בשדי יער עמוד 213-214

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 213-214

אִם אָדָם לֹא יִתֵּן לְעַצְמוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת, הוּא יִהְיֶה מְיֹאָשׁ מֵעַצְמוֹ, שֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבֵר עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם, וּמַגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאַחֲרֵי זֶה עוֹד רֹאשׁ שָׁנָה, וְכָךְ עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים בְּלִי שֶׁיִּרְאֶה בְּעַצְמוֹ שִׁנּוּי מַהוּתִי שֶׁל מַמָּשׁ, וּמָה הַפֶּלֶא שֶׁהוּא מְיֹאָשׁ מֵעַצְמוֹ? הוּא פָּשׁוּט מִתְרַגֵּל לְכָךְ שֶׁהוּא לֹא מְסֻגָּל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. לָכֵן, בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲמִין בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּאֲמִין בַּתְּפִלָּה שֶׁל עַצְמוֹ וְיַאֲמִין שֶׁהוּא מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, הוּא חַיָּב לָתֵת לְעַצְמוֹ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת, וְלָקַחַת עַל עַצְמוֹ אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁשָּׁבוּעַ אֶחָד לְפָחוֹת, יִקַּח “פְּרוֹיֶקְט”, וְיִתְפַּלֵּל לְפָחוֹת בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה, וְכָל שֶׁכֵּן שָׁעָה שְׁלֵמָה רְצוּפָה עַל עִנְיָן אֶחָד, וְאָז הוּא יִרְאֶה כְּבָר תּוֹצָאוֹת לִתְפִלָּתוֹ וִיקַבֵּל כֹּחַ גָּדוֹל לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.
וְזֶה שַׁיָּךְ גַּם לְנָשִׁים. כִּי גַּם הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לַעֲבֹד עַל עַצְמָן וְלָצֵאת מֵהַתַּאֲווֹת שֶׁלָּהֶן וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁלָּהֶן. כִּי כָּל אִישׁ וְכָל אִשָּׁה, כָּל בַּחוּר וְכָל בַּחוּרָה, כֻּלָּם חַיָּבִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֵין הֲנָחוֹת לְמֻגְבָּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אִם אָדָם בָּא לָעוֹלָם הַזֶּה, זֶה בִּשְׁבִיל שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אַחֶרֶת לֹא הָיָה יוֹרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה.
וְעִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא בִּפְשִׁיטוּת לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה, פַּעַם אַחַר פַּעַם, וַאֲפִלּוּ יַחֲזֹר עַל אוֹתָן הַמִּלִּים שׁוּב וָשׁוּב: תְּרַחֵם עָלַי. תַּעֲזֹר לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל הָעִנְיָן הַזֶּה וְהַזֶּה וְכַד’ – בְּמֶשֶׁךְ כַּחֲצִי שָׁעָה אוֹ שָׁעָה – אַחֲרֵי שָׁבוּעַ הוּא כְּבָר יִרְאֶה אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁלּוֹ בָּעֵינַיִם. כִּי הוּא יִרְאֶה כְּבָר תּוֹצָאוֹת לִתְפִלָּתוֹ, שֶׁזּוֹ תְּחִלַּת צְמִיחַת קֶרֶן הַיְשׁוּעָה שֶׁלּוֹ, וְהוּא יָבִין שֶׁהוּא כְּבָר מָצָא אֶת הַדֶּרֶךְ. וְהוּא יָבִין הֵיטֵב, שֶׁאִם הוּא יַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל כָּךְ, הוּא בְּוַדַּאי יַגִּיעַ לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלּוֹ. כִּי אָמְנָם בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן מִדָּה אַחַת בִּשְׁלֵמוּת, צְרִיכִים לְהַתְמִיד בִּתְפִלָּה כַּמָּה חֳדָשִׁים, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן, כְּבָר בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן, הוּא יִרְאֶה שִׁנּוּיִים לְטוֹבָה, וְהוּא יָבִין מִזֶּה, שֶׁאִם יַמְשִׁיךְ וְיַתְמִיד בִּתְפִלָּה, הוּא יְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת.
אָדָם חַיָּב לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה, שֶׁבֶּאֱמֶת יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה, שֶׁיַּאֲמִין בַּתְּפִלָּה שֶׁל עַצְמוֹ. אִם פַּעַם אַחַת יַעֲשֶׂה אֶת מַה שֶּׁאָמַרְנוּ כָּאן, זֶה יְחַזֵּק אוֹתוֹ בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא יַתְחִיל לְהַאֲמִין בַּתְּפִלָּה שֶׁל עַצְמוֹ, וְיִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּוּוּן בֶּאֱמֶת לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.
כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הַגְּאֻלָּה, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יָבִין שֶׁזֶּה אָכֵן כָּךְ, כִּפְשׁוּטוֹ, הוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּרִכּוּז עַל נוֹשֵׂא אֶחָד בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל תְּפִלָּתוֹ. וְזֶה יְחַזֵּק אוֹתוֹ מְאֹד בֶּאֱמוּנָה; זֶה יְחַזֵּק אוֹתוֹ לְהַאֲמִין בַּתְּפִלָּה שֶׁל עַצְמוֹ.

לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֹּחַ שֶׁלְּךָ

כָּל אֶחָד רוֹצֶה בְּכָל מְאוֹדוֹ לָשׁוּב אֶל ה’ וּלְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו, וְלָצֵאת מִתַּאֲווֹתָיו הָרָעוֹת וְכוּ’ וְכוּ’, אֲבָל אִם הוּא לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ לְשֵׁם כָּךְ, הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחְפֹּר יְסוֹדוֹת לְבִנְיָן בְּיָדַיִם עֲרֻמּוֹת, בְּלִי שׁוּם מַכְשִׁיר. בִּמְקוֹם לְהָבִיא טְרַקְטוֹר שֶׁבְּכַמָּה חֲפִירוֹת עִם הַכַּף שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה אֶת הַחֲפִירָה, הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיָדָיו בִּלְבַד, וּמוּבָן שֶׁהוּא רַק מְגָרֵד אֶת הַקַּרְקַע וְלֹא יוֹתֵר. הַתְּפִלָּה הִיא הַכֹּחַ שֶׁל הָאָדָם. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ: הַתְּפִלָּה הִיא עִקַּר כְּלֵי זֵיְנוֹ שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי – כְּלִי הַמִּלְחָמָה הָעִקָּרִי שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאִתּוֹ הוּא יָכוֹל לִכְבֹּשׁ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִכְבֹּשׁ וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַשִּׂיג.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְפַּלֵּל וְנַעֲנֶה, הוּא מְקַבֵּל בִּטָּחוֹן עַצְמִי עָצוּם, כִּי הוּא יוֹדֵעַ: הִתְפַּלַּלְתִּי, וְהִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתִי! אִם כֵּן אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל עוֹד וְעוֹד דְּבָרִים, וַאֲנִי אַשִּׂיג הַכֹּל עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. וְאִם אֲנִי מִתְפַּלֵּל רַק חֲצִי שָׁעָה אוֹ שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, עַל דָּבָר אֶחָד, וּכְבָר רוֹאֶה כָּאֵלּוּ יְשׁוּעוֹת, מִי יוֹדֵעַ מָה אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אִם אֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל כַּמָּה שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם עַל דָּבָר אֶחָד?