בשדי יער עמוד 177-178

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 177-178

לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּצָּרָה כְּמָנוֹף

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִגָּשׁ כָּךְ לְכָל נִסָּיוֹן בַּחַיִּים, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁמַּה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ זֶה מֵאֵת ה’ לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִית וּכְדֵי לְקָרֵב אוֹתוֹ, אָז הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּצוּרָה נְכוֹנָה! כִּי יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה. וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּצָּרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק בִּשְׁבִיל לְהִתְעוֹרֵר לִתְפִלָּה בַּאֲרִיכוּת וּמֵעֹמֶק הַלֵּב, וְאֵינוֹ מְאַפְשֵׁר לַיֵּצֶר הָרָע לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְבִלְבּוּל.
כִּי הַמְּצִיאוּת הִיא, שֶׁעַל פִּי רֹב כַּאֲשֶׁר אֵין לָאָדָם אֵיזֶה חִסָּרוֹן אוֹ נִסָּיוֹן, הוּא יָשֵׁן אֶת חַיָּיו, וְאֵין מַה שֶּׁיְּעוֹרֵר אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה אֲמִתִּית שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, שֶׁל תְּפִלָּה בַּאֲרִיכוּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁכּוֹאֵב לוֹ, וְשֶׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ לַעֲבֹד – אָז הוּא עוֹבֵד…
וְזוֹ מַטְּרַת כָּל הַיִּסּוּרִים וְהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם – לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לִתְפִלָּה. לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוּם אָדָם אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִים, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר בָּאוּ לוֹ אֵילוּ יִסּוּרִים אוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן אוֹ צַעַר, כְּגוֹן: עִכּוּב בְּזִוּוּג, עִכּוּב בִּילָדִים, חֹלִי, חוֹבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, יִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וְיִרְאֶה שֶׁכָּל כַּוָּנוֹת הַבּוֹרֵא בְּכָל אֵלּוּ הִיא רַק לְטוֹבָתוֹ – אִם לְהַזְכִּירוֹ שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אִם לְמָרֵק עֲווֹנוֹתָיו. וּכְשֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, הַיְנוּ כַּוָּנַת ה’ יִתְבָּרַךְ, לֹא יִהְיוּ לוֹ יִסּוּרִים כְּלָל. אַדְּרַבָּה, יִתְמַלֵּא שִׂמְחָה מִגֹּדֶל רֹב הַטּוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּסּוּרִים הַלָּלוּ, וְיַתְחִיל לְהוֹדוֹת בְּכָל לִבּוֹ, כִּי זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלּוֹ לְהִתְעוֹרֵר וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּלְהִתְקָרֵב מְאֹד אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ.
אֵין מַטְּרַת הַיִּסּוּרִים כְּלָל לְהַכְנִיס אֶת הָאָדָם לְקַטְנוּת וּלְעַצְבוּת, חָלִילָה, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁה’ עוֹשֶׂה – לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה. וְזוֹ הַטּוֹבָה שֶׁבַּיִּסּוּרִים: שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל יוֹתֵר, וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה יוֹתֵר – אֲזַי הוּא מִתְקָרֵב אֶל ה’ יוֹתֵר.

לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה

לָכֵן, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה צַעַר אוֹ חִסָּרוֹן, צָרִיךְ לְהוֹדוֹת הַרְבֵּה עַל אוֹתוֹ הַחִסָּרוֹן. וְרַק כַּאֲשֶׁר הוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה הַחִסָּרוֹן הוּא לְטוֹבָתוֹ עַל מְנָת לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּלְהִתְקָרֵב אֶל ה’ וּלְקַבֵּל הַרְבֵּה מַתָּנוֹת יָפוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה, רַק אָז יִתְפַּלֵּל עַל הַחִסָּרוֹן, וִיחַפֵּשׂ מֶה עָלָיו לְתַקֵּן, וּמַה הַמֶּסֶר שֶׁל הַבּוֹרֵא אֵלָיו. וּצְרִיכִים לְהַדְגִּישׁ עִנְיָן זֶה הֵיטֵב, כִּי אִם לֹא יַקְדִּים אֶת הָאֱמוּנָה וְאֶת הַשִּׂמְחָה לִתְפִלָּתוֹ, אֲזַי תְּפִלָּתוֹ לֹא תִּתְקַבֵּל. כִּי הַתְּפִלָּה מִתְקַבֶּלֶת, רַק כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אֱמוּנָה.
וּכְמוֹ שֶׁהָיָה מִקְרֶה, שֶׁבָּא אֵלַי אַבְרֵךְ אֶחָד וְסִפֵּר לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָיָה קָשָׁה שֶׁל קִימָה בַּבֹּקֶר. זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מַה הוּא עוֹשֶׂה, וְכַמָּה שְׁעוֹנִים מְעוֹרְרִים הוּא שָׂם לְיַד הַמִּטָּה, וְכַמָּה שֶׁאִשְׁתּוֹ מְנַעֶרֶת אוֹתוֹ – לֹא עוֹזֵר כְּלוּם! הוּא יָשֵׁן כְּמוֹ דֹּב! הוּא מִתְעוֹרֵר רַק בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם, וְכַמּוּבָן מַתְחִיל אֶת הַיּוֹם עַל רֶגֶל שְׂמֹאל, וְלֹא יָכוֹל לְהַסְפִּיק כְּלוּם, פָּשׁוּט צָרָה צְרוּרָה…
וְכַמּוּבָן – אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ יְכוֹלָה לִסְבֹּל לִרְאוֹת אֶת בַּעֲלָהּ נוֹחֵר כָּל הַבֹּקֶר, וּכְשֶׁהִיא יוֹצֵאת לָעֲבוֹדָה הוּא מִתְגַּלְגֵּל לְצַד שְׂמֹאל… וְהִיא כְּבָר מְאַיֶּמֶת עָלָיו שֶׁאִם זֶה יַמְשִׁיךְ כָּךְ אָז… וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת? לִשְׂמֹחַ בַּחִסָּרוֹן הַזֶּה? הֲרֵי מִכָּל הַכִּוּוּנִים הוּא מְקַבֵּל בִּזְיוֹנוֹת, וּבֶאֱמֶת הוּא עוֹבֵר עַל הֲלָכוֹת, זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ’, וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ מוּכָנָה כְּבָר לִסְבֹּל זֹאת – הַאִם יָכוֹל הוּא לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה? הַאֵין זוֹ רַשְׁלָנוּת גְּמוּרָה מִצִּדּוֹ לִשְׂמֹחַ בַּחִסָּרוֹן הַזֶּה?
אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּצָּרָה הַזּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְעוֹרֵר לִתְפִלָּה בַּאֲרִיכוּת וּמֵעֹמֶק הַלֵּב, וְאַתָּה מַשְׁקִיעַ בְּכָל יוֹם חֲצִי שָׁעָה לְפָחוֹת לְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיַּעֲזֹר לְךָ עִם הַקִּימָה בַּבֹּקֶר, אֲזַי אֵין לְךָ שׁוּם רַשְׁלָנוּת, וַאֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה כֵּן, לֹא יִהְיוּ לְךָ יִסּוּרִים מֵהַקִּימָה מְאֻחָר, וְגַם אִשְׁתְּךָ לֹא תִּצְטַעֵר, וְגַם בַּשָּׁמַיִם לֹא יִהְיֶה עָלֶיךָ שׁוּם דִּין, עַל הַהֲלָכוֹת שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עֲלֵיהֶן.
וּבְוַדַּאי שֶׁמֻּכְרָח אַתָּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלְּךָ, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְאֵין לְךָ שׁוּם עֵצָה חוּץ מִתְּפִלָּה. מַה תַּעֲשֶׂה? תִּרְדֹּף אֶת עַצְמְךָ? תִּכָּנֵס לְדִכָּאוֹן? כָּכָה אַתָּה תִּפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה?!