בגן האמונה המבואר עמוד רצג

בגן האמונה המבואר עמוד רצג

פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכָּל הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל יְדֵי הַדִּבּוּרִים, שֶׁמְּדַבְּרִים עִם ה’ דִּבְרֵי חֲרָטָה וּוִדּוּי דְּבָרִים וּבַקָּשַׁת סְלִיחָה וּמְחִילָה וּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. מִיהוּ פֶּתִי לְהִתְעַצֵּל בְּכָךְ, וּלְהִשָּׁאֵר בַּתְּבִיעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ נֶגְדּוֹ, וְלִסְבֹּל יִסּוּרִים רַבִּים בְּשֶׁל כָּךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹד הַחֶשְׁבּוֹן פָּתוּחַ וּמְחַכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא?
לָכֵן, בְּעֶזְרַת ה’ נִלְמַד אֵיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כָּל יוֹם, וּמַה הִיא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ; וּבְכָךְ יִהְיוּ כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה.

הָעֵצָה

כָּל אָדָם, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, בֵּין בָּחוּר בֵּין בַּחוּרָה, חַיָּב לַעֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם שָׁעָה (60 דַּקּוֹת) שֶׁל תְּשׁוּבָה. הַשָּׁעָה הַזֹּאת יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּכָל זְמַן שֶׁנּוֹחַ לוֹ לָאָדָם, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וְהַמָּקוֹם לְכָךְ יָכוֹל לִהְיוֹת כָּל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה נוֹחַ וּפָנוּי מִבְּנֵי אָדָם, כְּגוֹן: גִּינָה, יַעַר, חֶדֶר, מִרְפֶּסֶת וְכַדּוֹמֶה. הָעִקָּר, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם לְבַדּוֹ עִם הַבּוֹרֵא בְּלִי הַפְרָעוֹת וּבְלִי הֶסַּח הַדַּעַת. וְכֵן אֶפְשָׁר לַעֲמֹד, לָשֶׁבֶת, לָלֶכֶת – כְּפִי שֶׁרוֹצִים, אוּלָם מֻמְלָץ לָלֶכֶת, כִּי עַל יְדֵי הַהֲלִיכָה יֵשׁ לָאָדָם דִּבּוּרִים.
בִּתְחִלַּת הַשִּׂיחָה כָּל אָדָם יִשְׁתַּדֵּל לְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם. אַחַר כָּךְ יַתְחִיל לְסַפֵּר לְבוֹרֵא עוֹלָם מַה שֶּׁקָּרָה אִתּוֹ מֵהַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ עָמַד לְפָנָיו אֶתְמוֹל וְעַד הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ. וְצָרִיךְ לְסַפֵּר לַבּוֹרֵא כָּל פְּרָט וּפְרָט. עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁזָּכָה בָּהֶם, יוֹדֶה עֲלֵיהֶם. וְיִשְׁפֹּט עַצְמוֹ, אִם עָשָׂה אוֹתָם כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה לְּשַׁפֵּר. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא נִכְשָׁל בָּהֶם, יִתְוַדֶּה וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶם. וְעַל כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, וִיבַקֵּשׁ מִבּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁיְּמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ.

כֵּיצַד עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה?

כָּךְ הִיא לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם: "כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה וּבֵין לֹא תַעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ’ וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" – זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וִדּוּי זֶה הוּא מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד מִתְוַדִּין? אוֹמֵר: אָנָּא ה’, חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ. וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. וְזֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן זֶה, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח" (הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פֶּרֶק א’). עַד כָּאן לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם. וּמִמֶּנּוּ מוּבָן שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא אַרְבָּעָה חֲלָקִים:
א. הַוִּדּוּי. שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵט אֶת חֶטְאוֹ בְּפֵרוּשׁ "כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי".
ב. הַחֲרָטָה. שֶׁצָּרִיךְ לְהַבִּיעַ חֲרָטָה עַל חֶטְאוֹ.
ג. בַּקָּשַׁת סְלִיחָה. יְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, שֶׁעָבַר עַל רְצוֹן הַבּוֹרֵא.
ד. הַקַּבָּלָה לְהַבָּא. שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֹא לָשׁוּב עַל חֶטְאוֹ.
אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה כְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם, וּמִתְוַדֶּה בְּכָל פַּעַם שֶׁחוֹטֵא, מְקַיֵּם הוּא בָּזֶה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁעָלֶיהָ הוּא יְקַבֵּל שָׂכָר. וְהָעִקָּר – נִמְחָלִים לוֹ כָּל חֲטָאָיו, וְאֵין עָלָיו שׁוּם דִּין, וְלֹא יִהְיוּ לוֹ יִסּוּרִים.

כָּל אָדָם שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ

לְכָל אָדָם יֵשׁ טֶבַע לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ. וְהוּא אָכֵן שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ כָּל הַזְּמַן, אֶלָּא שֶׁהוּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ לֹא נָכוֹן, עַל פִּי מֻשָּׂגִים מְעֻוָּתִים, שֶׁעַל פִּי רֹב מוֹבִילִים אוֹתוֹ לְמַסְקָנוֹת שֶׁהוּא לֹא בְּסֵדֶר. הוּא לֹא יֻצְלָח, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה וְכַדּוֹמֶה, וְשֶׁרָאוּי לוֹ לִהְיוֹת שָׁבוּר וּמְדֻכָּא מֵחֲמַת שֶׁנִּכְשַׁל בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל, וְהוּא אֵינוֹ מוּכָן לִסְלֹחַ לְעַצְמוֹ וְכַדּוֹמֶה.