בשדי יער עמוד 49-50
הגן היומי בשדי יער, עמוד 49-50: זֶה הַכְּלָל: ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא מַפְסִיק לְהוֹרִיד שֶׁפַע, וּכְשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע...
בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 49-50
זֶה הַכְּלָל: ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא מַפְסִיק לְהוֹרִיד שֶׁפַע, וּכְשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַעַר מִזֶּה. וּמֵאַחַר וְאִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּלִי תְּפִלָּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הַתְּשׁוּבָה הִיא כֻּלָּהּ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵה’ שֶּׁיִּמְחַל לוֹ וְשֶׁיִּסְלַח לוֹ עַל מַה שֶּׁחָטָא לְפָנָיו, וְשֶׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ וְשֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר לְהַבָּא עַל יִצְרוֹ הָרָע, וְלֹא יֶחֱטָא עוֹד, וְיִתֵּן לוֹ שֵׂכֶל וְדַעַת לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲווֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת וְכוּ’.
נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל שֶׁפַע בְּלִי תְּפִלָּה מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת: א – כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה הָאָדָם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, שֶׁאָז הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל שֶׁפַע. ב – עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בּוֹנִים כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָם יְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע. וְנִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל הוּא מוֹנֵעַ אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁפִּיעַ, וְהוּא מְבַטֵּל אֶת תַּכְלִית הַבְּרִיאָה.
אַנְשֵׁי הַבַּעַל תְּפִלָּה
לְמַעֲשֶׁה, הַתֵּבוֹת שֶׁרַבֵּנוּ כּוֹתֵב עֲלֵיהֶן, שֶׁעַל יָדָן מְקַבְּלִים אֶת הַשֶּׁפַע, אֵינָן דַּוְקָא הַתֵּבוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית, הַהִתְבּוֹדְדוּת. אֶלָּא, כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה, בֵּין תְּפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, וּבֵין אֲמִירַת תְּהִלִּים – כָּל תְּפִלָּה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל, הוּא יוֹצֵר כֵּלִים לְקַבֵּל בָּהֶם הַשֶּׁפַע. לָכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּאֵיזוֹ תְּפִלָּה שֶׁתִּהְיֶה, שֶׁיֵּדַע: אֲנִי הוֹלֵךְ עַכְשָׁו לִבְנוֹת כֵּלִים לְקַבָּלַת הַשֶּׁפַע. וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, בְּלִי לְזַלְזֵל.
וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ צְרִיכִים תְּפִלָּה, כָּאָמוּר לְעֵיל. הָאָדָם צָרִיךְ הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל עַל הַתְּפִלָּה, וִיבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו וִיזַכֶּה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל בַּתְּפִלָּה, שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ וּלְהִדָּבֵק בּוֹ בִּתְפִלָּה, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה קְשׁוּרָה בַּדִּבּוּר בְּקֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ, שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתוֹ לָדַעַת שֶׁאֶת עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִים מֵהַתְּפִלָּה, שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיד כָּל מִלָּה מֵהַתְּפִלָּה בְּהִתְעוֹרְרוּת, בְּחֵשֶׁק, לָשִׁיר וּלְנַגֵּן, מַמָּשׁ כְּמוֹ אַנְשֵׁי הַבַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁרַבֵּנוּ מְתָאֵר כֵּיצַד הָיוּ הוּא וַאֲנָשָׁיו עוֹסְקִים בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וִדּוּיִים וּתְשׁוּבוֹת, וְהָיָה נוֹתֵן לָהֶם חִבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּנוֹשֵׂא הַתְּפִלָּה וְכוּ’. כָּךְ כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִשְׁאֹף לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי הַבַּעַל תְּפִלָּה.
כִּי גַּם עַל הַתְּפִלָּה עַצְמָהּ צְרִיכִים תְּפִלָּה. וּלְמַעֲשֶׁה עַל הַתְּפִלָּה צְרִיכִים תְּפִלּוֹת יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, מֵאַחַר וּכְמוֹ שֶׁכְּבָר הִגְדַּרְנוּ זֹאת: הַתְּפִלָּה הִיא הַגְּאֻלָּה. וְאִם הַתְּפִלָּה הִיא הַגְּאֻלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה הוּא לְמַעֲשֶׂה קִבֵּל אֶת גְּאֻלַּת נַפְשׁוֹ, אִם כֵּן בְּוַדַּאי שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא הַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, לְעוֹרֵר רַחֲמֵי שָׁמַיִם עָלָיו לִזְכּוֹת לָהּ.
