בגן האמונה המבואר עמוד כז

בגן האמונה המבואר עמוד כז

הַתְּשׁוּבָה לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת

תְּשׁוּבָה אַחַת וִיחִידָה יֵשׁ לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת, וְהִיא – הָאֱמוּנָה. כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הַתֵּרוּץ פָּשׁוּט וּמוּבָן מְאֹד: יֵשׁ בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לָעוֹלָם, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל אָדָם וְאָדָם בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת. וְהוּא קוֹבֵעַ לוֹ אֶת הַתְּנָאִים הַמְדֻיָּקִים שֶׁבָּהֶם יִחְיֶה: לְאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה יִוָּלֵד, וְעִם מִי יִתְחַתֵּן, אֵיךְ יֵרָאֶה, וּמַה יִּהְיוּ תְּכוּנוֹתָיו וְאָפְיוֹ, כַּמָּה יְלָדִים יִהְיוּ לוֹ, וְכַמָּה כֶּסֶף יִהְיֶה לוֹ, וּמִי יִהְיוּ חֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו, וְעוֹד פְּרָטִים רַבִּים כְּחֹל הַיָּם.
וְלֹא בִּכְלָלִיּוּת בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בִּפְרָטִיּוּת, בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, הַכֹּל מֻנְהָג מִלְמַעְלָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְהַבּוֹרֵא הוּא שֶׁגּוֹזֵר עַל הָאָדָם מָתַי יַצְלִיחַ, וּמָתַי יִכָּשֵׁל; מָתַי יָאִירוּ לוֹ פָּנִים, וּמָתַי יְבַזּוּ אוֹתוֹ וִיזַלְזְלוּ בּוֹ; אֶת מִי הוּא יִפְגֹּשׁ, וּבְמִי יִתָּקֵל, וְעוֹד וָעוֹד פְּרָטִים בְּלִי סוֹף. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּשֵׁם בַּעַל הַ"שִּׂיחַ יִצְחָק", עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתְּהִלִּים: "הוּא ה’ אֱלֹקֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו" – שֶׁכָּל מַה שֶּׁמִּתְרַחֵשׁ מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּרַחֲבֵי תֵבֵל – הַצְלָחוֹת לְעֻמַּת כִּשְׁלוֹנוֹת, הֲנָאָה וְהַצָּלָה שֶׁל אֵלֶּה לְעֻמַּת צָרוֹת וְיִסּוּרִים הַפּוֹקְדִים אֲחֵרִים וְכַדּוֹמֶה – כָּל אֵלּוּ הֵם בִּכְלַל מִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם שֶׁבָּהֶם נִדּוֹנִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה הַכְּלָל וְהַפְּרָט. עכ"ל.
וְדַע, שֶׁהַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הַבּוֹרֵא הִיא תָּמִיד אַךְ וְרַק לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. בִּשְׁבִיל לְכַוֵּן אוֹתוֹ אֶל הַיִּעוּד, אֶל הַמַּעֲלָה וְאֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹבָה וְהַנִּצְחִית, שֶׁבִּשְׁבִילָה הוּא נִבְרָא. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹאֶה, שֶׁפְּלוֹנִי לֹא יַגִּיעַ לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ בְּלִי הַמְּצִיאוּת הַמְסֻיֶּמֶת שֶׁהוּא נָתוּן בָּהּ, עַל כָּל רִבּוּי הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ; וְאַלְמוֹנִי יַגִּיעַ לַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ דַּוְקָא עַל יְדֵי מְצִיאוּת אַחֶרֶת שֶׁל שֶׁפַע וְשֶׁל תַפְנוּקִים וְכַדּוֹמֶה. וְלָכֵן כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּחַיֵּי הָאָדָם, בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת בְּלִי שׁוּם טָעוּת וּבְלִי מִקְרֶה, לְפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ הַבּוֹרֵא שֶׁאוֹתוֹ אָדָם צָרִיךְ, בִּשְׁבִיל שֶׁיַּגִּיעַ לְתַכְלִיתוֹ.

רְצוֹן הַבּוֹרֵא

מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא מִמְּךָ, שֶׁלְּמַעֲשֶׂה זוֹ הַתַּכְלִית שֶׁלְּךָ? הַבּוֹרֵא בָּרָא אוֹתְךָ רַק בִּשְׁבִיל שֶׁתַּכִּיר אוֹתוֹ וְשֶׁתֵּדַע אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵהּ", וְתַרְגּוּמוֹ: ‘בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ’. וְכָל הַתְּנָאִים שֶׁל חַיֶּיךָ הֵם הֶכְרֵחִיִּים בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּכַל לָדַעַת אוֹתוֹ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ. כִּי ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מַכִּיר וְיוֹדֵעַ אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּידִיעָה שְׁלֵמָה, הוּא רָאָה שֶׁאַתָּה לֹא תּוּכַל לָדַעַת אוֹתוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי כָּל הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה, שֶׁהוּא נָתַן לְךָ בִּמְדֻיָּק, וְאֵין שׁוּם טָעוּת אוֹ מִקְרֶה בְּשׁוּם פְּרָט בְּחַיֶּיךָ.
יְדִיעָה זוֹ שֶׁהָאָדָם יוֹדֵעַ אֶת כָּל זֶה, נִקְרֵאת ‘אֱמוּנָה שְׁלֵמָה’ וְ’שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ’. דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ: אֲנִי לֹא מֵבִין כְּלוּם, וְלֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֲנִי רַק שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי! וְזֶהוּ גַּם הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַבְּחִירָה הַנְּכוֹנָה. אַחֲרֵי שֶׁיֵּדַע הָאָדָם יְדִיעָה זֹאת, מִכָּאן וְהַלְאָה עָלָיו לָשִׂים לֵב לְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, לְכָל הַמִּקְרִים וּלְכָל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבְּחַיָּיו, אֵיךְ יוּכַל מִתּוֹכָם לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְיֵדַע הֵיטֵב שֶׁכָּל פְּרָט מֵחַיָּיו מְכֻוָּן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – בְּטוֹב אוֹ בְּרַע, ‘בְּמֹחַ אוֹ בְּכֹחַ’ – לְהָבִיא אוֹתוֹ לַתַּכְלִית הַזּוֹ – לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. פְּעָמִים רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָשִׂים לֵב לִרְמִיזוֹתָיו שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הַבּוֹרֵא מֵבִיא עָלָיו מַצָּבִים קָשִׁים עוֹד יוֹתֵר. וְאִם גַּם אָז אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לַתַּכְלִית, הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַצָּבִים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם פִּתְרוֹן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, עַד שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ הוּא חַיָּב לְהִשָּׁעֵן עַל הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן, אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

תְּחִלַּת הָאֱמוּנָה

מוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁתְּחִלַּת בִּנְיַן הָאֱמוּנָה הִיא הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהַכָּרָה, שֶׁאֵין רַק עוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא יֵשׁ גַּם עוֹלָם הַבָּא. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא: "עִקַּר הַזִּכָּרוֹן הוּא לִזְכֹּר תָּמִיד בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד" (ל"מ נ"ד).