום עבודה? שמונה? אז בכל יום אתבודד שמונה שעות… ואכן כך היה, כל יום היה מתבודד שמונה שעות בשדה, וכך הגיע לפתרון בעיית החוב, אותו שילם מהר.

נכון, החבר היה חייב סכום קטן יחסית לחובות אליהם נקלעתי, אבל זה חיזק אותי. גם אני אלך לעבוד אצל השם, חשבתי. וכשהיו אומרים לי שאני חייב ללכת לעבוד או לאסוף צדקה, לא הייתי מתווכח. כי עשיתי את מה שאמרו לי: הלכתי לעבוד – אצל השם, ביקשתי צדקה – מהשם…

היה ברור לי שהשם יתברך הוא היחיד שיכול באמת לפתור לי את הבעיה, לעזור לי למצוא פתרונות מהיכן לגייס את הכסף ולהחזיר את החוב. החובות, כפי שאמרתי, היו גדולים מאוד, וגם אם הייתי רוצה לשלם אותם בעזרת עבודה או צדקה לא הייתי מסיים להחזירם לעולם…

רווח כפול

התחלתי להתבודד כל יום על החובות. תחילה, הייתי מודה לבורא עולם על המתנה שנתן לי – להיות בעל חוב. ראיתי בבירור שזו מתנה נפלאה שדוחפת אותי להתקרב אל השם יותר ויותר. מהייסורים שלי כבעל חוב הרווחתי שני דברים:

האחד – הייתה לי התעוררות להאריך בתפילה מעומק הלב, דבר שבלי החובות היה הרבה פחות. כי כשאדם נמצא בצרה צרורה שכזו אין לו שום קושי להתפלל בהתעוררות מעומק הלב ולצעוק אל השם בכל כוחו. ראיתי בזה ישועה גדולה, הנה סיבה לעורר את ליבי ולנצל את ההתבודדות כראוי, לא כמו שקורה פעמים רבות שההתבודדות נעשית מתוך ‘שינה’, בחולשה ובעצלות. ראיתי במו עיניי ממש את ההבדל בין ההתבודדות שלפני החובות לזו שתוך כדי ואחרי החובות.

השני – ראיתי שבכל התבודדות על החובות השם מזכה אותי להבין עוד נקודה, עוד תובנה, עוד דברים שעלי לתקן ולעשות עליהם תשובה. אם כן, אני זוכה להתקרב אל השם יותר ויותר בזכות החובות. כמובן שזה שימח אותי מאוד.

כללו של דבר, ראיתי בכל יום שמצבי הרוחני רק הולך ומשתפר בזכות התפילה והתשובה, וזה שימח אותי מאוד. כי אין דבר שיכול לשמח את האדם יותר מהקרבה אל השם, כמו שאמר דוד המלך ע"ה: "ואני קרבת אלוקים לי טוב…" (תהלים ע"ג). במה יש לשמוח בעולם הזה? הרי אפילו אם יהיה לאדם את כל העושר שבעולם לא תהיה לו נחת ממרירות העולם הזה. אם כן, הקרבה להשם היא השמחה האמיתית והיחידה שישנה לאדם. לכן עסקתי רבות בהודאה על החובות בתחילת כל התבודדות.

מכיוון שהסתכלתי על כל העניין באמונה, ושמחתי בחובות, רקדתי משמחה בכל הזדמנות, עד שאנשים שמכירים אותי וידעו את גודל הצרה בה הייתי חשבו שח"ו השתגעתי… אבל עניתי להם כפי שכתב רבי נחמן מברסלב בספרו "סיפורי מעשיות" (מעשה י"ג): אני חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון כלל, ומה הם חיים טובים בשבילי? שיש לי חובות…

לא התבלבלתי כלל מהחובות. האמנתי באמונה שלמה שאין שום טעות בהשגחת השם עלי, ובודאי שכל זה לטובה. חיזקתי את אשתי בעניין והאמנו שנצא מהחובות, וכשנזכה לעמוד בניסיון האמונה שנשלח לנו משמים, נתפלל ונעשה תשובה, אז ברגע בו נצא מהחובות יהיו לנו כלים נפלאים של אמונה ובטחון שילוו אותנו כל ימי חיינו.

יודע נסתרות

אחרי שאמרתי תודה רבה להשם, התפללתי באריכות לבורא עולם כדי שיראה לי בעבור איזה עוון נענשתי והפכתי לבעל חוב, כך אזכה לעשות תשובה ולתקן הכל. אך מכיוון שהעוון שעונשו להיות בעל חוב נסתר, לכן עיקר תפילתי הייתה בכלליות: ‘ריבונו של עולם, רק לפניך גלוי וידוע מהו העוון שבגללו נענשתי, הרי רבינו אמר שיש עוון שבגללו אדם נעשה בעל חוב אך לא גילה לנו מהו העוון. ריבונו של עולם, לפניך גלוי הכל! רחם עלי, מחל לי, כפר לי על אותו עוון וזכה אותי לחזור בתשובה ולתקנו, ולעת עתה הארך עמי אף…’

התקרבות נפלאה

וכך, במשך תקופה ארוכה, הארכתי בתפילתי, לפחות שעה בכל יום, ובכל פעם ראיתי ניסים, ישועות ואת השגחתו הנפלאה של הבורא עלי. כעבור שנה של עבודה בהתבודדות יומיומית – השם עזר לי להיפטר מכל החובות! ובאמת, כמו שרבי ומורי חיזק אותי, זכיתי אף אני באותה תקופה להתקרבות נפלאה שלא יכולתי לזכות בה, אלא על ידי החובות. קיבלתי הרבה מתנות נפלאות של אמונה ובטחון שעד היום מלוות אותי, ובעיקר – מועילות לכלל ישראל.

