בגן האמונה המבואר עמוד לז

בגן האמונה המבואר עמוד לז

בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת הִתְמַלְּאוּ וְרָגְשׁוּ עוֹד יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַיְדִיעָה, שֶׁהָרוֹפְאִים הִתְיָאֲשׁוּ מֵחַיָּיו, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ לִחְיוֹת. רַב הָעִיר, שֶׁהָיָה צַדִּיק וְלַמְדָן, פָּסַק: "לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה! לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן"!
מַה מְּאֹד הָיְתָה גְּדוֹלָה אַכְזָבָתָם, וּמַה מְּאֹד גָּדוֹל הָיָה כְּאֵבָם וְשִׁבְרָם שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, כַּאֲשֶׁר לְאַחַר כַּמָּה יָמִים נִפְטַר הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר, וְהוּא בִּדְמִי יָמָיו. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד עָשָׂה כָּל יְמֵי חַיָּיו. כְּבֶן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּמוֹתוֹ, וְהָאַלְמָנָה הַצְּעִירָה, שֶׁאִבְּדָה אֶת מִשְׁעַנְתָּהּ וְאֶת מְקוֹר חַיּוּתָהּ וְשִׂמְחָתָהּ, לֹא יָדְעָה הֵיכָן לְהָכִיל אֶת כְּאֵבָהּ הֶעָצוּם…
כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ בְּגֹדֶל הָאֲבֵדָה, וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת מִלְּאוּ אֶת לִבָּם: מַדּוּעַ נִלְקַח מֵהָעוֹלָם הָאָדָם הַטּוֹב וְהַצַּדִּיק הַזֶּה? מַדּוּעַ לֹא הוֹעִילוּ הַתְּפִלּוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהִתְפַּלְלוּ בַּעֲבוּרוֹ? וְאֵיךְ זֶה שֶׁרַב הָעִיר הַצַּדִּיק גָּזַר שֶׁיִּחְיֶה, וּבְכָל זֹאת הוּא נִפְטַר?
עָבְרוּ שְׁנָתַיִם מִמּוֹתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר הַצַּדִּיק. עֶרֶב שַׁבָּת. בְּנָהּ הַנָּשׂוּי שֶׁל הָאַלְמָנָה הַצְּעִירָה בָּא לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת ‘שַׁבָּת שָׁלוֹם’. הָאַלְמָנָה הַצְּעִירָה מְנַסָּה לְחַיֵּךְ, אֲבָל עַל כָּרְחָהּ פּוֹרְצוֹת הַדְּמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ.
"אִמָּא", טוֹעֵן בְּנָהּ, "כְּבָר עָבְרוּ שְׁנָתַיִם! דַּי! מַסְפִּיק לַדְּמָעוֹת! חֲזַ"ל קָבְעוּ מַה הוּא הַזְּמַן שֶׁמֻּתָּר לְהִצְטַעֵר בּוֹ. וְכָל הַנִּמְשָׁךְ אַחַר צַעֲרוֹ יוֹתֵר מִדַּי – צַעֲרוֹ נִמְשָׁךְ עָלָיו! הֲלֹא מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים אֲנַחְנוּ, וּמָה אָנוּ יוֹדְעִים עַל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁה’ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה – הַכֹּל לְטוֹבָה! אַתְּ גּוֹרֶמֶת לְכֻלָּנוּ צַעַר רַב, וְגַם לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אַבָּא אַתְּ גּוֹרֶמֶת צַעַר. הוּא בְּוַדַּאי רוֹצֶה, שֶׁתַּמְשִׁיכִי אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּךְ. הֲלֹא זֶה כַּמָּה חֳדָשִׁים שֶׁמֻּצָּע לָךְ שִׁדּוּךְ מְצֻיָּן, וְאַתְּ עֲדַיִן מִתְמַהְמַהַת. אִמָּא יְקָרָה! אַתְּ חַיֶּבֶת לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, לִהְיוֹת שְׂמֵחָה בְּחֶלְקֵךְ, וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה".
הָאַלְמָנָה הַצְּעִירָה נָשְׁמָה נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. דַּי! גָּמְלָה הַהַחְלָטָה בְּלִבָּהּ. מַסְפִּיק לַצַּעַר! מַסְפִּיק לַכְּפִירָה! וְכִי אֲנִי רַחֲמָנִית יוֹתֵר מֵהַבּוֹרֵא? ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָה! מֵעַכְשָׁו אֶתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה! כָּךְ עָלָה בְּלִבָּהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה. וְאָכֵן בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת הִיא הָיְתָה שְׂמֵחָה וּמְחַיֶּכֶת. בָּנֶיהָ הַצְּעִירִים נָשְׁמוּ לִרְוָחָה. סוֹף כָּל סוֹף אִמָּא מְחַיֶּכֶת בְּשִׂמְחָה אֲמִתִּית, בְּלִי דְּמָעוֹת שֶׁמִּתְנוֹצְצוֹת בְּזָוִיּוֹת הָעֵינַיִם. אִמָּא חוֹזֶרֶת לְעַצְמָהּ. אִמָּא שׁוּב מְחַזֶּקֶת וְמְעוֹדֶדֶת. הֵם הָיוּ צְרִיכִים אֶת הַשִּׁנּוּי הַזֶּה כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה. עוֹד שַׁבָּת אַחַת שֶׁל יָגוֹן וְשֶׁל עַצְבוּת הָיְתָה מְמוֹטֶטֶת אוֹתָם נַפְשִׁית וְרוּחָנִית.
בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה שְׁנָתַיִם, עָלְתָה הָאַלְמָנָה עַל יְצוּעָהּ בְּלֵב קַל וּבְשִׂמְחָה. לָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה זְמַן רַב נִרְדְּמָה בְּחִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם. לָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה לֵילוֹת רַבִּים שָׁכְבָה בְּשַׁלְוָה בְּלִי לְהִתְהַפֵּךְ עַל מִשְׁכָּבָהּ, וּבְלִי לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנָהּ אֶת בַּעְלָהּ הַנִּפְטָר, אֶת חִיּוּכוֹ וְאֶת הַמִּלִּים הַטּוֹבוֹת שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהּ. מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה עָקוּר מִלִּבָּהּ, מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה חָסֵר מִנִּשְׁמָתָהּ, חָזַר אֵלֶיהָ – הָאֱמוּנָה!
וְהִנֵּה הִיא חוֹלֶמֶת חֲלוֹם. וּבַחֲלוֹמָהּ הִיא עוֹמֶדֶת בְּגַן יְפֵהְפֶה, מוּאָר בְּאוֹר יְקָרוֹת. נִיחוֹחַ גַּן עֵדֶן עָלָה בְּאַפָּהּ, וְהִיא הֵבִינָה שֶׁהִיא נִמְצֵאת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. בֵּין עֲצֵי הַגַּן הִיא הִבְחִינָה בְּאָדָם זָקֵן בַּעַל הַדְרַת פָּנִים, מוּאָר כֻּלּוֹ. הוּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ, וְשָׁאַל אוֹתָהּ, אִם הִיא רוֹצָה לִפְגֹּשׁ אֶת בַּעְלָהּ שֶׁנִּפְטַר. הִיא הִנְהֲנָה בְּרֹאשָׁהּ. וְהוּא הוֹבִיל אוֹתָהּ לְהֵיכָל עֲנָק מָלֵא בְּצַדִּיקִים הַיּוֹשְׁבִים וְשׁוֹמְעִים שִׁעוּר תּוֹרָה מֵרַב צָעִיר. בְּסוֹף הַשִּׁעוּר נִגַּשׁ אֵלֶיהָ אוֹתוֹ צָעִיר, וְהִנֵּה זֶהוּ בַּעְלָהּ!
"בַּעְלִי הַיָּקָר!" קָרְאָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "לָמָּה עָזַבְתָּ אוֹתִי בִּדְמִי יָמַי? וְאֵיךְ זֶה שֶׁאַתָּה מְלַמֵּד כָּאן תּוֹרָה בְּגַן עֵדֶן? אַתָּה לֹא הָיִיתָ תַּלְמִיד חָכָם, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לָזֶה?"
בַּעְלָהּ הִצְטַחֵק וְאָמַר לָהּ: "דְּעִי לָךְ, שֶׁאֲנִי הָיִיתִי גָּאוֹן עָצוּם בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִתְחַתַּנְתִּי. וְכַאֲשֶׁר עָלִיתִי לִמְקוֹמִי בְּגַן עֵדֶן טָעֲנוּ נֶגְדִּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵשֶׁב בְּגַן עֵדֶן בְּלִי שֶׁאֲקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה הַמֻּזְכֶּרֶת בַּתּוֹרָה – "פְּרוּ וּרְבוּ". לָכֵן, בָּאתִי בְּגִלְגּוּל בִּשְׁבִיל לָשֵׂאת אִשָּׁה, לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם וּלְגַדְּלָם לְתוֹרָה וּלְפַרְנְסָם. וְכָךְ הָיָה, שֶׁיָּרַדְתִּי לָעוֹלָם וְהִתְחַתַּנְתִּי אִתָּךְ, וְהֵבֵאנוּ יְלָדִים לָעוֹלָם. וּמִמֵּילָא, כַּאֲשֶׁר קִיַּמְתִּי אֶת הַמִּצְוָה, וְהִשְׁלַמְתִּי אֶת הַתִּקּוּן שֶׁלִּי, לֹא הָיָה טַעַם עוֹד לִהְיוֹתִי בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל, וְלָכֵן נִפְטַרְתִּי. וְעַתָּה אֲנִי נֶהֱנֶה מִשְּׂכַר מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים, וּמֵהַתּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי".