אולי טיפה אחת

דווקא בגלל שאנו מדוכאים בחולי
הנפש כל כך, מוכרח הרופא הנאמן
לשפוך עלינו תרופות יקרות כל כך.
כי יום אחד, נזכה שטיפה יקרה אחת
מהם תיכנס לתוך פינו ונתרפא.

מבצר המרגליות, חלק 2

למה אני מרבה לגלות כל כך תורות נפלאות ומעשיות ושיחות נפלאות ונוראות, אף על פי שאינו נראה עדיין שיעשו פעולתם בשלמות באנשי שלומנו, כמו שהיה ראוי להם?

משל ממלך אחד שחלה בנו יחידו ביותר, עד שכל הרופאים משכו ידיהם ממנו ונתייאשו מרפואתו. בתוך כך בא רופא מופלג בחכמה מאוד וביקש המלך ממנו בתחנונים גדולים להשתדל עם בנו.

והשיב לו: "האמת שרפואתו קשה ורחוקה מאוד. אף על פי כן, אם יעשו עוד תחבולה אחת, אז אפשר דאפשר שיהיה לו רפואה. אך איני יודע אם לומר לך זאת התחבולה מחמת שהיא דבר קשה וכבד מאוד".

והפציר בו המלך מאוד לגלות לו התחבולה.

ואמר לו (הרופא): "תדע שבנך הוא חולה מסוכן מאוד בתכלית, עד שכבר אי אפשר ליתן לו לתוך פיו אפילו טיפה אחת מסממני הרפואות. אך יש סממני רפואות יקרות כאלה, אשר צלוחית אחת קטנה מאוד עולה לסך אלפי אלפים, וצריכין למלאות חביות מלא מסממנים היקרים האלה, ולקחת בדליים מלאים מסממנים האלה ולשפוך על בנך החולה. וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאיבוד לגמרי, אך אף על פי כן יתחזק גופו מעט על ידי זה. ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך, ייכנס לתוך פיו גם כן איזה טיפה על כל פנים, על ידי זה אפשר שיהיה לו רפואה".

ותיכף ומיד נתרצה המלך לזה וציווה לעשות כן, ועל ידי זה נתרפא בן המלך.

והנמשל מובן ממילא, שדייקא מחמת שאנו חולים מדוכאים בחולי הנפש כל כך, רחמנא לצלן, על כן מוכרח הצדיק הרופא הנאמן לשפוך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאוד. ואף על פי שלכאורה נראה שכמעט הכל הולך לאיבוד, חס ושלום, אף על פי כן ריח טוב נקלט, וברבות הימים אולי נזכה לחטוף מהם איזה טיפה יקרה ונפלאה לתוך פינו ופנימיותנו, עד שעל ידי זה אולי יש תקווה לזכות לרפואה שלמה ברוחניות ובגשמיות, אמן כן יהי רצון! (חיי מוהר"ן, שצ"א).

* * *

"יש כמה דברים שאני אומר לאיזה אדם ועדיין אין עושים פעולתם, רק שמתגלגלים הדברים מאדם זה לאדם אחר ומחברו לחברו וכו’, עד שיתגלגלו הדברים ויבואו לאיזה אדם וייכנסו הדברים לליבו בעומק גדול ושם יעשו פעולתם בשלמות, ויעוררו אותו" (חיי מוהר"ן, רצ"ה).

* * *

"אני קנקן חדש מלא ישן!" (חיי מוהר"ן, רפ"ט).

* * *

היין הטוב

פעם אחת נסע סוחר גדול עם יין טוב אונגרישער (הונגרי). אמרו המשרת ובעל העגלה לבעל הבית: "הלא אנחנו נוסעים בדרך הזה עם היין הזה, ואנו סובלים הצער כל כך, תן לנו לטעום מעט". ונתן להם לטעום מזה היין הטוב.

לאחר ימים נתגלגל שזה המשרת נתוועד יחד עם שותי יין בעיר קטנה, ושתו יין ושיבחו אותו מאוד, ואמרו שהוא יין אונגרישע. אמר המשרת הנ"ל: "תנו לי לטעום", ונתנו לו. אמר להם: "אני יודע שאין זה יין טוב אונגרישער כלל!", וגערו בו ודחפו אותו. והוא אמר: "הלא אני יודע שאין זה יין אונגרישער כלל, כי הלא אני הייתי אצל סוחר גדול כזה…" והם לא השגיחו עליו.

אבל לעתיד כשיבוא משיח, אז ידעו. כשייתנו יין המשומר, אז לאחרים יוכלו להטעות וייתנו להם יין וואליחשין סטראוויצטיר ויאמרו להם שהוא יין הטוב המשומר, אבל לאנשי שלומנו לא יוכלו להטעות כי אנחנו טעמנו היין הטוב… (חיי מוהר"ן, ר"ס).

* * *

"לעתיד יהיו כל העולם אנשי חסידי ברסלב. דאיתא (כמו שנאמר) במדרש על הפסוק: "ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל ל"ו, כו) – אל תקרי (תקרא) בשר אלא בסר, שיהיה כל אחד בוסר בחלק של חברו. "לב בסר", אותיות ברסלב". (חיי מוהר"ן, של"ט).

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)