מסכת פיאה פרק ז משנה ב-ג

ז,ב  זית שנמצא עומד בין שלוש שורות של שני מלבנין, ושכחו–אינו שכחה; זית שיש בו סאתיים, ושכחו–אינו שכחה.  במה דברים אמורים, בזמן שלא התחיל בו.  אבל אם התחיל בו, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו–יש לו שכחה.  כל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו.  רבי מאיר אומר, משתהלך המחבה.

 

ז,ג  איזה הוא פרט:  הנושר בשעת הבצירה.  היה בוצר, עקץ את האשכול, הוסבך בעלים, ונפל לארץ ונפרט–הרי של בעל הבית.  המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר, הרי זה גוזל את העניים; על זה נאמר "אל תסג, גבול עולים" (ראה משלי כב,כח; משלי כג,י).