לאן נעלם הצבע?

מה גורם לחוסר ברזל בדם, ואיך מטפלים
בו? אילו מזונות עלינו לצרוך? וגם, מה
מלמדות הנקודות בציור של הילד על רמת
הברזל בגופו? המלצות ומספר כללי ברזל.

"הוא אדם ‘ברזל’", מעידים עליו כל מכיריו, "יודע לעמוד על שלו". בדרך כלל, כשמדמים מישהו לברזל, מתכוונים למשמעות המופשטת – לעמידה על שלו ועל עקרונות, לעקביות שבה הוא חותר לקראת השגת מטרותיו. אבל קיים גם המובן הפשוט, הפיזי: ברזל זה כוח.

בין שלל החומרים, המינרלים והמתכות שמכיל גופנו יש גם ברזל במינון מסוים. בספירת דם פשוטה הוא לא מופיע בשמו, אלא בשם צמד-החמד שלו – ההמוגלובין. זהו למעשה חלבון מסיס במים שצועד שלוב זרוע עם הברזל ומאפשר לו לנוע בסביבה נוזלית ולהגיע לכל רקמות הגוף. כשהערך שלו תקין (משתנה בין ילדים למבוגרים ובין גברים לנשים), יש למכונת האדם הפלאית כוח להניע את איבריה. אבל מה קורה כשהערך חסר?

מונעים את החסר

בשנה הראשונה לחייו מתפתחות כל מערכות גופו של הפעוט בקצב מזורז במיוחד. הפעילות המוחית לענפיה השונים מתקדמת בקצב מהיר וזקוקה לדלק רב. בשל כך ממליצים רופאי הילדים וכן האחיות בטיפת חלב על מתן תוספת ברזל מלכותית. הטיפות המקובלות הן ‘פריפל 3’, במינון של 4 טיפות בגילאי 4-6 חודשים, ו-6 טיפות ליום מגיל חצי שנה עד שנה.

ד"ר כהנא, רופא ילדים מומחה המנהל מרפאת ילדים זה שנים רבות, טוען שתינוקות יונקים מקבלים בחצי השנה הראשונה לחייהם כמות מספקת של ברזל וזקוקים לתוספת רק מגיל חצי שנה. כשמגיע הילד לגיל שנה, ממליצים לערוך לו ספירת-דם כדי לבדוק האם רמת ההמוגלובין שלו תקינה או מחייבת תוספת. הדבר משמעותי במיוחד בגיל כזה על רקע הצורך המוגבר, כאמור, וכן בשל הסיבה שהפעוט עדיין אינו ניזון מכל רכיבי המזון בדרך כלל (תלוי בנכונות שלו לטעום מזונות חדשים, במספר השיניים שצמחו בפיו וביכולת הלעיסה שלו), וכך קורה לעיתים שהוא סובל מחסר מסוים. אם מתברר שאכן קיים חסר, ממליצים על המשך טיפול מתן טיפות, לעיתים במינון מוגדל, או על סירופ דומה.

איתותי אזהרה

סיפרה לי חברה על עייפות בלתי שגרתית שפקדה אותה סתם כך, ללא כל סיבה נראית לעין. "קורה", חשבה לעצמה ופטרה בכך את העניין. כשהצטרפו גם סחרחורות, נהיה העניין נעים פחות. בשלב הבא הפכה כל קימה משכיבה או מישיבה למבצע מיוחד. "פתאום התחוור לי המושג ‘לראות כוכבים’, כמו מסך שחור, אך לא ממש חגיגי, שעל גבו מרצדות נקודות". כל חפץ וכל דמות נראו לה כפולים… היא פנתה, מבוהלת, לרופאת העיניים. במשך כל השנים שהיא מרכיבה משקפיים עוד לא נתקלה בתופעה כזאת. הבדיקה הייתה תקינה. המספר נשאר כשהיה. "אולי מיגרנה?" ניסו ידידות להחכימה מניסיונן. ספירת דם גילתה את מקור העניין: המוגלובין 9!

לא תמיד התופעות חמורות עד כדי כך, לעיתים מדובר בילד הסובל מאנמיה שאף אינו יודע להגדיר את תחושותיו. ואז, איך יודעים ‘לתפוס’ את זה בזמן ולטפל בזה?