לָכֵן, אָדָם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵה’: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּזַכֶּה אוֹתִי לְהִתְקָרֵב לַתְּפִלָּה. תַּעֲזֹר לִי שֶׁאֲנִי לֹא אֲזַלְזֵל בְּאַף אַחַת מִשְּׁלֹשׁ הַתְּפִלּוֹת. תַּעֲשֶׂה אִתִּי חֶסֶד, שֶׁכָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה: שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית, תִּקּוּן חֲצוֹת, תְּהִלִּים, לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְכוּ’ – אֲנִי אֶתְיַחֵס אֵלֶיהָ בְּכֹבֶד רֹאשׁ. תְּרַחֵם עָלַי שֶׁאֲנִי אֵדַע, שֶׁעִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת וְהַדְּבֵקוּת אֵלֶיךָ, הִיא הַתְּפִלָּה, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי אֶעֱמֹד בִּתְפִלַּת “שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה”, אֲנִי לֹא אֲמַהֵר. כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וְיָכוֹל לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו וּלְהִדָּבֵק בּוֹ, אֲנִי אֲמַהֵר? הֲרֵי אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר אִתְּךָ וְלֹא לִבְרֹחַ מִמְּךָ. אֲנִי רוֹצֶה לְהִדָּבֵק בְּךָ, וְלֹא לְהִתְנַתֵּק מִמְּךָ. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נָתַתָּ לִי כָּאֵלּוּ “תַּחֲנוֹת” בְּכָל יוֹם לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיךָ בָּהֶן, לְהִדָּבֵק בְּאוֹרְךָ וּלְהַכִּיר אוֹתְךָ, לָדַעַת אוֹתְךָ, וּלְחַדֵּשׁ כֹּחוֹתַי וְחִיּוּתִי. תַּעֲזֹר לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁחוֹלֵק עַל הַתְּפִלָּה, וּמַכְנִיס בִּי מַחֲשָׁבוֹת לְזַלְזֵל בַּתְּפִלָּה. תֵּן לִי לְהַאֲמִין שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא דָּבָר הָעוֹמֵד בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְהַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹתַי בִּתְפִלָּה.
וּבֶאֱמֶת רוֹאִים כָּאן בְּחוּשׁ אֶת הַהִתְגַּבְּרוּת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע עַל הָאָדָם. הֲרֵי כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁאֵין יוֹתֵר טוֹב מֵה’, וְאֵין יוֹתֵר טוֹב וּמָתוֹק מֵאֲשֶׁר לְהִדָּבֵק בַּה’, וְכָל מַאֲוָיָיו שֶׁל כָּל יְהוּדִי וְכָל כִּסּוּפָיו הֵם רַק לְהִדָּבֵק בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּכְשֶׁסּוֹף סוֹף מַגִּיעַ לְמִצְוָה וּלְמָקוֹם וּלְשַׁעַר שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּא יָכוֹל לְהִכָּנֵס אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְחַבֵּר אִתּוֹ וּלְהִדָּבֵק בּוֹ – הוּא מְמַהֵר… זֶהוּ שֶׁקֶר נוֹרָא וְאָיֹם מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מַצְלִיחַ לְבַלְבֵּל אֶת כָּל הָעוֹלָם מִלְּהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה.
וְאַחֲרֵי כָּל זֶה, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מֵבִין וְיוֹדֵעַ אֶת כָּל זֶה, וְהוּא מֵבִין אֵיזוֹ זְכוּת זוֹ שֶׁנִּתְּנָה לוֹ, לְהִתְחַבֵּר עִם ה’, הֲיִתָּכֵן שֶׁתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבָה: הַאִם הִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ אוֹ לֹא? בְּוַדַּאי הוּא לֹא חוֹשֵׁב עַל זֶה כְּלָל. כִּי מֵאַחַר וְכָל מְבֻקָּשׁוֹ הוּא לְהִתְחַבֵּר עִם ה’, אִם כֵּן, מִשֶּׁהִתְפַּלֵּל, הֲרֵי קִבֵּל מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁהִתְחַבֵּר וְנִדְבַּק בַּה’ יִתְבָּרַךְ.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור