המחט של בורמה

מה מיוחד בחור שעושה המחט?
האם חוד המחט הוא הדבר הקטן
ביותר? אם נמצא את סוד המחט
אולי נמצא את המפתח לימים הבאים.

חודה של מחט

מה מיוחד בחור שעושה המחט? האם אכן חוד המחט הוא הדבר הקטן ביותר? ובכלל, מהו כוחה המיוחד של המחט? תשובות לשאלות אלו אולי יסבירו לנו את המאמר ''פתחו לי פתח כחודה של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם''.

באלול זהו מאמר נצרך ומעודד מאוד. הדברים שאנו צריכים לתקן נראים למעלה מיכולתנו. והנה יש הצעה מאוד מפתה, רק מעשה קטן והכל כבר יגיע מאליו. אלא שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. לפעמים אנו מנסים לעשות מעשים טובים ומחכים לשערים של אולם שייפתחו עלינו, ושום דבר לכאורה לא קורה. מה חסר במעשה שלנו שיגרום שייפתחו לנו הדרכים להתקדם. ננסה לחפש רמז לתשובה בתוך דברי חז''ל עצמם. אולי לא סתם מעשה קטן אלא מעשה שדומה לפתח של מחט? ה'שפת אמת' אומר שמאמר זה הוא התמצית של אלול. אני לדודי – זה פתח של מחט, ודודי לי – זה פתחו של אולם, ובין שניהם נמצא כל אלול. אם נמצא את סוד המחט אולי נמצא את המפתח לימים הנוראים.

מעשה או פתח

לא נאמר עשו מעשה קטן אלא נאמר פִּתחו פתח. פתח נועד למעבר. אם אדם עושה מעשה שמטרתו היא לעבור ממצב למצב הרי זה מעשה מסוג של פתח. כאשר לאדם יש רצון אמיתי להשתנות ולהתקדם הוא מחפש את הדרך לעשות זאת. רצון להתעלות מוביל אותי לחפש פתח שדרכו אוכל לעלות. הבעיה הגדולה שמובעת במאמר היא, שהדרך לשינוי חסומה. לא פשוט להתקדם, צריך לראות כיצד פותחים פתח.

הדרך חסומה

אפשר לדמות את המצב לאדם שרוצה לחצות כביש סואן, הוא רוצה לשנות את מצבו לזרום קדימה, אולם יש לו מניעות. כך גם בנפש פנימה. יש המון רצונות סואנים בקרבנו – ימינה ושמאלה, בתוכם יש גם את הרצון לעלות למעלה. לאדם רצונות רבים: הוא רוצה להצליח, להיות מקובל, ליהנות, להתפרנס בכבוד, לנוח, לקרוא, ועוד שלל רצונות כשרים שמפעמים בנו בעזות. בנוסף, יש גם הרבה רצונות שליליים, וכל לב יודע צרת נפשו… בתוך כל הזרימה הסואנת יש כמובן גם את כל הרצונות הטובים שכבר קנויים בנפשו.

הכל גועש ורועש בתוך הנפש, ולפעמים אדם מגיע לפשרה והשלמה שמביאה רוגע חלקי. בדרך כלל הזרימה מתבצעת בגבולות מוכרים שמגדירים את האישיות. כשמתעורר באדם הרצון לתשובה הוא מגלה שקשה מאוד לרצון חדש להופיע ולעלות, הזרימה החזקה של החיים גורמת לחסימה בפני כל שינוי. הוא רוצה לשנות כל כך הרבה דברים שליליים, להעלות כל כך הרבה דברים קטנים והדרך חסומה. מעשיו, הרגשותיו ומחשבותיו הקודמים מתייצבים בפניו כחומה שגם אם יוכל לסדוק אותה לא יוכל לעבור דרכה, להיות כולו אחר…

דרך בורמה

כאן מגיעה ההדרכה החשובה שצריך פתח כמו חוד של מחט. כשאדם תופר בגד הוא יוצר יצירה חדשה. לצורך כך הוא מעביר חוט ארוך שמחבר חלקים שונים בדרך לבגד חדש. הכל מתחיל ממחט שפותחת פתח קטן שאחריו יעבור החוט ובסופו של תהליך מתקבל דבר חדש.

ובנמשל: כשאדם עושה מעשה קטן של תשובה, היחס שלו אליו קובע האם הוא פתח שיתרחב או מעשה נקודתי. האם הוא מתייחס אליו כמו אל מחט שתפקידה למשוך אחריה דבר גדול הרבה יותר ממנה, או שהוא תיקון קטן.

כאשר לאדם יש שאיפות אמיתיות להתקדם, זה יתבטא ביחס שלו לדברים הקטנים שמנצחים את המניעות הפנימיות. אם הוא שמח בכל הצלחה, משקיע בה ומתפלל שתתרחב, שתהיה פתח לבאות, הקב''ה רואה זאת ועוזר לו. הקב''ה פותח פתח גדול כי זה אכן הרצון שהובע במעשה הקטן, בבחינת ''השביע נפש שוקקה''. אפשר לדמות זאת לג'יפ שפתח את דרך בורמה. כאשר מחפשים איך לפרוץ דרך, מלוות את הג'יפ הבודד הרבה תקוות ותפילות. כמובן שגם מעשה נקודתי גורם לסייעתא דשמיא כדברי חז''ל – אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשים אותו הרבה מלמעלה. אולם כשרצונו העיקרי הוא שיקדשו אותו הרבה, נפתחים לו פתחים רחבים כאולם.

כפתחו של אולם

לא נאמר שהקב''ה מקפיץ אותנו בבת אחת לסוף הדרך. אנו צריכים לעבור בה בעצמנו. השינוי הוא שהדברים לא כל כך מפריעים. בהדרגה רואים שמה שחשבנו שהוא רחוב סואן הוא בעצם תנועה דלילה של הולכי רגל. הרצונות שלנו, שחשבנו שאי אפשר לעמוד כנגדם, כבר לא כל כך אימתניים. ולא רק שהרצונות אינם מפריעים, אלא פתאום הם מוצאים עצמם זורמים עם הזרם החדש. ומוצא האדם ברצונותיו הישנים עומק חדש שלא הכיר. יש לנו כוח חדש לעשות את השינוי.

קצה קרחון

במשל המחט טמונה אמת פנימית יותר. זה לא רק עניין של שאיפות ותוכניות לעתיד. אלא גם מבט אמיתי על המציאות הפנימית. המחט יודעת שהיא רק קצה קרחון. כאשר האדם יודע שבפנימיותו יש כוחות אדירים של טוב וקדושה, והמעשה הקטן הוא ביטוי שלהם, ההערכה של כל מעשה קטן בעקבות זאת היא גדולה מאוד. המעשה הקטן שהאדם עושה אינו קטן כלל ועיקר, המעשה הקטן הוא כמו מחט המחברת בין העולמות. מעשה טוב וכל שכן מעשה מצווה מחבר בין העולם הפנימי והחיצוני, ולכן הוא מעשה גדול.

דרך בורמה של הגאולה

אמת זו נכונה עוד יותר בדור של הגאולה. כל אחד מאיתנו הוא רק קצה קרחון של כוחות אדירים של האומה, שזורמים בעת הגאולה. השאיפה שלנו בכל מעשה טוב אינה רק להשתנות בעצמנו, אלא שהאומה כולה תחדש נעוריה מקדם. כך אפשר להבין מדוע אחרי העיסוק המרובה בכל פרטי התשובה באלול אנו מגיעים לתפילות ראש השנה וכמעט לא עסוקים בדין שלנו, אלא בהמלכת השם בעולם. בראש השנה אנו מקבלים את התמונה הגדולה שנותנת את המשמעות לכל התשובה שלנו. אנו מתרוממים מהחלק שאנו עסוקים בו ורואים את החיבור הגדול של העולמות שזכינו להיות שותפים בו. ומתוך כך חוזרים בעזרת השם יתברך בשמחה לפתוח עוד פתח ועוד פתח.

יהי רצון שנזכה.