החממה

ילדים שגדלים בבית שההורים על
תקן מבקרים, פשוט נרמסים. הם
הופכים לזאבים בודדים. בית הוא
חממה. שם הילד צריך לפרוח ולגדול
כמו פרח מיוחד בחממה.

אחד הדברים הראשונים והחשובים המרכיבים את משימת חינוך הילדים, ושאותה למדתי מרבי ומורי הרב שלום ארוש שליט"א, הוא שביקורת והערות פשוט הורסות את הילדים. ממש כך. כל אדם, כל שכן הורה, לא אוהב שמעירים לו ומבקרים אותו, אז למה ההורים עושים את זה לילדיהם? בית שגדלים בו ילדים (ולא רק, אלא גם בין בני הזוג, אבל זו נקודה למאמר אחר) צריך להיות חממה, וזה אומר: בית מלא חום ואהבה, עידוד וחיזוקים, מחמאות והמון חיוכים. אלה הם המים הטובים ביותר שעוזרים לפריחת נשמתו של הילד, ממש כמו פרח מיוחד שגדל בחממה.

ילדים שגדלים בבית שההורים על תקן מבקרים, פשוט נרמסים – כי או שהם מפחדים לומר מילה מכיוון שההורה מיד יבקר אותו ו’יסתום’ להם את הפה, או שהם כבר ממש מפחדים לומר משהו כי ההורה, שלא מרפה מדברי ביקורת והערות, הספיק לשדוד להם את הביטחון העצמי. ילדים כאלה הופכים לזאבים בודדים בעולם הזה. הם כמו הפרפר שלא יוצא מהגולם בו הוא חי, או פרח שקמל בגלל שלא השקו אותו והעניקו לו מספיק אור כדי להצמיח עלים יפים.

אחת המחלות האיומות של המאה ה-21 היא הורים אנוכיים שכל מה שמעניין אותם הוא רק עצמם – הרצון לממש את עצמם, להיות אנשי קריירה ועסקים, המפגשים החברתיים וכל המרדפים אחרי מימוש תאוותיהם – כשכל זה בא על חשבון הילדים (ולא לאחר שמילאו את תפקידם וחובתם כלפי הבית, אלא על חשבון הבית). במקום להעניק לילדים זמן איכות של אחד-על-אחד, תשומת לב ואהבה, הם קונים להם כל מיני דברים, מעין ‘צ’ופרים’, שאמורים לכסות על אי מילוי תפקידם כהורים. ולא סתם אני אומר זאת, משום שנתקלתי בזה מי יודע כבר כמה פעמים בחיי. אבל אחת הפעמים האחרונות הייתה בארצות הברית ממש לא מזמן, בית אליו הגענו – באחד ממסעות צוות "ברסלב ישראל" ברחבי העולם להפצת האמונה – כדי לפתור בעיות בשלום בית וחינוך הילדים. מדובר במשפחה אמידה מאוד. לכל ילד חדר משלו, עם אמבטיה פרטית משלו, טלפון וסלולארי משלו, מחשב, די.וי.די. וצעצועים מקיר לקיר – משלו כמובן. אבל אמא בקושי נמצאת בבית, מכיוון שהיא עסוקה בכל ‘ענייני החוץ’ שלה. גם אבא בקושי נמצא בבית. וכשהוא לא במשרד עם לקוחות, אז הוא נמצא עם הלקוחות באיזה מגרש גולף, סוגר עוד כמה עסקאות שיוסיפו עוד כסף לחשבון. אז מה הפלא שהילדים בבית הזה היו מאוד לא ממושמעים, מפונקים ועצבנים?! מבחינה רגשית, הם בדיוק כמו אותם ילדים מורעבים מביאפרה…

המתנה הכי גדולה ויקרה שהורה יכול להעניק לילדו היא תשומת לב. וכמה שיותר. ה’צ’ופר’ הכי טוב שהורה יכול להעניק לילדו הוא שיחה מתוקה, כלומר זמן איכות שעולה על הכל. כי זמן איכות זה הוא ההצהרה של ההורה בפני הילד שהוא מעריך אותו ושם אותו בראש סדר העדיפויות שלו. שום דבר לא חשוב לילד כמו הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלו. למלא את החדר שלו במשחקים וצעצועים, ניידים וכל מיני מכשירים למיניהם הם לא אהבה ובטח לא חום וחשיבות, כי זמן איכות עולה פי אינסוף על כל כסף שבעולם. תשאלו כל ילד ותראו מה הוא יאמר לכם.

יצא לי לדבר עם הורים רבים, וברוך השם זכינו להגיע לנקודה חשובה זו תוך כדי המפגשים. ההורים קיבלו על עצמם להעניק זמן איכות לכל ילד, שיחה של אחד-על-אחד. לא צריך הרבה בשביל זה. צאו לטיול רגלי באיזה פארק מעניין ודברו עם הילד. תהיו החברים של הילדים שלכם. כאשר אתם פתוחים גם לרעיון שאתם משחקים עם הילדים, במשחקים הילדותיים שלהם, דעו לכם שהם יהיו פתוחים לקבל מכם המון – חינוך, הקשבה, משמעת, כיבוד הורים וכו’, והכל יבוא להם מאהבה. וגם במשפחות שומרות תורה ומצוות, זכרו דבר חשוב מאוד – זמן איכות עם הילד אינו ביטול תורה, אלא קיום התורה ממש.

הילדים הם המראה של ההורים שלהם. חז"ל אומרים לנו שמעשי אבות סימן לבנים. לכן, כאשר אנו רואים התנהגות או מידה לא ראויה בילדינו, אנו למעשה רואים את מה שאנו צריכים לתקן בעצמנו. לכן, הדרך הטובה ביותר לחנך את הילד היא על ידי חינוך עצמנו – כאשר אנו מתקנים את עצמנו, ואז זה מקרין על ילדינו.

הורה לא יכול לצפות מילדיו לעשות דבר שהוא לא עושה, והוא דורש זאת מהם. למשל, ללמוד, להתפלל וכו’. כי לא רק שאנו מחוייבים לחזק את האהבה שלנו ללימוד התורה והתפילה, אלא הדבר הכי חשוב שאנו צריכים לעשות הוא לעבוד על מידות הנפש שלנו. למשל לעקור מתוכנו את מידת הכעס, כי בחינוך ילדים אין מקום לכעס. אם אנו רוצים לחנך את ילדינו, ללמד אותם להתנהג בדרך ארץ וכו’ – הגישה צריכה להיות נקייה מכל כעס.

אם הורה לא יכול לחנך את ילדיו בלי כעס, אז ‘שב ואל תעשה עדיף’. ילד לא יכול להפנים שום מסר שבא עם כעס ועצבים. אולי מתוך פחד כן, כמו חיה מאולפת, אך בסוף זה יתפוצץ. וכשזה קורה, זה מוביל אותו למקומות לא רצויים כלל. ואם כל אדם לא יכול לסבול בן זוג או חבר על תקן דיקטטור עצבני, קל וחומר שילדים לא מסוגלים לסבול זאת.

בחינוך הילדים, הדרך הקלה בסופו של דבר היא הדרך הקשה, והדרך הקשה היא בסופו של דבר הדרך הקלה והטובה ביותר. אל תשתמשו בתחליפים זולים לאהבת הורים, כמו צפייה בטלוויזיה, די.וי.די. גלישה באינטרנט – אלה דברים שלא רק שלא משמשים תחליף להורה, אלא הורסים כפשוטו את הילד. בואו נהיה כנים: כולנו יודעים שנשמתו של הילד לא יכולה לראות כל דבר. הורים רבים טוענים בפניי שישנם תכנים טובים וחינוכיים בערוצים מסוימים, כמו סרטי טבע וסרטים דוקומנטרים. ואני אומר להם: תראו, לא פעם, אם תחטטו בפחי האשפה, אל תופתעו אם תגלו שם דברים שאנשים זרקו והם עדיין אכילים. אבל האם אז זה אומר שפח האשפה יהיה המקום ממנו תביאו את האוכל שלכם לבית? לא. אתם נכנסים לאחת הרשתות ועושים קנייה טובה. כך הוא הדבר עם כל אותם ‘תכנים טובים וחינוכיים’, ויהיו אשר יהיו. יש המון אפשרויות להעניק לילד תוכן חינוכי וטוב – ספרים, שיחות, משחקים, טיולים, פעילויות ועוד. ילדים הם ההשקעה הכי טובה שיש לאדם בעולם הזה.

התורה מזהירה אותנו לא לבזות או לצער שום אדם, ציווי זה לא מופנה רק לאנשים מגיל 18 ומעלה, אלא כולל גם את הילדים. לכן, על ההורים לדעת שאין שום הבדל כאשר מבזים אדם בוגר או ילד. לכן גם אין מקום לביקורת או להערות מבזות שעלולות להרוס את נשמתו של הילד, כי נשמתו של הילד היא דבר רך ועדין. ילדים צמאים לחום והבנה, לאוזן קשבת – ואלה הן המתנות הכי יפות שההורה יכול להעניק לילדיו. שום דבר אחר בעולם לא יכול להוות תחליף לזה.

אנשים שואלים אותי לא פעם, מהי ההשתדלות החשובה ביותר בחינוך ילדים. התשובה היא כמובן תפילה. התבודדות. עלינו לבקש מהשם כל הזמן שיעזור לנו וידריך אותנו, כדי שילדינו יגדלו בריאים בנפשם ובגופם, כמו הפרח הכי יפה שיכול לגדול בחממה, בבית פורח ואוהב. כי אלה יהיו הפרחים שיהללו את השם סביב שולחן השבת, אמן.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net