חוק זה חוק

ילדים מטבעים תמיד רוצים לדעת
עד כמה אנו, ההורים, רציניים. לא פעם
הם יבדקו אם החוק הוא "קיר" שאי
אפשר לעבור דרכו, או שהוא "דלת",
שלפעמים פתוחה, ופעמים סגורה…

בתוך מסגרת, חלק 3

כאשר אנחנו מחליטים על יישום "חוק" בבית, והחוק באמת תואם את גיל הילד וגם לאחר שהסברנו לו את חשיבות החוק והוא מוכן לשתף פעולה (וכל דרך אחרת לשכנע אותו או לכפות עליו היא בזבוז זמן! חוק זה יהפוך סיבה למריבה וזו לא המטרה) ועבדנו עם הילדים בשלבים, ולפי דעתנו הילד כבר צריך ליישם לבד ובקלות את החוק, עלינו לעמוד על כך שהוא יתבצע תמיד.

אין בכוונתי לומר, שמרגע שהתחלנו לעבוד עם חוקים עלינו להפוך לפקחי חנייה טורדניים הממתינים לטרף. אלא, כוונתי ב"יתבצע תמיד" היא, שנשים לב וניתן את דעתנו לעובדה שהחוק אכן מתבצע.

למשל, החלטתם שכאשר הילד חוזר מבית הספר הוא צריך להניח את הילקוט בחדרו ליד הארון. הסברתם את מטרת החוק – דבר שנועד להרגיל אותו לסדר ולא לגרום לחפצים מיותרים להתגלגל בסלון, וגם שהאחים הקטנים לא יפתחו אותו. הכנתם שלט נחמד והדבקתם אותו לתזכורת על הארון שלו. כמו כן עשיתם טבלת מבצע אותה הדבקתם על המקרר. לאחר כל ארוחת צהריים בדקתם אם הילד מקיים את החוק וציינתם לכם בטבלה השבועית.

עברו חודשיים והילד כבר קיבל מספר פרסים… אבל אמא כבר הספיקה לשכוח מהמבצע, ולא תמיד דאגתם לתלות על המקרר טבלה חדשה, אחרי הכל עברו חודשיים… אז מה קורה? בפועל, גיליתם שהילד לא מניח את הילקוט במקום בו סיכמתם. מה קרה פתאום? הרי עברו חודשיים וההרגל היה צריך כבר להיות חלק בלתי נפרד ממנו?!

כאן אנו מגיעים לנקודה חשובה. הבעיה לא אצל הילד. הוא מבחינתו היה די בסדר. הבעיה אצל ההורים שלא התמידו, לא כל יום זכרו לבדוק ולשאול, ואפילו מדי פעם ויתרו לילד והוא בכל זאת קיבל מדבקה לטבלה השבועית, גם כשהילקוט לא היה במקומו. הילד היה יכול להצליח במבצע, אבל…

וכאן אנו מגיעים למסקנה חינוכית חשובה: אם החלטתם משהו לגבי מסגרת וחוקים (שמקובלת על כל בני הבית) יש להתמיד בזה! לא לוותר. אם אתם נוהגים לוותר, מה לכם כי תלינו על הילד? העבודה, אם כן, צריכה להתחיל איתכם, ורק אחר כך לנסות להפעיל את החוקים שמראש נידונו לכישלון. חשוב מאוד להבין שהמסגרת בבית עוזרת בעיקר לנו – ההורים! ולכן, במידה והבעיה נמצאת אצלנו (כמו אופי חלש, ויתור לא במקום) עלינו לשנות גישה, בכדי שנוכל לחנך את ילדינו כפי שהשם רוצה. הורה מחונך שיודע מה הוא רוצה יצליח ביתר קלות להתמודד עם כל בעיה שתתעורר ב"התנגשות עם החוק".

סיבוב לפני הקיר

את העניין הזה אפשר להמחיש עם הדוגמא הבאה. הילד אוהב לנסוע מאוד על מכונית הבימבה שקיבל ליום הולדתו. תחילה, הוא ינהג עליה מתוך הנאה מופגנת וקריאות לכל מי שעומד בדרכו שיזוז. הוא ימשיך לנסוע ואז… יתנגש בקיר. זה קורה. הוא יכול להתעצבן מעט, אבל כדרכם של ילדים, ימשיך את מסע ההנאה על הבימבה. בהמשך, ייתקל בעוד חפצים ורהיטים, עד שהוא יבין מהו מסלול הנהיגה המותר, מי יכול לזוז ומי לא. כך שבמפגש הבא, או יותר נכון לפני המפגש – עם הקיר, מכונת הכביסה, הרהיטים וכו’- הוא פשוט יסובב את הבימבה וימשיך בנסיעתו. אין ברירה, כך יבין, אם הם לא זזים ממקומם אז צריך לזוז מהם, ההתנגשות איתם לא תמיד נעימה.

דלת או קיר

והמסר ברור ופשוט. בתחילה, הילד ינסה להתנגש במסגרת, אך עם הזמן הוא יבין שעם קירות ומכונת כביסה "לא מתעסקים". חבל על המאמץ, הם פשוט לא יזוזו ממקומם ואין ברירה, אלא לנסוע בכיוון אחר.

הילד בודאי ינסה אותנו וירצה לדעת עד כמה אנחנו רציניים לגבי החוקים. הוא ירצה לבדוק אם החוק הוא "קיר" שאי אפשר לעבור דרכו, או שהוא "דלת", שלפעמים פתוחה ופעמים סגורה.

במידה והחוק הוא "קיר", הילדים יפסיקו לנסות אותנו ויתחילו לבצע אותו בשמחה. זאת, למעשה, צריכה להיות ההשתדלות שלנו בעניין – להבהיר שחוק זה חוק, כלומר "קיר", גם אם מתנגשים בו הוא לא זז.

* * *
הרב יצחק אבוחצירא הינו איש חינוך ומחנך בתלמוד תורה "שלום בנייך" של הרב שלום ארוש שליט"א.