אלול: אהבה ויראה

איך אדם יכול להרגיש בו-זמנית
פחד ויראה ממישהו, ועדיין להרגיש
את האהבה של האדם הזה באותו
זמן? האין הורים וילדים מתמודדים
עם שאלה זו באופן תמידי?

השבוע, חל ראש חודש אלול. כפי שהרבה אנשים יודעים, המילה אלול היא ראשי תיבות של המילים: "אני לדודי ודודי לי" מתוך שיר השירים. על פי המסורת, זה קורה בחודש הזה, ממש לפני ראש השנה, שבורא עולם "יורד" אלינו כדי להקל עלינו להגיע אליו, לפני שאנו מגיעים ליום הדין. וכל זה, כאות אהבה לעם שלו.

בכל אופן, מתחילת חודש אלול ועד ליום לפני ראש השנה (לא כולל שבת), אנו גם תוקעים בשופר. על פי הרמב"ם אנו עושים זאת גם כדי להכין עצמנו ליום הדין, כדי להעיר אותנו מה"תרדמה" הרוחנית אליה אנו נופלים במהלך השנה. לכן, מתחילתו של חודש אלול אנו חווים שני דברים שונים שקורים ביחד – סביבה רוחנית ורחמים מכוונים, והשני, תחושה של דינים.

זה נשמע קצת מוזר. איך אדם יכול להרגיש בו-זמנית פחד ויראה ממישהו, ועדיין להרגיש את האהבה של האדם הזה באותו זמן? האין הורים וילדים מתמודדים עם שאלה זו באופן תמידי? בדרך כלל זהו כעסו של ההורה שמעורר משמעת בילד, דבר הבא להסביר לילד את גישתו הרצינית של ההורה במצב מסוים. אבל האם הילד מרגיש את האהבה של ההורה באותו זמן? באופן דומה, כאשר ההורה נמצא במצב של אהבה ומצב רוח טוב, האם הילד מרגיש את רצינותו של ההורה?

התשובה לשאלה זו היא מה שעושה את ההורה למה שנקרא הורה "טוב", שמטרת חייו היא לא רק לגרום לילדים שלו להיות ילדים טובים רק לאותו רגע, אלא אף לעתיד, כאשר יתבגרו. דבר זה אנו לומדים מבורא עולם עצמו.

למי נועד המשפט? לבורא עולם? בודאי שלא. הוא בשבילנו. אנו צריכים את זה, ובעיקר את משפטו של השם, מכיוון שהמשפט שלו הוא זה שמעיר אותנו למשמעות האמתית של החיים, שממריצה אותנו להבין ולממש את הפוטנציאל שלנו. זו אחת הסיבות שאנו לובשים את בגדי חג בראש השנה ועורכים סעודות חג מפוארות. בדרך זו, אנו מביעים את הערכתנו על דאגתו והתעניינותו של בורא עולם ועל הכוונתו בחיינו.

משפטו של השם הוא מתנה עבורנו, דבר שקורה כתוצאה מאהבתו העמוקה והנצחית שלו אלינו. זהו ביטוי להתחייבותו להצלחתנו כפרט וככלל. כאשר אנו מבינים זאת וחיים עם אהבה זה הצעד הראשון והחשוב בדרך החזרה בתשובה שלנו, דבר שבשבילו נברא העולם.