בגן האמונה המבואר עמוד שצא

בגן האמונה המבואר עמוד שצא

פֶּרֶק שְׁבִיעִי – מַעֲלַת הָאֱמוּנָה

מַעֲלָתָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה גְּדוֹלָה הִיא עַד מְאֹד. כִּי הָאֱמוּנָה הִיא הַיְסוֹד וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל עֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכָךְ כָּתוּב (ל"מ ה’): "הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ, אִם שָׁלֵם הוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה. כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת זוֹכִים לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא כְּמוֹ רֶגֶל, שֶׁעָלֶיהָ עוֹמְדִים כָּל הַמִּדּוֹת וְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת – "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חֲבַקּוּק ב’ ד’).
הָאֱמוּנָה – הִיא צִנּוֹר כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת". הַיְנוּ, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, יֵשׁ בְּיָדוֹ הַיְכֹלֶת לְהַמְשִׁיךְ אֶת כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת.
הָאֱמוּנָה – הִיא דָּבָר חָזָק מְאֹד. עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּתְמִימוּת בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְרָצוֹן, הַיְנוּ, לְכִסּוּפִים שֶׁהֵם גַּעְגּוּעִים לַה’ יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ בְּכָל לֵב.
הָאֱמוּנָה – הִיא הַיְסוֹד וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. וְאָדָם הַזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה, זוֹכֶה לִהְיוֹת פָּרוּשׁ מִתַּאֲוַת נִאוּף, וְזוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה.
הָאֱמוּנָה – מְבִיאָה לִידֵי אֲרִיכוּת אַפַּיִם, הַיְנוּ, סַבְלָנוּת. וּמְבִיאָה לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְעוֹקֶרֶת אֶת כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. כִּי אָדָם שֶׁאֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה, מַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁהַכֹּל לְטוֹבָתוֹ. וְזֶה נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל וְלָחוּשׁ עֲלֵיהֶם כְּלָל.
עוֹד כָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת בְּעֵרֶךְ ‘אֱמוּנָה’: עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבָּרֵךְ; עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְחַכֵּם; עַל יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לְהָבִין כִּבְיָכוֹל אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ; עַל יְדֵי אֱמוּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִסְלַח לְךָ עַל עֲווֹנוֹתֶיךָ; עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבַּטְּלִין הַגְּזֵרוֹת, שֶׁהָאֻמּוֹת גּוֹזְרוֹת עָלֵינוּ; עַל יְדֵי אֱמוּנָה נִתְיַשֵּׁב הַדַּעַת.
וְעוֹד מוּבָא: וְדַע שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת אֵינָהּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. מִמֵּילָא מוּבָן שֶׁעִקָּר הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא עַל יְדֵי הַשְׁלָמַת הָאֱמוּנָה (ל"מ ז’).

תַּכְלִית יְרִידַת הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם

הַנְּשָׁמָה – שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלוֹ-הַּ מִמַּעַל – כְּשֶׁהָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ הַמְּקוֹרִי, הָיְתָה רוֹאָה אֶת אוֹר ה’ יִתְבָּרַךְ וּמִתְעַנֶּגֶת מִמֶּנּוּ. לִכְאוֹרָה, אֵין קִרְבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. אֲבָל בֶּאֱמֶת, הִיא הָיְתָה רְחוֹקָה מה’ יִתְבָּרַךְ, מִכֵּיוָן שֶׁהִיא לֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי הַנְּשָׁמָה רַק יָדְעָה מֵאוֹרוֹ הַנִפְלָא וְהַמְעַנֵּג, אֲבָל מִי הוּא זֶה הַמֵּאִיר כָּל כָּךְ, מַה הֵן מִדּוֹתָיו, הַנְהָגוֹתָיו וּפְעֻלּוֹתָיו, מַה הֵם כֹּחוֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו וְכוּ’, אֶת זֶה הִיא לֹא יָדְעָה.
כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהָבִין זֹאת עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל: אִם הָיָה עוֹמֵד מֻלּוֹ אָדָם נִפְלָא הַמַּקְרִין נֹעַם וְיֹפִי וְהוֹד, הָיָה בְּוַדַּאי מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לָדַעַת מִי הוּא זֶה הָאָדָם הַמְיֻחָד הַזֶּה, וּלְדַבֵּר אִתּוֹ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ וְאֶת פְּעֻלּוֹתָיו, וְלֹא הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, שֶׁהוּא עוֹמֵד מֻלּוֹ עַל אַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה.
וּמֵאַחַר שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵין יֵצֶר הָרָע, אֵין קְשָׁיִים, אֵין נִסְיוֹנוֹת וְכַדּוֹמֶה, אֶלָּא הַכֹּל מוּאָר בְּאוֹר נִפְלָא וּמְעַנֵּג, וְהַנְּשָׁמָה אֵינָהּ זְקוּקָה שָׁם לְעֶזְרָתוֹ וּלְרַחֲמָיו שֶׁל ה’, וְלֹא שֶׁיַּאֲרִיךְ אַפּוֹ, וְלֹא שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָהּ בִּתְשׁוּבָה, אוֹ יִסְלַח לָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – שֶׁכָּל אֵלֶּה הֵן מִדּוֹת הַמִּתְגַּלּוֹת רַק לְמִי שֶׁחַי חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם. לָכֵן, הַנְּשָׁמָה לֹא יָכְלָה לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא בִּהְיוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ הַמְּקוֹרִי.