אחד המתריעים הראשונים על חוסר ברזל הוא חיוורון. וצבע, כידוע, זה חיות. כך גילו למעשה את מחלת הלוקמיה של הנער פ. האדם הערני ביותר היה המשגיח בישיבה לצעירים. "הילד נראה לי חיוור. כדאי שתבדקו מה קורה", עדכן את ההורים. הם לא שמו לב לכך מסיבה פשוטה: לנער עור בהיר במיוחד, כמו כל הדודים מצד אמא. תמיד הוא "לבן" כלשונם. אבל הם הלכו לבדוק. הספירה הראתה ערכים מאוד לא תקינים של מרכיבים נוספים בדם. זה כבר לא היה רק ברזל. הוא רק היה הסימן. אחר כך שיחזרו בני המשפחה ש"נכון שהוא תמיד לבן, אבל אז הוא היה שקוף"…

מה גורם את החיוורון? בברזל יש צבע אדום והוא זה שמעניק לדם את צבעו. חוסר דם וחוסר ברזל הולכים ביחד – המחסור בברזל מזמין מחסור בדם ומתבטא בצבע. במקרים רבים קשה לאתר חריגה בצבע מסיבה נוספת: יש הסובלים מאנמיה כרונית, כלומר מצב שבו רמת ההמוגלובין נמוכה בקביעות. ילד שהוא אכלן גרוע וכך לא מקבל את כל רכיבי המזון הדרושים, ונוסף לכך גם חיוור וגם מרבה לישון או להתלונן שאין לו כוח, עלול לענות על ההגדרה הזאת. אפילו הסבתות יודעות, עוד לפני ביקור אצל רופא, ש"הוא נראה חיוור, תעשו לו ספירת דם", ומבירור לא מפסידים, בדרך כלל.

הציור מספר

חוה רוטשילד, גרפולוגית מוסמכת, מנוסה באבחון כתבי יד וציורים, מספרת על תמרור אזהרה נוסף: ריבוי נקודות בציור עלול להצביע על אנמיה. בהתפתחות הטבעית של הציור בוחן הילד, בסביבות גילאי שנתיים, את תוצאות השרבוטים שלו על פני הדף. הציור שלו מורכב בדרך כלל מקווים, נקודות ועיגולים. זה מתאים לגיל. אם בגיל מאוחר יותר עדיין נוטה הילד ‘לדפוק’ הרבה עם הצבע על הדף או להוסיף נקודות רבות, שאינן חלק מהציור, הדבר עלול להצביע על אנמיה. מובן שאין זה תחליף לבדיקה רפואית! זה רק יכול לאותת על חריגה. חוה רוטשילד מספרת על מקרה קיצוני: הובא בפני גרפולוגית מומחית ציור של ילדה השוכבת במיטה. בציור נראו נקודות רבות. נוסף לכך דווח לה שהילדה מרבה להתלונן על עייפות. היא הפנתה את ההורים לבדיקות דם והתברר כי הילדה הייתה חולה בלוקמיה, לא עלינו. הנקודות ונושא הציור הצביעו על כך, והם חברו לתלונות של הילדה.

גם בקרב ילדים בוגרים יותר, שכבר כותבים, או בקרב מבוגרים, כדאי להיות ערניים לנושא הנקודות. אם הן מופיעות בשכיחות רבה מדי, הדבר עלול להצביע על חוסר דם. כאדי לציין כי נקודות באותיות מסוימות יכולות להצביע גם על בעיות רפואיות אחרות. מובן שאין לראות בדברים אלה תחליף לאבחון. אנמיה איננה נקבעת לעולם על סמך ציור! הציור יכול, לכל היותר, להעיר את תשומת ליבנו ולהפנות לבירור מתאים.

גורמים נוספים

קיים מצב של הרס דם מהיר מדי, המוכר בשם ‘המוליזה’. לכדוריות הדם האדומות אורך חיים מסוים, שבסיומו הן מגיעות לטחול ומתפרקות שם. תוך כדי כך נוצרות, כמובן, כדוריות חדשות. אם הכדוריות נהרסות עוד לפני שיש כדוריות חדשות מספיקות, קיימת אנמיה. יש גם מחלה תורשתית המכונה ‘טלסמיה’, שגורמת ייצור דם בלתי מספיק.

כשקיים חוסר ברזל, נוצרות כדוריות אדומות קטנות מדי. במצב כזה קשה להן לקשור את החמצן ולהובילו לכל הרקמות. זהו מצב של חוסר דם. לכן מתייחסים לעניין בחומרה רבה כל כך ודואגים במהירות, בכל האמצעים הקיימים, להגדיל את מינון הברזל.

איך מטפלים?

כשמגלים רמת המוגלובין גבולית או נמוכה, חייבים להעלות אותה. יש לכך דרכים רבות ומגוונות – חלקן תרופתיות וחלקן טבעיות. כשרמת ההמוגלובין נמוכה במיוחד, מחייב הדבר התערבות תרופתית מהירה שתשפיע בחוזקה ובמהירות. כשהמצב חמור פחות, אפשר להעשיר את התפריט במזונות עתירי ברזל. בדרך כלל מומלץ שילוב בין שתי הדרכים.

