הילד נכשל. איך אתמודד עם זה?

יש הורים שמתקשים להפריד בין
הדימוי העצמי שלהם לבין הישגי הילד,
ושוכחים שהלימודים הם רק צד אחד
בחייו! צד שלא משקף את אישיותו,
יכולותיו או את הצלחתו בעתיד.

לרב יצחק אבוחצירא שלום רב,

רוני שלנו הוא תלמיד בינוני. בשונה משאר אחיו המחוננים, הוא אפילו לא מצליח "לגרד" את ה-70 בציונים שהוא מקבל במבחנים. התעודה שלו די בינונית וגם ההתנהגות לא כל כך משביעה רצון. ההצלחה הבינונית שלו ניכרת הן בכיתה והן בבית, ואנו לא רואים שהוא מנסה לעזור לעצמו להתקדם. קשה לנו לומר שאנו רווים ממנו נחת רוח. אנו מאוד מתעניינים בסדרת מאמרים זו ומוצאים בה הרבה דברים שמסייעים לנו. אנו יודעים שרוני שונה מאחיו, אך גם מאוד מנסים לעזור לו להתמודד, והכל כמובן מתוך הבנה במצבו מבלי לפגוע בו. היינו מאוד שמחים לדעת כיצד נוכל להתמודד עם העניין. והשאלה היא לא רק כיצד עלינו להתייחס לרוני, אלא גם כיצד יש באפשרותנו להתמודד, עם מה שנראה לנו ההורים, "הכישלון" שלנו. בברכה רבה, משפחת כהן.

למשפחת כהן שלום רב,

המצב עימו אתם מתמודדים לא כל כך נעים. שהרי, מעבר לקושי הרב בהתמודדויות היומיומיות עם הילד, אתם גם מתמודדים עם תחושת התסכול, ואולי גם באיזשהו מקום עם מבוכה ואפילו בושה מסוימת. הרגשת כישלון היא דבר לא נעים, בפרט כשאתם מתקשים לעזור לו להתקדם ולא רואים את האור בקצה המנהרה.

אכן, בסדרת מאמרים זו אנו נוגעים בנקודות חשובות בכל הקשור לנושא חינוך הילדים והתמודדות עם מצבים כאלה ואחרים, וגם, ואפילו בעיקר, בהסתכלות נכונה על כל ילד וילד במשפחה – כל אחד כפי רצונותיו, דפוסי התנהגות, טבעים וכן הלאה. והדגש הוא על כך שכל ילד מיוחד בדרכו שלו. נגענו גם בנושא של חינוך הילד – כל אחד על פי דרכו, כלומר, בדרך המיוחדת לו לפי טבעיו ותכונותיו וכפי שהשם יתברך ברא אותו.

לעניינכם, כפי שציינתם, התברכתם בילדים מחוננים, לכן אינכם מרגישים כישלון בכל הקשור אליהם. מן הסתם, זה גם בא לידי ביטוי בדרך בה הם מתנהגים, הציונים שהם מקבלים וכן הלאה. אולם, הורים שקיבלו את הניסיון וההתמודדות עם ילד "שונה" משאר אחיו ואחיותיו, לא פעם חשים תחושת כישלון וחוסר הצלחה בחינוך הילד. ולא פעם, גם בושה ותסכול נמצאים במבחן האמונה וקבלת הייסורים באהבה.

ציונים נמוכים – על מי הם משפיעים?

אחד הנושאים שמלווים את ההתמודדות עם הכישלון, בו נתקלתי רבות, הוא הקושי של ההורים להתמודד עם קשיים, או אפילו כישלונות של ילדיהם, בעיקר בנושא הציונים הנמוכים או תעודה שאינה משביעה את רצונם. במקרים כאלה, רבים וטובים מאיתנו לא יודעים כיצד נכון להגיב, מה כדאי לומר לילד שמתקשה או נכשל, ממה כדאי מאוד להימנע וכיצד להשתמש בקושי כמפתח לשינוי והצלחה.

תחילה, עלינו להתבונן כיצד אנו היינו מגיבים אילו הילד היה מקבל ציון מסוים, או תעודה מסוימת, וננסה לפי התגובה שלנו לנתח את דרכי ההתמודדות שלנו, ולא רק בנושא זה אלא גם בנושאים אחרים.

כאיש חינוך, לא פעם חשתי שהמשפט "התעודות בפתח וההורים במתח" אמיתי. אולם, האם כל ההורים מגיבים כך? לא בהכרח. יש מי שמצפים בנחת ואפילו בשמחה למעמד. הורים אלה התברכו ככל הנראה בילד חרוץ וממושמע שעוטף את ספריו ומחברותיו בעצמו, מכין תמיד שיעורי בית, גם מבלי שיבקשו ממנו לעשות זאת, יושב בשקט בכיתה, מצביע ועונה למורה בנימוס וכן הלאה. אבל, יש גם הורים שנאלצים להתמודד עם הישגים בינוניים או נמוכים במקצוע אחד או יותר, עם בעיות משמעת וכן הלאה.

