בגן האמונה המבואר עמוד סג

בגן האמונה המבואר עמוד סג

כִּי אֶת עִקַּר הָאֱמֶת – שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה – מְקַבְּלִים רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, לִיחִידֵי הַדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד הַיּוֹם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אֶת הָאֱמוּנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת. וְהָרְאָיָה הִיא שֶׁהַרְבֵּה מְאֹד אֲנָשִׁים מְנַהֲלִים אֹרַח חַיִּים דָּתִי וְאַף חֲרֵדִי, אֲבָל אֵין לָהֶם שׁוּם קֶשֶׁר לָאֱמוּנָה! הֵם לֹא מְדַבְּרִים עִם ה’ עַל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם צָרָה, הֵם עוֹשִׂים בְּדִיּוּק מַה שֶּׁאָדָם חֲסַר אֱמוּנָה עוֹשֶׂה – רָצִים לָרוֹפֵא עַל כָּל חֹלִי, מִתְרַגְּזִים עַל כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְרוּחָם, דּוֹאֲגִים עַל הַפַּרְנָסָה, נוֹקְמִים וְנוֹטְרִים בְּסִכְסוּכִים שֶׁל מָמוֹן אוֹ שֶׁל יְרוּשׁוֹת וְכוּ’ וְכוּ’.

אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֶשְׁנוֹ חוּט מְקַשֵּׁר, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִפְסָק. יֶשְׁנָם תָּמִיד צַדִּיקִים, שֶׁקִּבְּלוּ אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה מֵרַבּוֹתֵיהֶם עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה בְּפִרְקֵי אָבוֹת: מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וְכוּ’, וְהֵם – וְכָל הַהוֹלְכִים בְּדַרְכָּם – הֵם הַמַּדְרִיכִים אֶת הָאָדָם בַּהֲבָנַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְהַתַּכְלִית כֻּלָּהּ.
לָכֵן, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ מְאֹד מְאֹד אַחַר מַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לָבוֹא לְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְאֵין זֶה מַסְפִּיק שֶׁיִּתְקָרֵב לְרַב – גָּדוֹל כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה – אִם אֵין לָרַב הַזֶּה אֶת הַקַּבָּלָה מֵרַבּוֹתָיו, כֵּיצַד לְהָבִיא כָּל אָדָם אֶל הַתַּכְלִית. כִּי גַּם כְּשֶׁיֶּשְׁנוֹ פְּסַק הֲלָכָה וּמִצְווֹת יְדוּעוֹת וּפְסוּקִים מְפֹרָשִׁים, מַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר, עֲדַיִן רֹב הָעוֹלָם מִתְקַשִּׁים לְקַיֵּם אוֹתָם. וְהֵם צְרִיכִים מַדְרִיךְ בַּעֲבוֹדַת ה’, שֶׁיֵּדַע לָלֶכֶת עִם כָּל אֶחָד לְפִי רוּחוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (בַּמִּדְבָּר כ"ז י"ח) – הַיָּכוֹל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד. דְּהַיְנוּ, שֶׁבְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו הוּא יוֹדֵעַ רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד גַּם בִּדְבָרִים נִסְתָּרִים (כְּלִי יָקָר וַיִּקְרָא). וְהוּא יוֹדֵעַ כֵּיצַד לְעוֹרֵר כָּל אָדָם, וּלְחַזֵּק אֶת נַפְשׁוֹ, וּלְהָבִיא אוֹתוֹ לְקִיּוּם הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת.
וּמַנְהִיג זֶה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ וְקָדוֹשׁ בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, וּבַעַל מַדְרֵגָה נִשְׂגָּבָה, וְשֶׁתִּהְיֶה לוֹ קַבָּלָה בְּרוּרָה עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – כֵּיצַד לְתַקֵּן אֶת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו.
מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אַחַר כָּזֶה מַנְהִיג, אֲזַי יָכוֹל הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה כָּל חַיָּיו, וְלֹא לִמְצֹא אֶת הַתַּכְלִית, וְלִחְיוֹת בְּטָעוּת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת" (מִשְׁלֵי י"ד י"ב). וְכֵן אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה (קְדֻשָּׁא דְּסִדְרָא): "בָּרוּךְ הוּא אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים". מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי מִינֵי תוֹעִים – אֵלֶּה הַתּוֹעִים לְגַמְרֵי מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, וְאֵלֶּה הַנִּמְצָאִים כִּבְיָכוֹל בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת תּוֹעִים הֵם בְּדַרְכָּם מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְחַפְּשִׂים אַחַר מִי שֶׁיַּנְחֶה אוֹתָם, כֵּיצַד לָבוֹא לְקִיּוּם הַתּוֹרָה.
וְכֵן מוּבָא (ל"מ קכ"ג):
"הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ – לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה; דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל, וְלִבְלִי לִנְטוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוֹ זַ"ל (סִפְרֵי פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים): אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְכוּ’". מַשְׁמָע מִדְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁעַל יָדוֹ יָכֹל הָאָדָם לָבוֹא לָאֱמֶת שֶׁל הַתּוֹרָה, הוּא לְקַבֵּל אֶת הַהַנְחָיָה שֶׁל מַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁהוּא זָכָה לְהַגִּיעַ לֶאֱמֶת הַתּוֹרָה.
וְעוֹד מוּבָא (למ"ת ח):
"… אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד אַחַר מַנְהִיג אֲמִתִּי כָּזֶה, וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית בִּשְׁלֵמוּת. כִּי כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְמַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר, עַל יְדֵי זֶה בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת… וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחַר מַנְהִיג אֲמִתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו".