בגן האמונה המבואר עמוד צג

בגן האמונה המבואר עמוד צג

אֲבָל אִם בַּבְּחִירָה הָרִאשׁוֹנָה הוּא לֹא בָּחַר נָכוֹן, וְהוּא אֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, אֲזַי הוּא אֵינוֹ יָכוֹל כְּלָל לָגֶשֶׁת לַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי, כִּי עַל יְדֵי עַצְבוּת הָאָדָם מְאַבֵּד לְגַמְרֵי אֶת יְכֹלֶת הַבְּחִירָה. וְזֹאת מֵחֲמַת שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם בְּעַצְבוּת, אֵין לוֹ יְכֹלֶת לַחֲשֹׁב נָכוֹן וּלְהַחְלִיט הַחְלָטוֹת נְכוֹנוֹת; וְאֵין לוֹ גַּם כֹּחַ לְהָזִיז אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים. וְעוֹד, שֶׁעַל יְדֵי הָעַצְבוּת ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא אִתּוֹ, וּבְוַדַּאי בְּלִי ה’ יִתְבָּרַךְ הוּא לֹא יָכוֹל לִבְחֹר נָכוֹן, וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר.

שִׂמְחָה בַּיּוֹם יוֹם

לָכֵן הָאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לִהְיוֹת מְרֻצֶּה מִמַּהֲלַךְ חַיָּיו, וְלִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה; כִּי בָּזֶה הוּא בָּטוּחַ, שֶׁלְּפָחוֹת אֶת הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַבְּחִירָה הוּא עוֹשֶׂה נָכוֹן. כִּי בַּמְּצִיאוּת אָנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְרֻצִּים מֵחַיֵּיהֶם בְּלִי סִבָּה מְיֻחֶדֶת. וְאִם תִּשְׁאַל אוֹתָם, מַדּוּעַ הֵם אֵינָם מְרֻצִּים, הֵם לֹא יֵדְעוּ לַעֲנוֹת לְךָ. הֵם פָּשׁוּט מַרְגִּישִׁים הַרְגָּשַׁת הַחְמָצָה תְּמִידִית, וְאֵינָם בְּטוּחִים, שֶׁהֵם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַנְּכוֹנָה. בְּקִצּוּר – הֵם אֵינָם בְּטוּחִים, שֶׁהֵם בּוֹחֲרִים נָכוֹן.
אוּלָם, לְאוֹר מַה שֶּׁהִסְבַּרְנוּ מוּבָן עַתָּה, שֶׁבָּזֶה שֶׁהֵם אֵינָם מְרֻצִּים מֵהַחַיִּים, אֲזַי בְּוַדַּאי בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע מֵחַיֵּיהֶם הֵם אֵינָם בּוֹחֲרִים נָכוֹן. כִּי עֶצֶם הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלָּהֶם, שֶׁאוּלַי הֵם אֵינָם עוֹשִׂים אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן, הִיא עַצְמָהּ טָעוּת שֶׁצְּרִיכָה תִּקּוּן לִפְנֵי כָּל פְּעֻלָּה אַחֶרֶת. שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר בָּרוּר לָאָדָם, שֶׁיֶּשְׁנָם שִׁנּוּיִים שֶׁהוּא חַיָּב לַעֲשׂוֹת, בְּרוּחָנִיּוּת אוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, וְלִכְאוֹרָה יֵשׁ לוֹ סִבָּה לֹא לִהְיוֹת מְרֻצֶּה, גַּם אָז הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ בְּהֶכְרֵחַ מַתְחִילָה מִלִּהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. שֶׁעַל יְדֵי זֶה ה’ אִתּוֹ, וְהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יִשּׁוּב הַדַּעַת, וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קַבָּלוֹת וְשִׁנּוּיִים וְכַדּוֹמֶה. כָּל שֶׁכֵּן, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּכְלָל מַה הוּא צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת, וּמַה טּוֹב בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁאָז חַיָּב הוּא לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בַּמְּצִיאוּת שֶׁהוּא חַי בָּהּ, כְּפִי שֶׁה’ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו, וּבָזֶה הוּא בָּטוּחַ שֶׁלְּפָחוֹת הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ כָּרָאוּי.
לָכֵן, בְּכָל דָּבָר שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, כְּגוֹן כְּשֶׁמְּטַפֵּל בִּילָדָיו, אוֹ עוֹשֶׂה סִדּוּרִים וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל, אוֹ לוֹמֵד, אוֹ עוֹסֵק בְּמִצְוָה זוֹ אוֹ בְּאַחֶרֶת, אוֹ עוֹשֶׂה חֶסֶד, יַעֲשֶׂה הַכֹּל בְּשִׂמְחָה. וְלֹא יַנִּיחַ לַיֵּצֶר הָרָע לָתֵת לוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁל הַחְמָצָה, כְּאִלּוּ הוּא צָרִיךְ עַתָּה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אַחֵר. כִּי זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁיַעֲשֶׂה הָאָדָם, הוּא מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְרֻצֶּה אַף פַּעַם. אֲבָל לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ. כִּי הָאָדָם חַיָּב קֹדֶם כֹּל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּשִׂמְחָה, וְרַק אָז אִם הוּא מֵבִין, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר אַחֵר, יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר הָאַחֵר גַּם כֵּן בְּשִׂמְחָה.
נִמְצָא, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַהֲלַךְ הַחַיִּים הוּא לְלֹא תַּקָּלוֹת מְיֻחָדוֹת, בְּוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. עַל יְדֵי זֶה הוּא יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה, וְיוּכַל לְחַפֵּשׂ מַה הִיא שְׁלִיחוּתוֹ בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה. שֶׁהֲרֵי אִם כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ בְּעָיוֹת מְיֻחָדוֹת, הוּא אֵינוֹ שָׂמֵחַ, אֵיךְ יִשְׂמַח כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוֹ עָלָיו תַּקָּלוֹת בִּלְתִּי צְפוּיוֹת וּבִלְתִּי שִׁגְרָתִיּוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אוֹתָן בְּשָׁלוֹם בְּלִי לְהִתְחַזֵּק לְקַבֵּל שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה?