הצגת מבחן או תעודה בפני ההורים היא אירוע משמעותי מאוד עבור הילד. תגובת ההורים היא חוויה שהילד נושא בליבו עוד שנים רבות!!! רוב ההורים באמת מעניקים לציון במבחן או בתעודה משמעות רבה. תגובה חיובית של ההורים מסמלת בעיניהם את היכולת של הילד להצליח בחייו, ובסופו של דבר גם את ההצלחה שלהם עצמם. אבל, לצערנו, חלק מן ההורים מתקשים להפריד בין הדימוי העצמי שלהם לבין הישגי הילד, לכן חשים אחריות על מעשיו, הצלחותיו וכישלונותיו. הורים כאלה עשויים לשכוח שהלימודים הם רק צד אחד!!! בחיי הילד, והוא לא משקף מכלול דברים אדירים שמרכיבים את אישיותו ויכולותיו, כל שכן את הצלחתו העתידית. למשל, ילד שמתקשה מבחינה לימודית, ונניח שכרגע הנושא לא מטופל מכל סיבה שלא תהיה, זה לא אומר שהוא צריך לקבל ביזיונות על כך. אמנם, ילד בינוני לא יצא ‘גדול הדור’ אבל לא צריך להרוס לו את הדימוי העצמי, הוא יהיה יהודי כשר הקובע עיתים לתורה ואפילו עם הצלחה כלכלית (תשאלו את הוריו של ביל גייטס, שמעתי שהיה תלמיד מאוד בינוני…)

לכן, הקושי של ההורה לעשות הפרדה בינו לבין ילדו נובע, לעיתים, מן התחושה שהילד צריך לעמוד בציפיות שאינן תואמות את יכולותיו האמיתיות. במקביל, עלולה התעודה, או המבחן, לעורר זיכרונות קשים מילדותו של ההורה, וחיבור כזה אינו רצוי בעיקר אם הוא טראומטי וכואב. אין סיבה לערבב כאב אישי או תחושת כישלון מן העבר, עם הישגיו של הילד בהווה.

עובדים עם עיקרון ההפרדה

חשוב לזכור, הילד הוא זה שקיבל את הציון הנמוך ולא הוריו, לכן הוא גם לא מעיד על הצלחה או כישלון של ההורים, דבר שלא צריך להשפיע על הדימוי העצמי של ההורה מצד אחד, ולא לגרום לילד תחושת דחייה וחוסר ערך מן הצד השני. אחד התפקידים החשובים של ההורים הוא לגרום לילד לחוש נאהב תמיד. זוהי התשתית למערכת יחסים בריאה – וממנה נולדות הרבה הצלחות, ורק על בסיס זה ניתן לדון עם הילד במשמעויות הציון במבחן או בתעודה באופן ענייני.

התגובה, אם כן, צריכה להיות פרופורציונאלית. עלינו לזכור שהציון הוא משוב עבור הילד בראיה הסובייקטיבית של המורה. זהו כלי הערכה של הישגים הכוללים ידע ומיומנויות שונות, אבל לא הכוח המנבא הצלחה בחיים. כדאי גם מאוד לזכור שהכישלון הוא חלק מהחיים! התמודדות נכונה עימו מביאה לצמיחה והתפתחות. לכן יש להפריד בין הילד למעשיו: התעודה מגדירה אותו כתלמיד, לא כאדם. והכישלון בחשבון או בגיאוגרפיה אינו הופך את הילד לכישלון באופן כללי.

נכון, "נחת" שלילית לא יוצרת אווירה נעימה, לא לילד ולא להוריו. התסכול, לא פעם הוא תוצאה של מצב כזה, הרי כל הורה רוצה לרוות נחת מילדיו. אך, וחשוב מאוד, יש להפריד בין "חוסר ההצלחה" שלו לבין ההתייחסות שלנו כלפיו. אל לנו להרוס את מערכת היחסים התקינה. מהנעשה בשטח אומר, שדווקא על הילד המתקשה, או "הבעייתי" וזה שלא מביא נחת, כהגדרת הורים רבים, צריך להרעיף יותר חום ואהבה, כי אם נעשה את זה הוא כבר ימצא את המקום שייתן לו הערכה. ומכאן ועד… – הדרך קצרה!

כאן אנו מתבקשים ליישם את עיקרון ההפרדה, כפי שהוסבר לעיל, ולהרבות בתפילות על הילדים – שהשם יתברך יכוון אותם ואותנו בדרך האמת, וכפי שכתב הרב שלום ארוש שליט"א במאמרו לקרב! לא להרחיק, שהאמת של השם היא רק כדי לקרב ולא להרחיק את האדם ח"ו. זאת הדרך בה עלינו לפעול.