נהג יקר, זה בגללך(?)

בכל דבר בבריאה, מגרגיר חול
במדבר סהרה ועד כוכב הלכת הכי
גדול בשמים, יש רמזים. ואם כך,
אז גם בנסיעה שלנו למירון, שבה
כל הנוסעים האשימו את הנהג…

באחת מנסיעותיי למירון, לציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, הצטרף אלי חבר טוב. עלינו על האוטובוס שנוסע למירון בבני ברק ויצאנו לדרך.

נראה היה, כך התברר בהמשך, שחברת האוטובוסים שעשתה את קו הנסיעה הזה החליטה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, ואיחדה את האוטובוסים מבני ברק למירון, ומבני ברק לרכסים. כמובן שהדרך התארכה בעוד שעה וכל הנוסעים התעצבנו והתלוננו, ומיד מצאו את האשם – הנהג.

היו כאלה שצעקו וכאלה שהבטיחו להתלונן בדרגים גבוהים יותר, אבל רק חבר שלי ואני לא הבנו על מה כל המהומה. למה בכלל צריך להאשים את הנהג? האם הוא קובע את תוואי הדרך? את התלונות, מן הסתם, יש להפנות אך ורק לחברת האוטובוסים, הרי היא זו שקובעת את המסלול, והנהג הוא רק המבצע. הוא רק ‘בובה על חוטים’…

בסופו של דבר, הגענו למירון וזכינו להיות שם כמה ימים.

מאז, עברו כמה חודשים עד שהגעתי לתורה א’ בספרו של רבי נחמן מברסלב – "ליקוטי מוהר"ן". בתורה זו, רבי נחמן מסביר לנו כלל גדול מאוד בעבודת השם: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר… "

איזה דבר נפלא! בכל דבר בבריאה – מגרגיר חול במדבר סהרה ועד כוכב הלכת הכי גדול בשמים – יש רמזים איך להתקרב אל השם יתברך. בעצם, רבינו רוצה ללמד אותנו איך בכל דבר שקורה לנו יש עצות ודרכים להשתפר, להתקדש, ולחיות עם השיחה התמידית עם בורא עולם.

בתורה נד’, רבי נחמן מסביר יותר את עניין ההסתכלות בשכל: "ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו, בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות שמלובש בזאת המחשבה דיבור והמעשה של זה היום שהזמין השם יתברך, הן מלאכה או משא ומתן, וכל מה שמזמין לו השם יתברך – בכל יום צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך".

ואז נזכרתי באותה נסיעה למירון. איזה דבר מדהים. כולם האשימו את הנהג ואנחנו אפילו לא כעסנו עליו. לכאורה, היינו צריכים להתעצבן. גם ככה הדרך ארוכה, אז מה פתאום הנהג החליט להאריך לנו אותה בשעה ויותר? אבל לנו היה ברור שהוא לא קובע כלום. יש מעליו אנשים אחרים שמחליטים.

כך הוא הדבר בחיים שלנו. אנחנו כועסים על אנשים שעיצבנו אותנו, הרעו לנו, ביזו אותנו… אבל אנחנו לא מבינים שזה לא הם! כי יש מישהו מעליהם ששלח אותם. הם רק ‘בובה’.

הגמרא (מסכת סוטה דף מט) מספרת לנו על דור המשיח. אחד הסימנים של אותו הדור הוא: "פני הדור כפני הכלב". ומסביר ה"חפץ חיים" זצ"ל, שכשם שהכלב, כאשר מכים אותו עם מקל הוא קופץ על המקל במקום על מי שהרביץ לו, כך אנחנו – מרביצים לנו עם מקל (הקב"ה) ואנחנו קופצים על המקל (בני אדם) במקום להבין למה ‘הרביצו’ לנו…

אז למה להאשים את הנהג???

חזרתי לליקוטי מוהר"ן, תורה ו’. בתורה זו מסביר רבי נחמן את עניין התשובה: "ועיקר התשובה שישמע בזיונו ידום וישתוק". חלק מרכזי בתשובה שאנו עושים הוא לשתוק למבזים אותנו. אבל לא רק שתיקה בפה, אלא שתיקה בלב.

אבל מהי שתיקה בלב? לא להרהר אחר מידותיו של השם יתברך.

לכאורה, מה הקשר בין מידות הבורא יתברך לעניין? הרי אני אמור לא לכעוס על מי שביזה אותי, לא? אבל העניין מובן בפשטות: אותו אדם נשלח משמים לבזות אותך. אתה רק צריך להבין שהשם יתברך הוא זה ששלח אותו ולעשות חשבון נפש, לבדוק ולהתבונן עד שתגיע לדבר שאתה צריך לתקן.

הגמרא (מסכת סוטה דף ח’) מלמדת אותנו שהקב"ה דן מידה כנגד מידה. "בדרך שאדם מודד בה – מודדים לו". מדוע בחר הקב"ה בדרך זו להנהיג את העולם? שוב, מהסיבה הפשוטה: אם אדם מקבל, חס ושלום, צרה, חולי, מכה, ביזיון – עליו לדעת באיזה מקום הוא צריך לתקן אותו. לכן, כאשר אדם מתמודד עם חולי או בעיה בפרנסה ח"ו, עליו לראות היכן קיבל את המכה ולדעת שבאותו המקום בדיוק קלקל, ושם הוא צריך לתקן ולעשות תשובה.

כאשר יהודי מפנים נקודה זו, שהיא כל כך חשובה, כל חייו נראים אחרת. היחסים עם ההורים, החברים, האישה/בעל, הילדים, בעבודה, ובעצם בכל מקום – משתנים. הוא מתחיל לשים לב לפרטים הקטנים והוא יכול לצאת מחוזק מכל מצב.

דוגמא טובה לכך אנחנו מוצאים ביומנו האישי של רבי נתן מברסלב זצ"ל.

בחלק השני של יומן מרתק זה, אנו חווים ביחד עם רבי נתן את רצונו העז להגיע לארץ ישראל ואת הקשיים שעבר בדרך. בכל שיחה שדיברו איתו ולכל מקום אליו הגיע – הדבר הראשון שעשה היה למצוא רמזים וחיזוקים לעניין נסיעתו לארץ ישראל.

כך גם אנו, צריכים תמיד למצוא את השכל שיש בכל דבר כדי להוציא ממנו עצות ודרכים שבעזרתן נתקרב אל השם יתברך. אמן כן יהי רצון.