מסכת פיאה פרק ו משנה יא-פרק ז משנה א

ו,יא  הקוצר בלילה, והמעמר, והסומה–יש לו שכחה.  אם היה מתכוון ליטול את הגס הגס, אין לו שכחה.  ואם אמר, הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול–יש לו שכחה. 
 

 

ז,א  כל זית שיש לו שם בשדה, כזית הנטופה בשעתו, ושכחו–אינו שכחה.  במה דברים אמורים, בשמו, ובמעשיו, ובמקומו:  בשמו, שהיה שפכוני או בישני; ובמעשיו, שהוא עושה הרבה; במקומו, שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה.  ושאר כל הזיתים–שניים, שכחה; ושלושה, אינן שכחה.  רבי יוסי אומר, אין שכחה לזיתים.