בשדי יער עמוד 125-126

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 125-126

וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם בַּיּוֹם, הָרוֹדְפִים אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּעֵת אֵינָם הוֹלְכִים שָׁם, הוּא מְבַלְבֵּל גַּם כֵּן הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ…”
עוֹד מוּבָא בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת:
“וְדִבֵּר אָז שֶׁבַּחֹרֶף כָּל הָעֲשָׂבִים וְכָל הַצְּמָחִים כֻּלָּם מֵתִים כִּי בָּטֵל כֹּחָם בַּחֹרֶף וְהֵם אָז בִּבְחִינַת מִיתָה, וּכְשֶׁבָּא הַקַּיִץ כֻּלָּם נִתְעוֹרְרִים וְנֶחֱיִים. וְאָז טוֹב וְיָפֶה כְּשֶׁיּוֹצְאִים לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, שִׂיחָה זוֹ תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וְכִסּוּפִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָז כָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה הַמַּתְחִילִים לִחְיוֹת אָז וְלִצְמֹחַ, כֻּלָּם נִכְסָפִים וְנִכְלָלִים בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ, וְהֶאֱרִיךְ אָז בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה בְּעִנְיָן זֶה…”. (חַיֵּי מוֹהֲרַ”ן, ע”ב)
“דַּע, כְּשֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה, אֲזַי כָּל הָעֲשָׂבִים כֻּלָּם בָּאִין בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וּמְסַיְּעִין לוֹ, וְנוֹתְנִין לוֹ כֹּחַ בִּתְפִלָּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁנִּקְרֵאת הַתְּפִלָּה שִׂיחָה, בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ב): “שִׂיחַ הַשָּׂדֶה”, שֶׁכָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה נוֹתְנִין כֹּחַ וְסִיּוּעַ בִּתְפִלָּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת (שָׁם כד): “וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשֹוּחַ בַּשָּׂדֶה” – שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה עִם סִיּוּעַ וְכֹחַ הַשָּׂדֶה, שֶׁכָּל עִשְׂבֵּי הַשָּׂדֶה נָתְנוּ כֹּחַ וְסִיּוּעַ בִּתְפִלָּתוֹ כַּנַּ”ל, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת הַתְּפִלָּה שִׂיחָה כַּנַּ”ל”. (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא, תּוֹרָה יא)
לָכֵן, אָדָם שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת בַּתְּנָאִים הָאֵלֶּה שֶׁהֻזְכְּרוּ, בְּוַדַּאי מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה. אֲבָל רֹב הָעוֹלָם, וּבִפְרָט הַנָּשִׁים, שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְקַיֵּם זֹאת, בְּוַדַּאי שֶׁהַמַּעֲלָה שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא עֲצוּמָה גַּם בְּלֹא תְּנָאִים אֵלּוּ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ כָּתַב, בַּתּוֹרָה הַמְדַבֶּרֶת מֵהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ, שֶׁיַּעֲשֶׂה הִתְבּוֹדְדוּת “בַּחֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה”, הִקְדִּים הַחֶדֶר לְשָׂדֶה, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהָעִקָּר הוּא, שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם לְיִשּׁוּב הַדַּעַת וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ.

לְבַקֵּשׁ עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת

אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, חַיָּיו יֵרָאוּ אַחֶרֶת. אִם כֵּן מַדּוּעַ אֵין עוֹשִׂים שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת? וּבְכֵן, יֶשְׁנָהּ טָעוּת אַחַת גְּדוֹלָה שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ. הַטָּעוּת הִיא, שֶׁלֹּא מְבִינִים שֶׁגַּם עַל הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ מֵה’.
לָכֵן, בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ הָאָדָם חַיָּב לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה דַּקּוֹת מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ, עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת עַצְמָהּ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְהָגָה זוֹ, וְשֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְבּוֹדֵד כָּרָאוּי.
עֵצָה טוֹבָה הִיא שֶׁיַּתְחִיל בְּכָל יוֹם אֶת הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת, הַיְנוּ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי, וְיַצִּילֵהוּ מֵהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, וְיִתֵּן לוֹ דִּבּוּרִים נָאִים, שֶׁיִּזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִֹיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וִיזַכֵּהוּ לְהוֹדוֹת לוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדוֹת לוֹ, שֶׁיְזַכֵּהוּ לַעֲשֹוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנִּכְשַׁל בָּהֶם, וְשֶׁיִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֵם בִּגְלַל חֶסְרוֹן תְּפִלָּה וְכוּ’ וְכוּ’.
וְעוֹד יְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא: תְּזַכֶּה אוֹתִי לְהַאֲמִין בַּתְּפִלָּה שֶׁלִּי, שֶׁאֲנִי יָכוֹל בַּתְּפִלָּה שֶׁלִּי לִפְעֹל אֶת כָּל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ, וּלְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לְתַקֵּן, וּלְהַשְׁלִים אֶת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי, וּתְזַכֶּה אוֹתִי לַעֲסֹק כָּל יוֹם בִּתְפִלָּה וּמִשְׁפָּט, עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּחַיַּי, בְּתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט הָאֲמִתִּי, וְאֶזְכֶּה לְהוֹדוֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, וְהַכֹּל לְטוֹבָה, וּלְהַאֲמִין שֶׁה’ לֹא יִתֵּן לִי נִסָּיוֹן שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ אִם אֶתְפַּלֵּל עַל כָּךְ, וְשֶׁאֶזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהָעֵצָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה שֶׁיֵּשׁ לִי הִיא הַתְּפִלָּה, וְתָמִיד אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ רַק מַתְּנַת חִנָּם, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אַרְגִּישׁ שֶׁמַּגִּיעַ לִי וְכוּ’ וְכוּ’.
וְעַל יְדֵי שֶׁמְּבַקֵּשׁ בְּכָל יוֹם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת לִזְכּוֹת לְהִתְבּוֹדְדוּת וּלְמִשְׁפָּט כָּרָאוּי, הוּא יִקְנֶה אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְעל יְדֵי זֶה יִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים וְיִחְיֶה חַיִּים מְתוּקִים, נִפְלָאִים וְיָפִים.