שְׁאִיפוֹת

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם בְּעָיוֹת, וְהוּא רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת דְּבָרִים בְּחַיָּיו, כְּגוֹן שֶׁעֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ נוֹחָה לוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לְהַחֲלִיפָהּ, אוֹ דִּירָתוֹ צָרָה לוֹ וְכַדּוֹמֶה, וְאֵין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשִּׁנּוּי, סִימָן שֶׁזֶּה רְצוֹן ה’, שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לְעֵת עַתָּה. צָרִיךְ הוּא לְבַטֵּל אֶת רְצוֹנוֹ, וּלְקַבֵּל אֶת רְצוֹן ה’ בְּשִׂמְחָה, וְלָדַעַת שֶׁזֶּה לְטוֹבָתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ לְעֵת עַתָּה, וְאֶת רְצוֹנוֹתָיו לְשִׁנּוּי יַבִּיעַ בִּתְפִלָּה. דְּהַיְנוּ, שֶׁיִּקְבַּע לְעַצְמוֹ זְמַן בְּכָל יוֹם – מְעַט אוֹ הַרְבֵּה – לְבַקֵּשׁ אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה. וְיַאֲמִין שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ עֵת וְרָצוֹן מֵאֵת ה’ יִתְבָּרַךְ מָתַי יַגִּיעַ.
לְאָדָם זֶה אָנוּ אוֹמְרִים: מִמַּה נַּפְשָׁךְ. אִם יֵשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בְּמַהֲלַךְ חַיֶּיךָ – בְּבַקָּשָׁה, תַּעֲשֶׂה! אֲבָל אִם אַתָּה רוֹאֶה, שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל כָּרֶגַע לְשַׁנּוֹת אֶת הַדָּבָר, אָז תַּאֲמִין, שֶׁמִּשָּׁמַיִם רוֹצִים, שֶׁהַמְּצִיאוּת שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה כָּךְ. זוֹ טוֹבָתְךָ לְעֵת עַתָּה, וְאַתָּה צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַכֹּל בְּאַהֲבָה. אֵינְךָ צָרִיךְ לַעֲזֹב אֶת הָרָצוֹן לְשִׁנּוּי, אֶלָּא לְקַבֵּל לְעֵת עַתָּה אֶת הַמְּצִיאוּת בְּשִׂמְחָה, וְלִקְבֹּע זְמַן בְּכָל יוֹם לְהִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁבְּיָדוֹ הַכֹּחַ לְשַׁנּוֹת כָּל דָּבָר, וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה.