מסכת מקוות פרק ז משנה ז-פרק ח משנה א

ז,ז  הטביל בו את המיטה–אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה–טהורה, מפני שהמים מקדמין.  מקוה שמימיו מרודדין–כובש אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים–כדי שיתפחו המים, ויורד וטובל.  מחט שהיא נתונה על מעלות המערה–היה מוליך ומביא במים–כיון שעבר עליה הגל, טהורה. 
 

 

ח,א  ארץ ישראל טהורה, ומקוותיה טהורין.  מקוות העמים שבחוצה לארץ–כשרין לבעלי קריין, אפילו נתמלאו בקילון.  ושבארץ ישראל–שחוץ למפתח, כשרין אף לנידות; את שלפנים מן המפתח–כשרין לבעלי קריין, ופסולין לכל הטמאים.  רבי אלעזר אומר, הקרובים לעיר ולדרך, טמאים מפני הכביסה; והרחוקים, טהורים.