מסכת מקוות פרק ד משנה ג-ד

ד,ג  החוטט בצינור לקבל צרורות–בשל עץ, כל שהוא; ובשל חרס, רביעית.  רבי יוסי אומר, אף בשל חרס, כל שהוא:  לא אמרו רביעית, אלא בשברי כלי חרס.  היו צרורות מתחלחלים לתוכו, פוסלין את המקוה; ירד לתוכו עפר, ונגבס–כשר.  סילון שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע–אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה.

 

ד,ד  מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה–אם רוב מן הכשר, כשר; ואם רוב מן הפסול, פסול; מחצה למחצה, פסול.  אימתיי–בזמן שמתערבין, עד שלא יגיעו למקוה.  היו מקלחין בתוך המים–אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים, עד שלא ירדו לתוכו שלושת לוגין מים שאובין–כשר; ואם לאו, פסול.