מסכת מקוות פרק ד משנה ה-פרק ה משנה א

ד,ה  השוקת שבסלע–אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה, ואין מזין הימנה, ואינה צריכה צמיד פתיל, ואינה פוסלת את המקוה; הייתה כלי, וחיברה בסיד–ממלאין בה, ומקדשין בה, ומזין הימנה, וצריכה צמיד פתיל, ופוסלת את המקוה.  ניקבה מלמטן או מן הצד, ואינה יכולה לקבל מים כל שהן–כשרה.  וכמה יהא בנקב, כשפופרת הנוד.  אמר רבי יהודה בן בתירה, מעשה בשוקת יהו שהייתה בירושלים, והייתה נקובה כשפופרת הנוד, והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה; ושלחו בית שמאי ופחתוה–שבית שמאי אומרין, עד שייפחת רובה. 
 

 

ה,א  מעיין שהעבירו על גבי השוקת, פסול; העבירו על גבי השפה כל שהוא–כשר חוצה לה, שהמעיין מטהר בכל שהוא.  העבירו על גבי בריכה, והפסיקו–הרי הוא כמקוה; חזר והמשיכו–פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת, עד שיידע שייצאו הראשונים.