בשדי יער עמוד 207-208

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 207-208

הַכְּלָל הוּא, שֶׁגַּם בְּרוּחָנִיּוּת צְרִיכָה לִהְיוֹת כָּל כַּוָּנַת הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ בִּפְנֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְלֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַבּוֹרֵא רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל רוּחָנִיּוּת. וּבָזֶה הַרְבֵּה טוֹעִים, שֶׁאֵינָם מְבִינִים שֶׁהָרְצוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם, אֲפִלּוּ בְּרוּחָנִיּוּת, הֵם בְּעֶצֶם תַּאֲווֹת, אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ תַּאֲווֹת מְשֻׁכְלָלוֹת. כִּי הֵם הֵבִינוּ שֶׁהַתַּאֲווֹת הַמְגֻשָּׁמוֹת הֵן בֶּאֱמֶת שְׁטוּת וּרְעוּת רוּחַ, וְלָכֵן הֵם מְבַקְּשִׁים עַתָּה תַּאֲווֹת אֲחֵרוֹת – חָכְמָה, כָּבוֹד, שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא וְכַדּוֹמֶה.
וְזֶה יִהְיֶה לְךָ לְסִימָן – כַּאֲשֶׁר הַהִתְבּוֹדְדוּת אֵינָהּ כָּרָאוּי, וְכָל כַּוָּנַת הַמְבַקֵּשׁ הִיא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַבּוֹרֵא אֶת רְצוֹנוֹ – אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ דְּבָרִים רוּחָנִיִּים, שֶׁלִּכְאוֹרָה הֵם רְצוֹן ה’ – אֲזַי הוּא נוֹפֵל לְכַעַס. כִּי מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה אֶת רְצוֹן עַצְמוֹ וְלֹא אֶת רְצוֹן הַבּוֹרֵא, לָכֵן הוּא רוֹצֶה שֶׁמִּיָּד תִּמָּלֵא בַּקָּשָׁתוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְמַלְּאָה בַּקָּשָׁתוֹ הוּא כּוֹעֵס. כִּי אִם כָּל רְצוֹנוֹ הָיָה רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה’, לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם צַעַר אוֹ קֹצֶר רוּחַ, אִם לֹא הִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתוֹ, כִּי הָיָה מֵבִין שֶׁזֶּה רְצוֹן ה’ שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל.

בִּטּוּל

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְבּוֹדֵד, וְאֵין מַטְּרָתוֹ לְבַטֵּל אֶת רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהִכָּלֵל בַּבּוֹרֵא וּלְבַטֵּל אֶת כָּל עַצְמִיּוּתוֹ וְאֶת כָּל שְׁאִיפוֹתָיו וְאֶת כָּל רְצוֹנוֹתָיו אֶל הַבּוֹרֵא, אֶלָּא הוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּבּוֹרֵא כִּבְיָכוֹל בִּשְׁבִיל לְמַלֵּא רְצוֹנוֹתָיו – אֲפִלּוּ הָרוּחָנִיִּים – אֲזַי כַּמּוּבָן, הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ מַכְעִיסָה אֶת הַבּוֹרֵא.
כִּי רַבֵּנוּ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מַה הִיא הִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה בְּתוֹרָה נ”ב, שָׁם מְבֹאָר הֵיטֵב, שֶׁכָּל עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ לְבִטּוּל, לִהְיוֹת נִכְלָל בַּבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְאָדָם שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ בַּהִתְבּוֹדְדוּת בַּדֶּרֶךְ וְהַשְּׁבִיל שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתוֹ לַבִּטּוּל הַנַּ”ל, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ רַק לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת כְּכָל הַנִּדְרָשׁ לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ וְתַאֲוָתוֹ בְּלִי שׁוּם דְּחִיקַת הַשָּׁעָה אוֹ מְרִירוּת וְכַעַס, וְכָךְ לָלֶכֶת הָלְאָה מִדָּבָר לְדָבָר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבִטּוּל, הוּא בְּוַדַּאי יֵלֵךְ וְיִטְעֶה, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת לֹא תְּקָרֵב אוֹתוֹ אֶל ה’, עוֹד הִיא תַּרְחִיק אוֹתוֹ מֵה’ ר”ל.
כִּי כַאֲשֶׁר הָאָדָם בָּא לְהִתְבּוֹדְדוּת, עִם הָרְצוֹנוֹת שֶׁל עַצְמוֹ, בְּלִי שֶׁיְּחַפֵּשׂ מָה רְצוֹן הַשֵּׁם מִמֶּנּוּ וְהוּא דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, אֲזַי פּוֹגֵם בָּאֱמוּנָה, וְהַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ – יֵשׁ בָּהּ פְּגַם אֱמוּנָה הַמְעוֹרֵר עָלָיו דִּינִים, וְלָכֵן הוּא גַּם בָּא לִידֵי כַּעַס.
וּמַדּוּעַ הָאָדָם בָּא לִידֵי כַּעַס וְלִידֵי קֹצֶר רוּחַ בַּהִתְבּוֹדְדוּת? זֹאת מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹצֶה דְּבָרִים בְּלִי לְהִתְיַחֵס לִרְצוֹן הַשֵּׁם, וְהָרָצוֹן הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ חָזָק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבָּא לְכַעַס וּלְקֹצֶר רוּחַ, וְזוֹ הִיא כְּפִירָה וּפְגָם גָּדוֹל מְאֹד. כִּי הַשֵּׁם הוּא הַמַּחְלִיט מָתַי וְאֵיךְ וְאִם בִּכְלָל לָתֵת אֶת הַדָּבָר לַמִּתְפַּלֵּל, וְכָל הִתְנַגְּדוּת לִרְצוֹן הַשֵּׁם מוּבָן כַּמָּה הִיא רָעָה. וְנִמְצָא שֶׁהָאָדָם כְּמוֹ מִתְוַכֵּחַ עִם הַשֵּׁם, צוֹעֵק עַל הַשֵּׁם ר”ל, וְזֶה כַּמּוּבָן מֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי רֹגֶז, וּמְעוֹרֵר עָלָיו דִּינִים.

הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל רֶגַע

וְדַע, שֶׁלִּפְנֵי כָּל פְּעֻלָּה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת. וְהַהֶסְבֵּר לְכָךְ: עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא יִשּׁוּב הַדַּעַת וּתְפִלָּה, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ הֵיטֵב מַה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ עַכְשָׁו, מַה הִיא הָאֱמֶת, מַה הִיא הַפְּעֻלָּה הַנְּכוֹנָה, שֶׁצָּרִיךְ עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת, וּלְחַשֵּׁב אֶת כָּל פְּעֻלּוֹתָיו – אִם לַעֲשׂוֹת אִם לָאו, וְכֵיצַד לַעֲשׂוֹת וְכַדּוֹמֶה, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ וְיַרְאֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְיַעֲזֹר לוֹ לָלֶכֶת בָּהּ וְכוּ’.
כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד בִּפְנֵי נִסָּיוֹן, וְהוּא מְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ בְּצוּרָה נְכוֹנָה, וְשׁוֹאֵל מַה הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם וּמְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ, אֲזַי הוּא לֹא חוֹטֵא – כִּי עָשָׂה הִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי. אֲבָל אִם הוּא לֹא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נָכוֹן, וְלֹא שׁוֹאֵל מַה הַשֵּׁם רוֹצֶה, וְלֹא מְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, אֲזַי אִם הוּא יִטְעֶה הוּא יַעֲבֹר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם – כִּי עָשָׂה הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, וְזֶה מְעוֹרֵר כַּעַס וְרֹגֶז אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.