חתיכת עוגה

אל תתפסו אותי במילה, אתם יכולים
להוכיח את זה לעצמכם. זאת גישה
מדהימה לחיים בלי מתחים. באמת.
והיא ועובדת. תנסו. עוד תגלו שלא
מדובר רק בעוגה, אלא בחתיכת עוגה!
 
 
מדי ערב אני צועדת לי בשבילי הישוב בו אני גרה, במיוחד כשמזג האוויר נעים (ויש לנו כזה הרבה. חורף, מתי תבוא?). אני מאוד נהנית (וגם צריכה) מההליכה והאוויר הצח אחרי שעות רבות של ישיבה ליד שולחן העבודה. אני גם מחכה להזדמנות בה אהיה לבד עם השם, לנקות את הראש ו'לדון' ביחד בענייני היום, והכל כמובן מתוך תפילה אישית (ההתבודדות). ומכיוון שאני מתפעלת בכל פעם מחדש ומלאת כבוד והערכה על ההזדמנות שניתנה לי לצעוד על שבילי ארצנו הקטנה, ארץ הקודש, אני מתחילה את ההתבודדות בתודה על הזכות שהשם נתן לי לעלות ארצה, להפוך את המקום הזה לבית שלנו וליהנות מהחופש שבכל צעד ותנועה. התלמוד (כתובות קיא, א) אומר: "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא". וזה לכשעצמו לא רק הדובדבן שעל הקצפת, אלא כל העוגה ממש.
 
לפני מספר שבועות, כשעשיתי את הטיול הלילי שלי, האמונה שלי עמדה במבחן. הרחובות מאוד מוכרים והישוב לא כל כך גדול, כך שאי אפשר ללכת לאיבוד. אבל אני לא הייתי מוכנה לאותה חוויה מבהילה. פתאום, בלי שום אזהרה, החשמל נפל ואני צללתי לתוך חשיכה מוחלטת. ולא דומה הדבר להפסקת חשמל כשאתה בבית, ואתה יודע כמה צעדים עליך לצעוד עד לשולחן ואיפה נמצא ארון הספרים, שם – לא היו שום סימנים בדרך ושום דבר שידריך את צעדיי. אפילו אור הירח היה מוסתר. החלטתי שאני לוקחת סיכון ומתקדמת אל תוך הלילה השחור, אבל נתקפתי בפאניקה ופחד מהמצב המסתורי אליו נקלעתי.
 
איך אחזור הביתה? איך אתגבר על המניעות שיש לאורך כל הדרך?
 
התשובה הייתה ברורה.
 
השם איתי לכן אין שום סיבה לפחד. אם לא הייתי משתמשת במה שלמדתי לאורך כל החודשים האחרונים, אז מה הטעם?
 
אז עמדתי בזקיפות וקראתי למי שמגן עלי בכל רגע, שיציל אותי מהמצב המטופש והמביך הזה. תוך שניות ספורות מספר מכוניות הגיעו והאירו מעט את הדרך. ותוך שניות עוד יותר ספורות, החשמל חזר.
 
החיים מלאים בניסים אם רק נזהה אותם ככאלה. ברגע שאדם מתקרב יותר ויותר אל השם, הפלאים להם הוא עד הם אינסופיים. לא שהניסים הופכים להיות גדולים יותר או דרמטיים, אבל ההבנה של התרחשויות משותפות מיוחדות לוקחת אותנו למימד אחר וחדש. מה שהגדרנו לפני כן כצירוף מקרים או מזל טוב, עכשיו מזוהה כיד השם. מה שמוסיף עוד יותר להתרחשות הניסים הוא הרצון האמיתי שהם יקרו. אם אנחנו מאמינים שהשם מנהיג ושולט בכל דבר, ויש לו את היכולת לעשות כל מה שהוא רוצה, התוצאה תהיה הישג אדיר: נלמד להישען עליו ונבקש את עזרתו בכל מצב ובכל עניין, קטן כגדול.
 
רבי נחמן מברסלב זי"ע אמר פעם: "טוב מאוד לשפוך את הלב לפני השם, כמו אל חבר טוב אמיתי" (כוכבי אור). בעקבות משפט זה אפשר לומר שהקשר עם השם הוא כמו חברות מיוחדת שאדם מפתח, ויש להתמיד ולהוביל את הקשר הזה לרמות גבוהות יותר. אדם יכול להכיר אנשים במקום העבודה מתוך רצון לתכנן תוכניות, לתאם משימות וסתם כך לשוחח בזמן ההפסקה. אבל כל זמן שלא פיתחת את הקשר הזה גם מעבר לשעות העבודה, כדי שיווצר קשר אמיתי והדוק ביניכם, אף פעם לא תהפכו לחברים טובים. בדומה לזה, אדם יכול להתפלל את כל שלושת התפילות ולקיים הרבה מצוות, אבל כל עוד הוא לא מתמיד בתפילה האישית (התבודדות) הוא אף פעם לא יכול להשיג את הקרבה המיוחדת לבורא, לה כולנו מצפים ומייחלים.
 
