בגן האמונה המבואר עמוד עא

בגן האמונה המבואר עמוד עא

כָּךְ הוּא מַמָּשׁ בְּכָל מִקְרֶה שֶׁמְּצַעֵר אֶת הָאָדָם – הַסִּבּוֹת וְהַגּוֹרְמִים הַנִּרְאִים לָעַיִן הֵם מַקְלוֹת, וּמִי שֶׁאוֹחֵז בָּהֶם הוּא ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ. וְכָל הִשְׁתַּדְּלוּת אוֹ פְּנִיָּה כְּלַפֵּי הַסִּבָּה הַנִּרְאֵית לָעַיִן הִיא דָּבָר מְגֹחָךְ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמְדַבֵּר עִם מַקֵּל.
אָדָם שֶׁעוֹבֵר צַעַר אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְרוּחוֹ, אוֹ לֹא כִּרְצוֹנוֹ, צָרִיךְ לִזְכֹּר: אֲנִי נִמְצָא עַתָּה בְּנִסָּיוֹן שֶׁל אֱמוּנָה. וְהוּא חַיָּב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַשֵּׂכֶל, שֶׁמַּפִּיל אוֹתוֹ מֵהָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹן ה’; וְאֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁנּוֹתֵן לוֹ כָּל מִינֵי הֶסְבֵּרִים הֶפֶךְ הָאֱמוּנָה, שֶׁזֶּה מוֹבִיל אוֹתוֹ אַךְ וְרַק לְצַעַר, לְכַעַס וּלְעַצְבוּת; וְאֶת הַשֵּׂכֶל הַמֵּבִיא אוֹתוֹ לְיֵאוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה אֶת כִּשְׁלוֹנוֹ, וּמַתְחִיל לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ; וְאֶת הַשֵּׂכֶל הַמֵּבִיא אוֹתוֹ לְנַקְמָנוּת, מֵאַחַר שֶׁמַּאֲשִׁים אֶת זוּלָתוֹ – חַיָּב הוּא לְהַשְׁלִיךְ אֶת כָּל הַשְּׂכָלִים הָאֵלֶּה, וּלְהִתְחַזֵּק אַךְ וְרַק בָּאֱמוּנָה, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ! וְהַכֹּל בִּרְצוֹן ה’! וְהַכֹּל לְטוֹבָה! וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת הָעִקָּרִית שֶׁלּוֹ הִיא תְּפִלָּה – לִפְנוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם וּלְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ עַל הַכֹּל.

בַּעַל הַבְּחִירָה

כָּאָמוּר לְעֵיל, כָּל הַדְּבָרִים הַגּוֹרְמִים לָאָדָם יִסּוּרִים, נִכְלָלִים בְּשָׁלֹשׁ אֶפְשָׁרֻיּוֹת – אוֹ בָּאִים עַל יְדֵי סִבָּה טִבְעִית, אוֹ עַל יְדֵי אָדָם אַחֵר, אוֹ בָּאִים עַל יְדֵי הַטָּעֻיּוֹת וְעַל יְדֵי הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ.
כַּאֲשֶׁר הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בָּאִים לוֹ מִסִּבָּה טִבְעִית, כְּגוֹן חֹלִי וְכַדּוֹמֶה, אַף שֶׁגַּם בָּזֶה יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָאָדָם נִסְיוֹנוֹת בִּלְתִּי קַלִּים בֶּאֱמוּנָה, בְּכָל זֹאת קַל לוֹ יוֹתֵר לְהָבִין, שֶׁזּוֹ רַק סִבָּה שֶׁגֻּלְגְּלָה מִשָּׁמַיִם, וְשֶׁצָּרִיךְ הוּא לִפְנוֹת אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ. וְאַף אִם יִתְלֶה תִּקְוָתוֹ בִּרְפוּאוֹת, סוֹף סוֹף כְּשֶׁאֵלֶּה לֹא יוֹעִילוֹ לוֹ, הוּא בְּוַדַּאי יִפְנֶה אֶל הָאֱמוּנָה. וְלֹא מִסְתַּבֵּר שֶׁהוּא יַתְחִיל לְדַבֵּר עִם הַחַיְדַּקִּים, לְהִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם אוֹ לְאַיֵּם עֲלֵיהֶם…
לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר לָאָדָם נִגְרַם צַעַר עַל יְדֵי אָדָם אַחֵר, הוּא טוֹעֶה וְחוֹשֵׁב שֶׁזֶּה כְּבָר לֹא בַּיָּדַיִם שֶׁל הַבּוֹרֵא בִּלְבַד, מֵאַחַר שֶׁעוֹמֵד כָּאן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִירָה, וְאֶפְשָׁר לִכְאוֹרָה לִפְנוֹת אֵלָיו יְשִׁירוֹת, וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו לְשַׁנּוֹת אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ אוֹ אֶת מַעֲשָׂיו. לָכֵן, לֹא עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה’. כִּי הַשֵּׂכֶל אוֹמֵר לוֹ: הִנֵּה עוֹמֵד מוּלְךָ אָדָם בַּעַל בְּחִירָה, תְּדַבֵּר אִתּוֹ, וְתִסְתַּדֵּר אִתּוֹ, אוֹ תִּלָּחֵם בּוֹ וְכַדּוֹמֶה.
אֲבָל הָאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵינָהּ כֵּן. כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל בְּנֵי אָדָם הֵם בְּיַד ה’ יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יִתְבָּרַךְ מַקְשֶׁה אֶת לִבָּם, אוֹ מְרַכֵּךְ אֶת לִבָּם כְּפִי מַה שֶּׁרוֹצֶה, שֶׁיַּגִּיעַ לְזֶה הָעוֹמֵד מוּלָם. וְלָכֵן, גַּם כָּאן הָעֵצָה הָעִקָּרִית שֶׁלּוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר יְפַיֵּס אֶת בּוֹרֵא הָעוֹלָם, וְהוּא יִתְרַצֶּה אֵלָיו, אֲזַי אוֹתָם בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַד עַכְשָׁיו הִזִּיקוּ לוֹ, הַבּוֹרֵא יְשַׁנֶּה אֶת לִבָּם, וְהֵם יִהְיוּ הַמֵּיטִיבִים שֶׁלּוֹ.

רַק הַבְּחִירָה שֶׁלְּךָ בְּיָדְךָ

דַּע! אָמְנָם הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד מוּלְךָ, יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה לַעֲשׂוֹת טוֹב אוֹ רַע, וּבְוַדַּאי אִם יַעֲשֶׂה רַע, יֵשׁ לוֹ חֶשְׁבּוֹן עִם ה’. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁמִּשָּׁמַיִם רוֹצִים שֶׁתִּסְבֹּל צַעַר, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלְגֵּל חוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאָדָם חַיָּב, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִירָתוֹ הָרָעָה הוּא יִהְיֶה הַמַּקֵּל שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ לְהַכּוֹת אוֹתְךָ. מִמֵּילָא, אֵין לְךָ שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהַשְׁפִּיעַ עַל בְּחִירָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁעוֹמֵד מוּלְךָ. וְהַבְּחִירָה הַיְחִידָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ הִיא לְהֵיטִיב אֶת מַעֲשֶׂיךָ, וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְשׂוֹחֵחַ עִם ה’, וּלְפַיֵּס אוֹתוֹ שֶׁיִּמְחַל לְךָ וְשֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ. וּכְשֶׁהַבּוֹרֵא יִתְרַצֶּה לְךָ, הוּא יְשַׁנֶּה אֶת הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם הָעוֹמֵד מוּלְךָ. וְהוּא כְּבָר לֹא יְצַעֵר אוֹתְךָ, וְיִתָּכֵן שֶׁאַף יֵיטִיב לְךָ.
וְזֶה מְפֹרָשׁ בְּפִרְקֵי אָבוֹת בְּשֵׁם הִלֵּל הַזָּקֵן. שֶׁרָאָה גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל אָדָם שֶׁנִּרְצַח, צָפָה עַל הַמַּיִם. פָּנָה הִלֵּל אֶל הַגֻּלְגֹּלֶת וְאָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִטְבַּעְתָּ – הִטְבִּיעוּךָ; וְסוֹף מִי שֶׁהִטְבִּיעַ אוֹתְךָ – שֶׁיַּטְבִּיעוּ אוֹתוֹ. כְּלוֹמַר, בְּוַדַּאי מִי שֶׁנִּרְצַח, זֶה בְּצֶדֶק עַל פִּי דִּין שָׁמַיִם. וְהוּא לֹא יָכֹל לְהִנָּצֵל מִיַּד הָרוֹצֵחַ בְּשׁוּם אֹפֶן, אֶלָּא אִם הָיָה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. אֲבָל הָאָדָם שֶׁרָצַח אוֹתוֹ, יֵעָנֵשׁ עַל בְּחִירָתוֹ הָרָעָה.