מסכת מקוות פרק א משנה ג-ד

א,ג  נפלו מים טמאים, ושתה טהור–טמא; נפלו מים טמאים, ומילא בכלי טהור–טמא.  נפלו מים טמאים, ונפל כיכר של תרומה–אם הדיח, טמא; ואם לא הדיח, טהור.  רבי שמעון אומר, בין שהדיח ובין שלא הדיח, טמא.

 

א,ד  נפל לתוכן מת, או שהילך בהן טמא, ושתה טהור–טהור.  אחד מי גבאין, מי בורות, מי שיחין, מי מערות, מי תמצייות שפסקו, ומקוות שאין בהן ארבעים סאה–בשעת הגשמים, הכול טהור.  פסקו הגשמים–הקרובים לעיר ולדרך, טמאין; והרחוקים, טהורין–עד שיהלכו רוב אדם.