שום דבר לא מגיע לעולם הזה בלי תפילה, אלא עם תפילה. והשמחה? היא משהו שנמצא במרחק נגיעה מאיתנו. מאז שהתחלתי לדבר עם בורא עולם כל יום אני חווה, תודה לא-ל, הרבה 'מיני ניסים'. אני קוראת להם כך, 'מיני ניסים', בגלל שהם לא גדולים בכלל, הם גם לא נראים גרנדיוזים כמו קריעת ים סוף, אבל כולם ללא ספק נשלחו משמים, גם אם הם פחות מדהימים מעשר המכות או כל נס אחר שמוזכר במקורותינו. תוך כדי ההמתנה לאוטובוס, פעולה שגרתית ורגילה, או כשאנו מנסים לתפוס איזה טרמפ בגלל שפספסנו את האוטובוס, תפילה קצרה תצמצם את זמן ההמתנה בצורה משמעותית. כן, זה אחד מאותם ניסים שעושים לנו את זה. תיזכרו איזו שמחה התפשטה בליבכם שהצלחתם 'להציל' עוד כמה דקות מהמתנה מתישה.
 
לא מזמן הייתי בקניות כשבידי סכום כסף מסוים וכמה שוברי קנייה. יכולתי לכתוב צ'ק במקום להשתמש במזומן (וכך גם לחרוג מרשימת הקניות), אבל לא. החלטתי להיצמד לתקציב שקבענו ולקנות רק בסכום שהיה ברשותי – מזומן ושוברי הקנייה. תוך כדי הקניות ניסיתי לחשב פחות או יותר את מחירי המוצרים שהכנסתי לעגלה, ובכל זאת, זה עדיין לא היה הסכום המדויק. הגעתי לקופה כשתפילה בפי שלא אצטרך להשתמש בפנקס הצ'קים שלי. אחרי שהקופאית העבירה את כל המוצרים נתתי לה את המזומן ושוברי הקנייה, וחיכיתי שהיא תאמר לי כמה עוד עלי להוסיף, או שאולי מגיע לי עודף… היא הסתכלה עלי כשהיא מופתעת מאוד ואמרה לי שזה בדיוק סכום הקנייה!
 
דברים כאלה קורים כל הזמן. ולא רק לי. שמעתי סיפורים עוד יותר מדהימים מחברות, שהתחזקו באמונה והחלו להתבודד.
 
אל תתפסו אותי במילה, אתם יכולים להוכיח את זה לעצמכם. גישה מדהימה זו של חיים בלי מתחים באמת קיימת ועובדת.
 
לרובנו, הימים מלאים בריצות ולא פעם מאחרים ואין לנו מספיק זמן להתפלל לפני העבודה, או לפני פגישה חשובה. אם אתם בוטחים רק בעצמכם ובהיגיון של העולם הזה, מן הסתם תוותרו על התפילות. אחרי הכל, למה לקחת סיכון ולאחר כשאפשר להתפלל אחר כך? הסיכויים הם, על פי התסריט הזה, שתתקעו בפקק תנועה ואפילו תאחרו עוד יותר. אך אם תקדישו זמן קצר, לא הרבה בכלל, לתפילה קצרה הנדרשת לפעולה שאתם רוצים לעשות, תספיקו ותצליחו. זה בדוק.
 
רובנו חווינו את ההשגחה הפרטית במצבים מסוימים בחיינו (למרות שהשגחה זו מלווה אותנו בכל רגע ורגע), אבל דרך בניית קשר אישי עם בורא עולם, התקריות איתן נפגשנו יכולות להיות חלק בלתי נפרד ומעניין מקיומנו. על ידי התבודדות יומית, כשאדם מכניע את עצמו בפני השם עם תשובה כנה ואמיתית ושואף לדבקות במצוות השם, הוא מעלה את המציאות של העולם למלכות שמים, ובעיקר, לגרום לזמן לעצור.
 
"מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג). בכל מקום בעולם קיימת השגחתו של השם, בכל מקום אתם יכולים להלל ולשבח את השם, אבל כאן, בארץ ישראל, בכל פסיעה – רוחנית וגשמית, השם רוצה שנתעלה והוא יתגמל אותנו בהתאם. תראו לאן זה הוביל אותי. זאת לא רק עוגה, זאת חתיכת עוגה!