במשך כל אותו זמן שהייתי בעל חוב לא הרגשתי שום צער מהחובות, הייתי כל הזמן בשמחה. ולמרות שלא פעם הגענו למצבים קשים שלא היה אפילו לחם בבית, לא הרגשנו בבית שום צער כלל, מכיוון שבכל יום עשינו תשובה והתפללנו, לכן לא היה עלינו שום דין.

חשוב מאוד לדעת, שכל הצער שאדם מרגיש הוא רק בגלל הדינים שיש עליו, כי בשמים כועסים עליו מדוע אינו מתעורר להבין שיש לו מה לתקן. יש לך חובות? במקום לעשות תשובה אתה מייחס אותם לטבע או ליד המקרה? דבר זה מעורר על האדם כעס גדול, כמו שכתוב בפרשת התוכחות: "ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי (לשון מקרה), והלכתי עמכם בחמת קרי וייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם" (ויקרא, כו).

כאשר יש על האדם דינים אז הם מתלבשים בכל מיני דברים ומצערים אותו, עד שיתעורר להבין שאין ייסורים ללא עוון. אולם ברגע שאדם מתעורר ומנסה לעשות תשובה, מיד הדינים סרים ממנו. וכשאין דינים – אין לאדם שום צער. לכן, כאשר אדם עושה תשובה בכל יום, אפילו שעדיין לא תיקן הכל וגם אם מצבו החומרי גרוע, הוא לא מרגיש שום צער והאמונה מאירה לו ויש לו שמחה. ובפרט, כאשר זוכה ולא גורם צער לשום אדם מאותם חובות, לכן גם אין עליו שום הקפדות מאנשים אחרים. השם עוזר ולו וגואל אותו מהחובות בקלות ובזמן קצר.

יכול היה להיות אחרת…

אילו הייתי נופל בדעתי, מאשים את עצמי או את אשתי או אנשים אחרים, אם הייתי נכנס ללחץ, עצבות, ייאוש, רדיפה עצמית ולהרגשה של מסכנות והייתי מחפש רק שאנשים ירחמו עלי ויבינו אותי, כל שכן מתנער מאחריות ומצער את הבריות – לא הייתי מחזיר את החובות מהר כל כך. ומי יודע אם אי פעם הייתי יוצא מגדר בעל חוב ואילו צרות היו באות עלי, חלילה, בגלל הקפדות של אנשים להם הייתי חייב את הכסף. ברור שלא הייתי מקבל את המתנות הנפלאות שקיבלתי: לא הייתי כותב ספרים, מאמרים, מקים ישיבות ומקרב רחוקים, וכמובן שלא הייתי מציל בעלי חובות רבים שהדרכתי אותם והם יצאו מחובות גדולים.

אך מכיוון שעברתי את הניסיון הזה על בשרי וזכיתי שהשם גאל אותי בקלי קלות מחובות גדולים בעזרת התשובה והתפילה, זה מה שעורר אותי למסור שיעורים ולכתוב ספרים – כדי לעזור ליהודים אחרים ללכת בדרך התשובה והתפילה ולזכות לעיקר הישועה – ההתקרבות להשם, ואגב, גם להיגאל מהייסורים…

הצרה כמנוף

כאשר אדם ניגש בדרך זו לכל ניסיון בחיים ומאמין שכל מה שקורה לו זה מאת השם ולטובתו הנצחית, כדי לקרבו, אז הוא יכול להתפלל בצורה נכונה. יש לו שמחה והוא משתמש בצרה כמנוף רוחני – להתעורר לתפילה באריכות ומעומק ליבו ואינו מאפשר ליצר הרע להפילו ולבלבלו.

המציאות היא, שכאשר אדם לא חווה ניסיון או לא מרגיש חסרון אז הוא ישן את חייו, אין מה שיעורר אותו לעשות עבודה אמיתית של תשובה, חשבון נפש, תפילה באריכות וכן הלאה. אך כאשר מתעורר עניין שמכאיב לו, שמחייב אותו לעבוד – אז הוא עובד.

זוהי מטרת כל הייסורים והחסרונות שיש לאדם – להתעורר לתפילה. לכן, למרות שאף אדם לא מבקש שיבואו עליו ייסורים, אך מכיוון שכבר באו לו אי-אילו ייסורים, חסרונות או צער, כגון: עיכוב בזיווג, עיכוב בילדים, חולי, חובות וכו’, יסתכל על התכלית ששם כולו טוב ויראה שכל כוונות הבורא בכל מה שעובר עליו הן רק לטובתו, בין אם להזכירו לחזור בתשובה או למרק את עוונותיו. וכאשר מסתכל על התכלית, כלומר על כוונת הבורא, לא יהיו לו ייסורים כלל. אדרבה, יתמלא בשמחה מגודל הטובה שיש בתכלית הייסורים ויתחיל להודות מעומק ליבו לבורא העולם, משום שזו ההזדמנות שלו להתעורר ולהרבות בתפילה, ועל ידי זה יתקרב מאוד אל השם יתברך.

אין מטרת הייסורים כלל להכניס את האדם למצב של קטנות או עצבות חלילה, אלא כל מה שהשם עושה – לטובה הוא עושה. זאת הטובה שבייסורים: כאשר אדם מתעורר לתפילה ותשובה אז הוא מתקרב יותר ויותר אל בוראו.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)