תוספי הברזל התרופתיים משפיעים בדרך כלל בדרכים שונות על דרכי העיכול. לכן חשוב לנסות סוג מסוים ולראות כיצד הוא נספג בגוף. במקרים של הפרעות כמו עצירות או דימומים במערכת העיכול, מומלץ לנסות סוג אחר, וכמובן על פי המלצה רפואית. תוספי ברזל עלולים לגרום גם לשלשולים. במצב כזה יש המלצה רפואית פשוטה, שמועילה בחלק מהמקרים: לחלק את המינון היומי למספר מנות. לעיתים זה משפר את ספיגת תוספת הברזל. קיימת גם אבקה מיוחד המומלצת במקרים של חוסר דם חמור. כמו כן, יש טיפות טבעיות המבוססות על צמחים, שתועלתן ידועה: טיפות הרב גריינמן, פרנדלי פה של חברת ‘מנטה קליניק’ ואחרות.

היישר מהטבע

כאמור, יש גם שיטות טיפול טבעיות. לא, לא רק אכילת כבד היא הדרך, יש בשורות נוספות לאלו שסולדים מהמאכל הזה. שורה ארוכה של מאכלים טבעיים או צירוף של מספר מרכיבים עשויים להיות יעילים לא פחות. ד"ר ש.ח. סדובסקי מונה אותם לפי סוגי המזונות השונים:

מבין מוצרי הבשר מומלצים, כאמור, הכבד ובשר הבקר. לאדם רגיל לא מומלץ לעבור על המינון של אכילת כבד פעמיים בשבוע, אולם במצב של אנמיה מומלץ לצרוך מזון זה ארבע פעמים בשבוע למשך תקופה של חודש, ואחר כך לאזן את התפריט. בין הקטניות המומלצות נמנות: אפונה, עדשים ושעועית. צמחים רבים נוספים נמנים ברשימה המומלצת: אוכמניות שחורות וכחולות, אפר החלפה, תירס, פטרוזיליה ועולש. יש גם פירות מומלצים: אפרסקים, דובדבנים, משמשים, שזיפים מיובשים, תאנים, תמרים ותפוחים. הירקות שברשימה הם: חסה, סלק, סלק עלים ותרד. את כל אלה עדיף לאכול חיים – כך מופקת מלוא התועלת התזונתית, אולם ניתן גם להכין מהם מטעמים שונים.

נוסף לכל ההמלצות הנ"ל, קיימים הירקות והפירות שאנחנו מכירים כ’משחירים’ – סממן מובהק להיותם מכילים ברזל. כדאי לאכול גם מהם, גם אם מינון הברזל שבהם נמוך יותר. ביניהם נמנים האבוקדו, הבננה, הדלעת, הגזר, החציל, הכרוב, הנקטרינה, הלפת, המלפפון, הצנון, הקיווי ועוד. גם אגוזים לכל סוגיהם מכילים ברזל ומומלצים, וכן שקדים, שומשום ומוצריהם (טחינה, חלבה ו’שקדיה’). בשמרי בירה מצוי ברזל, ומצויים בהם גם חומרים מחזקים נוספים, שמועילים לכל מי שנתון במצבי חולשה. מתוך כל הרשימה הזאת חשוב לדעת כי ספיגת הברזל יעילה יותר ממזונות שמקורם מהחי. מבחינת ספיגת הברזל שלהם, הם עדיפים על פני מזונות מן הצומח.

לשיפור ספיגת הברזל חשוב לוודא כי התזונה מכילה גם את הויטמינים הבאים: B2,C,E, דבר זה נכון גם לגבי שימוש בתוספי ברזל מלאכותיים. מסיבה זו מקובל להמליץ על שתיית מיץ תפוזים עם נטילת תוספי ברזל.

תפריט מועשר

‘בעלי ניסיון’ באנמיה ממליצים על שילוב מאכלים שונים בתפריט היומי: סחיטת מיץ סלק בכמות של כוס ליום, שתיית מיץ רימונים, אכילת דגים מגידולים טבעיים דווקא (הגידול המלאכותי מפחית את כמות הברזל), שתיית תמצית מעלי פטל. סחיטת כל הירקות המומלצים הנ"ל במסחטת גזר ושתיית התערובת.

גם ‘יותר מדי’ זה חיסרון

ד"ר סדובסקי מזהיר מפני צריכת יתר של יסודות מזון שונים. לפעמים ‘יותר מדי’ עלול להזיק גם הוא. בין היתר הוא מזכיר את ויטמין K, שצריכה עודפת שלו עלולה לגרום אנמיה (הרס ברזל).

גם מנגנן – חומר שהגוף צורך ממנו מעט עלול לגרום תוצאה כזו כשהוא רב מדי בגוף. ומפליא ביותר: אמנם מומלץ לאגור סידן בגוף, כדי למנוע את בריחתו לעת זקנה, אך עודף ממנו פוגע אף הוא בברזל.

מה שחשוב הוא לאכול מזון מגוון ולהשתדל לכלול בתפריט היומי (והשבועי) יסודות מזון רבים ושונים, כדי להשתדל לתת לגופנו את כל מה שהוא צריך, כדי לעבוד את הבורא יתברך מתוך בריאות וכוח.

(באדיבות מגזין "שעה טובה")