בגן האמונה המבואר עמוד שיא

בגן האמונה המבואר עמוד שיא

וְהִנֵּה בְּעֵת שֶׁהִתְפַּלֵּל, עָבְרָה שָׁם שַׁיָּרָה, שֶׁאַחַת מֵהָאֲתוֹנוֹת שֶׁבָּהּ יָלְדָה עַיִר, וְאוֹתָם אֲנָשִׁים, אָצָה לָהֶם הַדֶּרֶךְ מְאֹד, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת בְּאוֹתוֹ עַיִר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָלֶכֶת עַל רַגְלָיו וּמְעַכֵּב אוֹתָם. וּכְשֶׁעָבְרוּ לְיַד הַהֵלֶךְ, וְשָׁמְעוּ אֶת תְּפִלָּתוֹ, שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִבּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֲמוֹר, שָׂמְחוּ עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִפָּטֵר מֵהָעַיִר, וְנָתְנוּ לוֹ אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה. הֵם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם בִּמְהִירוּת, וּמֵאַחֲרֵיהֶם נִשְׁאָר הַהֵלֶךְ הֶהָמוּם. שֶׁמִּצַּד אֶחָד רָאָה, כֵּיצַד כְּהֶרֶף עַיִן הִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ; וּמִצַּד שֵׁנִי, זֶה לֹא מַה שֶּׁהִתְכַּוֵּן כְּלָל בַּמֶּה שֶׁבִּקֵּשׁ חֲמוֹר. כִּי לְפֶתַע נוֹסָף לוֹ עוֹד עֹל בְּדַרְכּוֹ הַקָּשָׁה, לָשֵׂאת עַל כְּתֵפָיו עַיִר קָטָן…
נִמְצָא שֶׁתְּפִלָּתוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ הִתְקַבְּלָה, וְהוּא אָכֵן קִבֵּל חֲמוֹר כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ. אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁהוּא יִרְכַּב עַל הַחֲמוֹר – הַחֲמוֹר רָכַב עָלָיו; וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ תְּפִלָּתוֹ כָּרָאוּי.
חֲכָמֵינוּ לִמְּדוּ אוֹתָנוּ, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁמְּבַקְּשִׁים, צְרִיכִים לְפָרֵט הֵיטֵב אֶת הַתְּפִלָּה – מַה בְּדִיּוּק רוֹצִים. לָכֵן, כְּשֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא אֱמוּנָה, צָרִיךְ הוּא לְפָרֵט בַּקָּשָׁתוֹ בָּאֵר הֵיטֵב. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁיְּבַקֵּשׁ וְיַחְזֹר עַל אוֹתָן מִלִּים, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי אֱמוּנָה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי אֱמוּנָה", גַּם זֶה טוֹב מְאֹד. אֲבָל זֶה לֹא דּוֹמֶה לִתְפִלָּה, שֶׁבָּהּ הָאָדָם מְפָרֵט בַּקָּשָׁתוֹ, וּמְבַקֵּשׁ עַל כָּל פְּרָטֵי הָאֱמוּנָה וְעַל עִנְיָנֶיהָ הָרַבִּים. שֶׁאָז זוֹ הַתְּפִלָּה הִיא נָאָה וּמְלֵאָה בְּחֵן וּבְיֹפִי וּבְתֹכֶן; וְיָכוֹל הָאָדָם לְהַאֲרִיךְ בָּהּ בְּדִבּוּרִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם.
כִּי לְפִי הַדִּבּוּר, כֵּן הוּא הַשֶּׁפַע שֶׁמְּקַבְּלִים. שֶׁהֲרֵי לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָּה צְרִיכִים לִתְפִלָּה? וַהֲלֹא ה’ יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת? אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע, שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִים הַשֶּׁפַע, וּלְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע, נִמְצָא שֶׁכְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ בְּיֹבֶשׁ וּבְצִמְצוּם, אֲזַי גַּם הַדָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל הוּא בְּיֹבֶשׁ וּבְצִמְצוּם. כְּמוֹ אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁבִּקֵּשׁ חֲמוֹר, וְאָכֵן קִבֵּל חֲמוֹר כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ לִכְלוּם. וְאִלּוּ כְּשֶׁמְּפָרֵט הַרְבֵּה אֶת תְּפִלָּתוֹ, אֲזַי גַּם הַדָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל הוּא מְשֻׁכְלָל וּמְפֹרָט בְּהֶתְאֵם. וְלָכֵן, צְרִיכִים לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלּוֹת, וּלְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים שׁוֹנִים וּמְגֻוָּנִים כְּדֵי לְקַבֵּל דָּבָר שָׁלֵם וּמָלֵא.

לִלְמֹד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת

בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יוּכַל לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת מְגֻוָּנוֹת וַאֲרֻכּוֹת וּמְלֵאוֹת בְּתֹכֶן, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן גָּדוֹל לְאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁמְּבַקֵּשׁ. לָכֵן, צָרִיךְ שֶׁיִּלְמַד הֵיטֵב עַל הַנּוֹשֵׂא, שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו. וְיִתְעוֹרֵר בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּעֲלוֹת הָרַבּוֹת וְאֶת הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל הַדָּבָר, וְכֵן אֶת הַהֶפְסֵדִים הַגְּדוֹלִים הַבָּאִים מֵחֶסְרוֹן אוֹתוֹ הַדָּבָר; עַד שֶׁיִּרְאֶה שֶׁכָּל חַיָּיו וְכָל תַּכְלִיתוֹ תְּלוּיִים בְּדָבָר זֶה. וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּרָצוֹן וּבְכִסּוּפִים לְאוֹתוֹ הַדָּבָר. וְיָבוֹא לִפְנֵי ה’ בְּחֵשֶׁק, וִיבַקֵּשׁ עַל הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה בִּפְרָטֵי פְּרָטִים. לָכֵן, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל עַל אֱמוּנָה, צָרִיךְ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִלְמַד אֶת הַסֵּפֶר הֵיטֵב. וְעַל כָּל יְסוֹד שֶׁלּוֹמֵד וְעַל כָּל מַדְרֵגָה אוֹ עַל נִסָּיוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר, יִתְבּוֹנֵן עַל חֲשִׁיבוּתוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי יִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן; וְגַם יְפָרֵט וִיפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּהַרְחָבָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיְּמוֹ בֶּאֱמֶת.
לְדֻגְמָא: כְּשֶׁלּוֹמֵד עַל דַּרְגוֹת הָאֱמוּנָה, יִתְפַּלֵּל לְקַיֵּם אֶת הַדַּרְגָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ הוּא בִּרְצוֹן ה’. וִיפָרֵט בִּתְפִלָּתוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁלָּמַד עַל הַדַּרְגָּה הַזּוֹ, כְּגוֹן שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְשֶׁכָּל הַנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן יִתְפַּלֵּל עַל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁיַּאֲמִין שֶׁהֵם בִּרְצוֹן ה’. וִיפָרֵט אוֹתָם בְּפֵרוּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיִּתְפַּלֵּל, שֶׁכַּאֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ צוֹעֶקֶת עָלָיו, הוּא יִרְאֶה רַק אֶת ה’ לְנֶגֶד עֵינָיו; וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה לֹא אִשְׁתּוֹ צוֹעֶקֶת עָלָיו, אֶלָּא ה’ מְדַבֵּר אִתּוֹ. וְכַאֲשֶׁר לֹא הוֹלֵךְ לוֹ בַּעֲבוֹדָה, יִרְאֶה אֶת ה’, וְלֹא יִתְלֶה בְּשׁוּם סִבָּה טִבְעִית וְכוּ’ וְכוּ’.