אריה בלי שיניים

יענק’לה ברוכמן, ילד תל אביבי נמוך קומה מחליט שכמו נמוכים רבים בהיסטוריה גם הוא רוצה לשלוט על העולם. תוך שנים ספורות הוא הופך מיענקל’ה ל’יענק’ו הגדול’. סיפורו של אחד מסוחרי הסמים הגדולים של אמסטרדם בשנות ה-90, שכיום מציל בני נוער ומבוגרים משקיעה בהם.

צילומים: אמיר סולטן

"הכל התחיל מזה שהייתי גמד". במשפט המוזר הזה פותח יענקל’ה ברוכמן את סיפורו יוצא הדופן. "בלוטות הגובה", ממשיך לספר האיש שלימים הפך לגדול סוחרי הסמים בהולנד, "לא פעלו אצלי. כשהייתי בן 13, הלכתי עם אבי ברחוב. גרנו אז בתל אביב. וזו הייתה אחת הפעמים הבודדות שאבי ז"ל יצא איתי לטייל. ‘במקרה’, או במה שאני יודע כיום להגדיר כהשגחה פרטית, פגשנו רופא שהיה ידיד של אבא שלי. הרופא הביט בי ושאל את אבי: ‘בן כמה הילד?’ אבי אמר לו שאני כמעט בן 13, והרופא ששמע את הדברים אמר, ‘הרי הוא גמד… תביא אותו למרפאה, ואנחנו נסדר משהו’. מאז אותו יום התחילו לתת לי זריקות, וכך במשך שנה הייתי מקבל בכל יום זריקה. תוך שנה, אתה לא תאמין למה שאני אספר לך, צמחתי ב-21 סנטימטרים. היום אני 1.67, אבל זה רק כשאני רגוע", ממהר יענקל’ה ברוכמן לצנן את ההתלהבות. "כשאני עצבני אני 2.5 מטר…" (שמאל, ר’ יענקל’ה ברוכמן כיום).

"באופן כללי אפשר לומר שאם לא הייתי מקבל את הזריקות הללו, אפשר היה להשתמש בי כשולחן קטן שמחזיק קפה. בשל הילדות ‘הגמדה’ שעברתי, אני חושב שסבלתי מדימוי עצמי נמוך. גם כשהייתי גמד וגם לאחר שגבהתי במעט, תמיד אמרו שאני ‘לא יוצלח’, שלא ייצא ממני כלום, שאני גמד, וכן הלאה והלאה". משם, דרכו של יענקל’ה ברוכמן, הילד הקטן שגדל בתל אביב למשפחה נורמאלית של שני עולים מרוסיה, הייתה כמעט סלולה לעבר עולם הפשע.

"ההורים שלי הגיעו מבתים דתיים ובאו מתוך אידיאל ציוני לישראל, כדי לייבש את המדינה. מה אני אגיד לך, חבל שלא ייבשו אותה. בעיניי לא מצא חן כל העסק הזה של ציונות, יהדות, או מה שלא יהיה, ואני החלטתי שכמו שרוב המטורפים הגדולים בהיסטוריה שהיו גמדים, נפוליאון, פרעה – הגמרא אומרת שהיה בגודל אמה, וכמובן, היטלר ימ"ש, גם אני רוצה. זו אמנם חבורה לא משהו, אבל אני החלטתי שעד שאני לא אשפיט את כל העולם, שכל העולם יהיה תחת רגליי, אני לא אירגע. מפה התחיל הטירוף שלי. בתחילה זה התבטא בלקנות אנשים, לשלוט בהם, ולאחר מכן התחלתי להשתמש בסמים כדי להרגיש יותר חזק, יותר גדול, יותר מהר. משם להגיע גם לסחר בסמים, היה בשבילי קל מאוד. רציתי לסחור בסמים, להזיז מדינות ולשלוט בעולם. זה שגבהתי ב-21 סנטימטרים לא סיפק אותי. הייתי נמוך – אבל רציתי להיות יותר גבוה מכל העולם. אני אספר לך משהו, לימים כתבתי ספר שנקרא "אריה בלי שיניים", ואני חושב שזה מבטא הכל. חשבתי שאני אריה, אבל התברר לי שאני בלי שיניים, ומי שמנהל את העולם זה הקב"ה".

"ארץ ישראל הקיאה אותי מתוכה"

כך מתנהלת השיחה עם יענקל’ה ברוכמן, נעה באסוציאטיביות מסיפור לסיפור, מאירוע להתרחשות אחרת, ומסיפור על מאורע פשע לווארט חסידי של הרבי מליובאוויטש, בו הוא נזכר פתאום. באותם ימים יענקל’ה הקטן כבר לא מכונה בפי חבריו כיענקל’ה, והם קוראים לו כולם "יענק’ו הגדול".

"כך, בדרכי הנלוזה", הוא ממשיך לספר, "הגעתי לכבוש את העולם, וכל האמצעים כשרים, ועל מי שאפשר לדרוך, דורכים. הסתובבתי בכל מאורות הפשע שקיימות בישראל, בכל אולמות הבילוי, בכל עסקי הספסרות בכרטיסי קולנוע. כל מקום שיכול היה להכניס כסף קל, ויכול לתת לי איזו אפשרות להוציא את ‘כישוריי’ ולהשפיט את העולם – אני הייתי שם. מצאתי את עצמי, יענק’ו הגדול, מנהל את העולם. אלא שעם הזמן, ארץ ישראל הייתה ‘קטנה’ עלי. הפשע פה לא מספק לך אפשרויות רבות, ואני חלטתי לצאת לכבוש את העולם. רק היום אני מבין שפשוט מאוד, ארץ ישראל הקיאה אותי. היא לא הייתה מסוגלת שיהודי שכל כולו קודש, מטמא כך את עצמו ואת הסביבה שלו. מאז שחזרתי בתשובה ושבתי לשמור תורה ומצוות, כבר לפני 14 שנה, אני לא מצליח לצאת מהארץ. יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ, ואני לא יכול לצאת. רק בשנים האחרונות, בניסי ניסים הצלחתי לנסוע לרבי מליובאוויטש ב-770. מאז, אני מנסה כל שנה לצאת ולא מצליח. היום אני מבין שכמו שאז הארץ הקיאה אותי, כך כיום, היא לא נותנת לי לצאת. (מימין, יענקל’ה בצעירותו)

"בקיצור, ארץ ישראל הייתה ‘קטנה’ עלי, ואני החלטתי לצאת להולנד – כדי להיות שם הכי גדול שאפשר. ואכן, בתוך זמן קצר מאז שהגעתי לאמסטרדם, הפכתי לאחד מסוחרי הסמים הכי גדולים באירופה. היה לי חבר, אחד מגדולי סוחרי סמים גם הוא, אבל מאלה שנתפסו, שישב בבית הסוהר בשבדיה. יום אחד שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אוציא אותו החוצה. הוא אמר, ‘למה לא’, ואני לקחתי את זה כמשימה אישית. הפעלתי את כל הקשרים שהיו לי, הצלחתי לארגן מסוק, וכמו במבצע צבאי תכננתי לפרטי פרטים את הרגע בו המסוק ינחת על גג אחד ממתקני הכלא, והחבר שלי יקפוץ על החבל שישתלשל מן המסוק ויעלה לעבר החופש. הכל היה מוכן לקראת המבצע הגדול, השקעתי המון כסף בסיפור הזה ובתיאום של כל הפרטים הקטנים שלו, אבל בסופו של דבר, ברגע האמת, אותו ברנש קיבל רגליים קרות. אבל למה אני מספר לך את זה? רק שתראה, מבחינת קשרים וכסף – הכל היה מוכן, הצלחתי לארגן את זה, וזו רק דוגמא קטנה למה שניהלתי באותה תקופה. אבל הוא, בסופו של דבר התחרט והודיע לי שהוא מבטל את המהלך ולא משתף איתו פעולה. ומה אתה חושב? זה עלה לי בהרבה כסף, הביטול הזה, הכל כבר היה בר-ביצוע, אבל לא נורא, המשכנו הלאה.

"בסך הכל חייתי כ-15 שנה באמסטרדם, שמתוכם עשיתי דברים רבים לא חוקיים, בוא נשאיר את זה בגדר זה, גם בארץ ישראל. הייתי מביא מישראל לאירופה ומאירופה לשאר העולם, וכך הייתי מתנהל ללא בעיה. אבל מה? אז מגיע הרגע שבו אתה מגלה שאתה יהודי, או נכון יותר לומר, אתה מגלה מה זה אומר להיות יהודי. בכל הזמן הזה, אני יודע אמנם שאני יהודי, אבל אין לי מושג מה המשמעות של זה. רק שתבין, עד גיל 46 לא היה לי שום דבר עם היהדות. ההורים שלי עשו לי בר-מצווה, ואז הנחתי תפילין, ואחרי זה – הנחתי אותם בארון. הקשר שלי עם הקב"ה היה על בסיס מאוד ברור: אני לא מכיר אותו ושהוא, חס ושלום, לא יעז להפריע לי, כי אם יפריע לי ‘הוא יסתבך איתי’. כך זה נמשך במשך זמן רב. אמרתי לקב"ה: ‘אני לא מכיר אותך, אתה לא מכיר אותי, תעזוב אותי בשקט – בוא נשאיר את זה ככה’".

ובכל זאת, מה היה הרגע הראשון שבו אתה מגלה את קיומו של הריבונו של עולם?

"זה היה בתקופה בה ישבתי בבית-סוהר בשבדיה על הברחת סמים. הייתי כבר בגיל 40, ואחרי שריציתי את עונשי גירשו אותי מסקנדינביה לישראל. מאחר שאני נשארתי אריה שרוצה לכבוש את כל העולם, ארץ ישראל שוב הייתה ‘קטנה’ עלי. המטרה בעיניי הייתה לחזור לעסקי הסמים בעולם הגדול. המטרה שלי שהעולם הגדול יהיה תחתיי, שאני אנהל אותו. בדרך-לא-דרך חזרתי בחזרה לאמסטרדם, שזה, אם להודות, המקום שבו הרגשתי באמת בבית – המקום שבו ידעתי לעשות הכי טוב את מה שעשיתי. אבל מאחר ובכל אופן רק זמן קצר קודם לכן הייתי בבית-סוהר, עניין שלא הייתי רגיל אליו, זה עשה לי איזה חושבים לרגע.

ר’ יענקל’ה עם ספרו – "אריה בלי שיניים"

"בתקופת אמסטרדם השנייה ניסיתי בכל זאת לצאת מדרך החיים הזו, אבל מה אני אגיד לך, זה כמו להיות בקן של נחשים ולהגיד: ‘אני לא רואה את הנחשים’… זה לא עובד ככה. מהר מאוד חזרתי לסורי. מאחר וכסף לא היה לי עדיין, אבל שם טוב היה לי מאז ומתמיד, הזמינו אצלי יום אחד כמות מאוד גדולה של סמים. הוחלט שכשאני אמכור את הסמים, אני אחזיר את הכסף, אלא שאז קרה הנורא מכל מה שיכולתי לשער אז שיקרה לי. באחת מעסקאות הסמים שדדו את כל כמות הסמים שהייתה אצלי וכלל לא הייתה שלי. לא רק שקיבלתי מהשוד הזה מכה בכסף, זו גם הייתה מכה גדולה לאגו שלי. איך אני, יענק’ו הגדול, שדדו אותי ככה, כמו איזה ילד מתחיל. לא ידעתי מה אני עושה, זו הייתה תסבוכת רצינית. כי ברגע שמגלים שכל הסמים שהיו לי נשדדו – אני צריך לשלם עליהם, ומאיפה בדיוק יהיה לי לשלם סכומי ענק כאלה?

"באותו ערב הגעתי לחבר שהכרתי באמסטרדם ושהיה בתחילת הדרך של התשובה. הוא התחיל קצת לשמור תורה ומצוות ואמר לי, ‘בוא נלמד משהו של תורה’. עד כמה שזכור לי, הוא לימד אותי פרקי אבות. האמת, אני אומר לך, זה לא דיבר אלי, שום דבר לא היה יכול לדבר אלי באותו זמן. הייתי במצב שאני רוצה לקרוע את כל העולם באגו שלי. אבל לפעמים קורה שהנשמה מתעוררת מעומקא דליבא. אמרתי לאותו חבר, אם אני מצליח להשיג הלילה מאה אלף גילדן, ולהשתחרר מהפרשה הזו שנקלעתי אליה, אני עוזב את אמסטרדם, חוזר לישראל, חוזר בתשובה ועולה לירושלים. ותוך כדי שאני אומר את זה, אני שונא את עצמי על מה שאני אומר. באותה תקופה, מאה אלף גילדן השתוו בערך למאה אלף דולר, סכום ענק שלא היה לי מושג מאיפה להשיג, ובדיוק בגלל זה יצא מפי הנדר הזה, שבהזדמנות אחרת אף אחד לעולם לא היה שומע ממני".

"אבל הנשמה זעקה"

"למרות שנדרתי, בתוך ליבי ידעתי שאין מצב כזה שאעזוב את אמסטרדם ואוכיח לכולם בישראל שאני לא יוצלח. כולם יאמרו, הנה יענק’ו הגדול חזר לישראל, ראה שאין לו מה לחפש בסמים. גם לעזוב את הסמים לא היה בא בחשבון מבחינתי, ולעלות לירושלים היה גרוע מכל. לירושלים? העיר הדוסית הזו שסגורה בתשע בערב? ועוד להיות דתי? לא בא בחשבון. כל המהלך הזה בכלל לא מתקבל על הדעת. אבל גם לא התקבל לי על הדעת שאני אזכה במאה אלף גילדן. אבל הנשמה זעקה. חזרתי באותו לילה לדירה שלי באמסטרדם עייף ויגע. בחמש לפנות בוקר מצלצל לי בדלת איזה ידיד הולנדי שהכרתי. הוא מתחיל לספר לי סיפורים, ואני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני באמצע הלילה. אמרתי לו, ‘זה חמש בבוקר עכשיו, אין לי סבלנות לכל הסיפורים האלו. היה לי יום קשה ביותר. מה אתה רוצה ממני, תגיע לשורה הסופית’. ואז, הוא אומר לי שהוא שדד את חבר שלו בהולנד – ‘יש שם כספת ענקית עם המון כסף’. בתיק איתו הוא בא הוא החזיק מאה אלף גילדן והשאיר לי אותם כדי שאשמור לו עליהם, והוא יוכל ללכת להביא עוד כסף מן הכספת. הוא מביא לי את המאה אלף גילדן והולך להביא עוד. הוא הלך – וגם אני הלכתי.

"מאוחר יותר התקשרתי לאותו חבר איתו ישבתי מוקדם יותר ולמדתי, ואמרתי לו, ‘קיבלתי מאה אלף דולר, אתה לא מאמין’. הוא אמר לי ‘אתה רואה? זה נס…’ אבל אני אמרתי, ‘איזה נס ואיזה בטיח, נראה לך שאחרי כל מה שעשיתי בחיים מגיע לי ניסים?’ קניתי כרטיס חזרה לארץ, הבנתי שקרה פה משהו, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. צלצלתי לחבר טוב שלי, יהודי חב"די בשם הרב מוטי גל ואמרתי לו, כך וכך קרה, מה עושים עם זה. הוא היה חכם מאוד. הוא ידע שאם הוא יגיד לי ‘אתה צריך להחזיר את הכסף ולחזור בתשובה ולעזוב הכל’, תהיה לי שבירת כלים, ואני אגיד לו ‘אתה והקב"ה תעזבו אותי ביחד’. מה הוא עשה? הוא אמר לי שיש עניין כזה של התרת נדרים. ‘נמצא לך פתח לנדר שלך, נוציא אותך מהנדר והכל יהיה בסדר’.

"אני כבר הייתי מאושר. הנדר הזה סיבך לי את החיים. ולא רק הנדר, גם ההבנה הזו שמשהו התנהל פה שלא כדרך הטבע, הדרך בה הגיעו אלי המאה אלף גילדנים האלה הדהימה אותי ופתאום הרגשתי שאין לי שליטה על הכל, שאני לא שולט בחיים שלי. אחרי כמה ימים מתקשר אלי הרב מוטי גל ואומר לי: ‘תשמע, עשיתי ברור קצר וגיליתי שאתה בבעיה רצינית, אי אפשר להתיר את הנדר שלך’. שאלתי אותו מה זה אומר, והוא הסביר לי שלא יכול להיות שיהודי יידור נדר לשמור תורה ומצוות, כי זה חלק מהתפקיד שלו בעולם. אמרתי לו ‘עזוב אותי, כמה זה עולה להתיר את הנדר הזה?’ אבל הוא אמר לי, ‘יענק’ו, זה לא הולך ככה’. אבל התעקשתי. ‘אתה מבין בתורה, אני מבין בכסף,’ אמרתי לו, ‘תברר כמה הם רוצים, כמה עולה כל הסיפור, ואנחנו נסדר את הכל’. הוא אמר לי ‘תקבל על עצמך משהו בקדושה, ובעזרת השם, הכל יסתדר’. אמרתי לו ‘בעזרת השם, אני מקבל על עצמי מהיום לא לאכול יותר שרצים’. הוא שמע את זה ואמר לי ‘זה לא מספיק’. אמרתי לו ‘בשבילך זה לא מספיק בשבילי זה יותר מדי. זו תשובה עילאה’. אני המשכתי לעשות שטויות ולעסוק במכירת סמים. יום אחד, קניתי מהרב מוטי גל תפילין. למה? ככה. כתוב ‘למה יאמרו הגויים… אשרי העם שככה לו’. כ"ק הרבי מליובאוויטש אומר ש’ככה’ בגימטרייא זה ‘משה’. אשרי העם שיש לו משה – אז הוא מגיע לתענוג העליון, ואז ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’. וגם לי היה את הרבי.

"היה לי בית עם אדמה בפרדס-חנה, ומשם ניהלתי את כל עסקי הסמים שלי. יום אחד מישהו הלשין עלי – סיפור קלאסי של חבר הכי טוב שלי, שהפיל אותו. התברר שחיכו לי הרבה מאוד שנים, אבל בגלל שהייתי זאב בודד, הצלחתי להתחמק להם מתחת לידיים. הפעם היה להם הכל. זה היה תיק תפור היטב, הזמנה, הקלטה, כסף מסומן, כל מה שצריך. הם נסעו איתי לפרדס-חנה והיו בטוחים שיש לי שם כמויות גדולות של סמים. קשרו אותי לעץ בחצר הבית שלי. זו הייתה וילה ענקית שישבה על חצי דונם. הפכו את כל החצר, אבל לא מצאו כלום. הם הגיעו מאוחר בשלושה ימים ומוקדם בשלושה ימים. שלושה ימים אחרי שמכרתי את הכל, ושלושה ימים לפני שהיה אמור להגיע המשלוח הבא. אבל כבר היה להם חומר עלי, והם העלו אותי בחזרה לניידת למעצר. אמרתי להם, אני לא עולה לניידת בלי תפילין. הם שומעים את זה ומסתכלים עלי כמו על משוגע. "תפילין? הקב"ה? אתה לא מתבייש" הם אומרים לי. אמרתי להם, תגידו מה שתגידו, אני לא עולה לניידת בלי תפילין".

"אני מתחרט על מה שעברתי? לא בטוח"

כשיצאתי מבית הסוהר, כבר הייתי יהודי שומר תורה ומצוות. במהלך שהותי בבית הסוהר עברתי גמילה מסמים, נהייתי מדריך באגודה לנגמלים מסמים, והכי חשוב – התחלתי להתחבר לקב"ה. תחילת החיבור לקב"ה הייתה כאשר הבנתי שאני מקבל פתח נוסף. והפעם כדי להשתמש בכוחות שיש לי בקדושה, במקום בהיפך הקדושה. כשהגעתי לרבי מליובאוויטש, הבנתי שזהו, הגעתי לאמת לאמיתה. מאז, כבר יותר מ-12 שנה, אני משתדל להפיץ במקום סמים את האמת לאמיתה, בכל מקום אפשרי. לצערי, הרבה מאוד אנשים בארץ הזו – ילדים, בני נוער וגם אנשים מבוגרים, נקטפו על ידי הסמים. מאחר שאני בא כאיש מהשטח, ולא עובד סוציאלי או משהו כזה, אני יודע את הכאב שלהם כנרקומנים חולים. אני יודע מה זה החיפוש שלהם, ואני יכול להעניק להם עזרה נפשית וגופנית. הם מרגישים שמבינים אותם, ואני משתמש בהרבה אהבה וחסידות, ומנסה לחדור לעומק הנפש שלהם. בכל הכוחות שהיו לי, אני משתמש כיום לקדושה, במקום לטומאה. אני לא זז צעד אחד בלי אגרות קודש, והרבי מוביל אותי עם תמיכה אדירה, עם הכוונה וכוחות אדירים, לנסות ולכסות במעט על כל מה שקלקלתי".

במהלך הכנת הכתבה לוקח אותנו ר’ יענקל’ה לחנות גדולה של מוצרי חשמל ברחוב דיזינגוף בתל אביב. "זו הייתה חנות בה הייתי נוהג לשהות הרבה ולמכור סמים לכל מי שרצה", הוא מספר. "ועכשיו? כבר יותר מחמש שנים שאני מעביר שם שיעורים בפנימיות התורה, בחסידות. רק על זה אפשר לכתוב ספר שלם. כמה נשמות שהכירו את יענק’ו מהעולם ההוא, הצלחתי להכניס לעולם הזה. אני מוזמן גם לשאת דברים בפני בני נוער רבים. לאחרונה, מישהו שאל אותי בהרצאה אם אני מצטער על כל מה שעברתי. אתה יודע מה אמרתי לו? אני לא מצטער. אולי אם היו שואלים אותי אם הייתי עושה את הסיבוב שוב, הייתי בוחר שלא לעשות זאת, אבל אני מבין שכל מה שעברתי היה בהשגחה פרטית, כדי להוציא את כל עשרים כוחות הנפש, הנסתרים והגלויים שיש באדם. כמו שכאשר רוצים לגדל עץ תפוחים שלם, צריך לקחת קודם כל גלעין של תפוח ולטמון אותו באדמה. ואז הוא נרקב, ומתוך החידלון והמוות, הביטול המוחלט, מגיע כוחה של האדמה ומצמיחה עץ תפוחים גדול ויפה, שפירותיו מתוקים".

(באדיבות מגזין "שעה טובה")