מה כבר יכול להשתבש?

הסתכלתי לו ישר בפנים ושאלתי
את עצמי שאלות לא קלות בכלל.
הייתי צריכה להתמודד איתו, גם
כשהוא הגיע במהירות של 300
קילומטר בשעה…

להתמודד עם פחדים עמוקים, חלק 2

השם ריחם עלי מאוד. הוא עזר לי להתיר (ולפתור) את סבך הבעיות שבתוך נשמתי במשך תקופה ארוכה, כך שלא הייתי צריכה להתמודד עם הרבה דברים בבת אחת. וכמו שציינתי בפרק הקודם, תמיד סבלתי מהפחד, דבר שהשפיע והתפשט לכל תחומי חיי.

ניסיתי תוכנית ‘בלעדית’ בעזרתה אתגבר על הפחדים: ארוחות יקרות, ספרים טובים, וטיפולים יקרים מאוד אצל פסיכולוגים, אבל הדבר היחיד שעזר לי באמת להתמודד עם הפחד היו האמונה והתפילה.

כאשר הפחד הכה בי, הייתי רצה להשם ומדברת איתו, ובתשע פעמים מתוך עשר הרגשתי שינוי מידי. בפעם העשירית – כשלא הרגשתי שינוי מהיר גם אחרי ההתבודדות, זה היה בגלל שנגעתי בעצב הראשי של המתח והלחץ, של אותו פחד, וזה הצריך ממני יותר תפילות. אבל במוקדם או במאוחר, כשעבדתי על בניית האמונה שלי והפניית מה שמטריד אותי אל השם, זה פשוט נעלם.

כך זה היה במשך ארבע השנים האחרונות, עד תחילת שנת 2010. בתחילת השנה, בתי הבכורה חלתה בשפעת מקסיקו (שפעת החזירים הידועה, על זה אכתוב מתי שהוא…) – ואז ניצוצות של פחד עצום התפזרו ממני לכל עבר.

אתם מבינים, השם כל כך ריחם עלי, כי בעצם לא היה בכל הפחדים שלי משהו אמיתי. רוב הפחדים היו דמיוניים, בדרך כלל מ’מה יהיה?’ שאף פעם לא קרה – ואם קרה, אז גיליתי שהכל היה רק לטובה. אני חושבת שזאת מחלה מאוד מודרנית – אני מכירה לא מעט אנשים שמתמודדים עם אותה בעיה כמו שלי. החיים שלהם על פני השטח נראים טובים, ברוך השם. אבל הפחד שלהם מ’מה כבר יכול להשתבש?’ מענה אותם בכל יום.

בעזרתו של השם, הפסקתי לפחד מכל הקשור לפרנסה, ממעבר דירה, לפחד בסתר מאיזו מחלה איומה (ופעם זה הטריד אותי כל הזמן!) – וכן מכל מיני דברים שהפחידו אותו בעבר, אני כבר לא מפחדת.

הפחד היחיד שנשאר הוא הילדים שלי. אחרי שהבנתי שאני כבר לא יכולה ללדת, אני מאוד מעריכה את שתי הבנות שהשם נתן לי, עד כדי כך שאני ממש לא יכולה לסבול את המחשבה שמשהו יכול לקרות להן, חס ושלום. זה העקב-אכילס של האמונה שלי – וזאת המלחמה של חיי בה אני נאבקת כבר כמה חודשים.

כי הפעם, פתאום צצה לה גבשושית שאותתה לי שיש ‘באמת’ ממה לפחד. הבת שלי לא הרגישה טוב במשך מספר חודשים, היא הייתה אומללה ומלאה בכאבים – חלקם אמיתיים וחלקם דמיוניים – וזה כבר היה ‘גדול’ עלי, לא יכולתי להתמודד.

אבל הפעם, הכיתי בשורש הפחד. הייתי צריכה להסתכל לו ישר בפנים ולשאול את עצמי שאלות לא פשוטות בכלל. האם אני באמת מאמינה שהכל מאת השם ושהכל לטובה? האם אני באמת בוטחת בהשם, שהוא לא ישבור אותי ואת האמונה שלי בו, על ידי שיכופף אותי עוד ועוד? האם אני באמת מאמינה שהשם יכול לעשות הכל, ושהעולם הזה הוא אשליה אחת גדולה, שנברא על ידי השם כדי לעזור לנו לתקן את הנשמות שלנו ולהכיר אותו?

אני לא חושבת שכרגע מסתובב לו משהו באוויר, כי אני מכירה לפחות שלושה אנשים שסובלים מאותם התקפי פחד משתקים, אם כי מסיבות שונות. אבל כל הדרכים בעזרתן התמודדתי עם הפחד פשוט לא עבדו. התפללתי שעות על גבי שעות, וידעתי שהפחד עדיין קיים שם בתוכי.

תודה לא-ל, בתי התחילה להרגיש הרבה יותר טוב כעבור כמה שבועות, אבל הפחד שלי עדיין היה שם. אם מישהו מבני משפחתי משתעל מעט או נראה פתאום עם שקיות שינה מתחת לעיניו, הפחד תופס תאוצה של 300 קילומטר בשעה…

התפללתי והתפללתי והתפללתי שהשם ירפא את בני משפחתי, ובכלל, ירפא את כל מה שגורם להם להיות חולים – והפחד עדיין היה שם.

עד אתמול.

אתמול, התבודדתי וניסיתי להילחם בפחד על ידי שאהפוך את הילדים שלי לבריאים יותר, ואז זה הכה בי: הילדים לא הבעיה. הילדים שלי בסדר! תודה לא-ל. על זה אני מתפללת המון. ‘תעשה שהם יהיו בריאים’ לא יעזור לי להיפטר מהפחד. אני זו שחולה. נשמה חולה. דואגת וחוששת מדברים שבכלל לא קיימים או לא היו שם בכלל, כי השם תמיד בא לקראתי, אפילו בזמנים החשוכים והאפלים והפך את המצב לדבר הטוב ביותר.

אני זו שהייתה חולה! אז ביקשתי מהשם שירפא את הנשמה שלי ממחלתה – ובפעם הראשונה מזה שנים, הרגשתי שהתפילה פועלת בעניין הזה ויש תוצאות. הפחד עדיין אורב לי בפינה – הוא התיישב לו כל כך עמוק בתוכי, לכן זה יכול לקחת זמן לא מועט עד שאכרות אותו ממני ממש, בעזרתו של השם. אבל עכשיו, כל פעם שהוא תופס אותי בגרון, אני יודעת מה עלי לבקש: השם תרפא את נשמתי, וכמה שיותר מהר…