בשדי יער עמוד 239-240

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 239-240

דְּבָרִים פְּשׁוּטִים

כִּי בְּכָל תַּאֲוָה אוֹ מִדָּה רָעָה, יֵשׁ אֵיזוֹ נְקֻדָּה יְסוֹדִית פְּשׁוּטָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר מְבִינִים אוֹתָהּ, הַתְּפִלָּה נַעֲשֵׂית פְּשׁוּטָה מְאֹד. כְּגוֹן כָּאן, בְּנוֹשֵׂא הָאֲכִילָה, הַנְּקֻדּוֹת הַיְסוֹדִיּוֹת זֶה הַשֶּׁקֶר, וְאֹפֶן הָאֲכִילָה וְהָאֱמוּנָה שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁה’ מְחַיֶּה אוֹתוֹ. לָכֵן עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא אוֹתָן מִלִּים: תְּזַכֶּה אוֹתִי לְהַרְגִּישׁ שֹׂבַע. תְּזַכֶּה אוֹתִי לֹא לְהַרְגִּישׁ רָעָב. תְּרַחֵם עָלַי שֶׁלֹּא יֵצֵא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּי. תַּעֲזֹר לִי שֶׁיִּהְיֶה לִי סֵדֶר בָּאֲכִילָה. שֶׁלֹּא אֹכַל בֵּין אֲרוּחָה לַאֲרוּחָה. שֶׁלֹּא אֹכַל מַמְתַּקִּים. תֵּן לִי אֶת הַכֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲוָה שֶׁלִּי. שֶׁאֶהְיֶה שָׂמֵחַ וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לִפֹּל עַל הָרוֹגָלָ'ךְ. תַּעֲזֹר לִי שֶׁתִּהְיֶה לִי שִׂמְחָה וְלֹא אֶצְטָרֵךְ אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמַּמְתַּקִּים. בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ בָּאֲכִילָה אֶשְׂמַח שֶׁאֲנִי מִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲוָה שֶׁלִּי.
זֶה הַכְּלָל: שֶׁהָאָדָם יִתְרַכֵּז עַל נְקֻדּוֹת מְסֻיָּמוֹת, וְיַחֲזֹר עֲלֵיהֶן יוֹם יוֹם. וְכִפְשׁוּטוֹ, יַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים. כִּי בִּפְרָט בַּנְּקֻדּוֹת הַיְסוֹדִיּוֹת צָרִיךְ לַחֲזֹר עַל הַמִּלִּים. בְּכָל עִנְיָן יֵשׁ יְסוֹד מְסֻיָּם וְשָׁם צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ הָמוֹן.

הִתְבּוֹנְנוּת

אָמְנָם, אֵיךְ אָדָם יֵדַע כֵּיצַד לַעֲלוֹת עַל אוֹתָהּ נְקֻדָּה פְּנִימִית שֶׁצָּרִיךְ בְּעִקָּר לְהִתְבּוֹדֵד עָלֶיהָ? הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל פִּי הָאָמוּר לְעֵיל, שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִתְבּוֹדֵד עַל דָּבָר אֶחָד הוּא חַיָּב לִלְמֹד הֵיטֵב אֶת הַנּוֹשֵׂא. וּבָרוּךְ ה’, יֵשׁ הַיּוֹם סְפָרִים מְרֻכָּזִים עַל כָּל נוֹשֵׂא וְנוֹשֵׂא. כְּגוֹן: סֵפֶר הַמִּדּוֹת, לִקּוּטֵי עֵצוֹת וְכוּ’. לָכֵן בְּוַדַּאי חַיָּב לִלְמֹד הֵיטֵב אֶת הַנּוֹשֵׂא וּלְרַכֵּז לְעַצְמוֹ אֶת הַנְּקֻדּוֹת, וְאָז יִתְפַּלֵּל עַל זֶה, וִיבַקֵּשׁ שֶׁיָּאִיר לוֹ ה’ אֶת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר, וְאֶת הַשַּׁיָּכוּת שֶׁל הַדָּבָר אֵלָיו. כְּגוֹן: כְּשֶׁמִּתְבּוֹדֵד עַל תַּאֲוָה מְסֻיֶּמֶת הַמִּתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, מִלְּבַד מַה שֶּׁמַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה וְחוֹזֵר עַל אוֹתָן מִלִּים, גַּם יְבַקֵּשׁ מֵה’ שֶׁיְּכַוֵּן אוֹתוֹ לָדַעַת אֶת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה. כִּי מִלְּבַד הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל, עַל אוֹתָן נְקֻדּוֹת שֶׁכְּבָר הֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, צָרִיךְ גַּם שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיְּכַוֵּן אוֹתוֹ לִתְפֹּס אֶת הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית שֶׁל הַדָּבָר.
כְּמוֹ כֵן יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. כְּגוֹן: שְׁמִירַת הַבְּרִית תְּלוּיָה בְּשִׂמְחָה, וְשִׂמְחָה תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית. לָכֵן יְסַפֵּר לַה’: כָּךְ וְכָךְ לָמַדְתִּי, שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה, וּמֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה? תַּעֲזֹר לִי לָדַעַת אֵיךְ לְהַתְחִיל לַעֲבֹד עַל זֶה. תַּעֲזֹר לִי לָדַעַת אֶת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר וְאֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ.
וְדַע, שֶׁגַּם מִי שֶׁהוּא לֹא בַּעַל שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ, וְלֹא יָכוֹל לִתְפֹּס מִיָּד אֶת הַפְּנִימִיּוּת וְאֶת הַשֵּׂכֶל, גַּם הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּפְשִׁיטוּת וְהוּא יִוָּשַׁע. כִּי ה’ רוֹצֶה מִכָּל אֶחָד אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ לְפִי הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ, וּמִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְפִי הַפְּשִׁיטוּת שֶׁלּוֹ, גַּם הוּא יִזְכֶּה לַהֲבָנוֹת עֲמֻקּוֹת. כִּי הַהִתְבּוֹדְדוּת שַׁיֶּכֶת לְכָל הַדַּרְגּוֹת.

מַדְרֵגַת הַ”שְּׁעָתַיִם”

וְהִנֵּה, הֵן הַמַּדְרֵגָה שֶׁל הַ”שָּׁעָה”, וְהֵן הַמַּדְרֵגָה שֶׁל הַ”שָּׁעָה וָחֵצִי”, יֵשׁ בָּהֶן חִסָּרוֹן אֶחָד, שֶׁהָאָדָם לֹא עוֹשֶׂה שָׁעָה שְׁלֵמָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. וְזֹאת מֻכְרָחִים לָדַעַת, שֶׁהַשָּׁעָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, הִיא עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת. לָכֵן מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק, וְרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת הִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי, הוּא צָרִיךְ לִשְׁאֹף לַמַּדְרֵגָה הַבָּאָה – שְׁעָתַיִם הִתְבּוֹדְדוּת.
מַדְרֵגָה זוֹ שֶׁל שְׁעָתַיִם הִתְבּוֹדְדוּת, אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאחַז בָּהּ. אָמְנָם, לֹא תָּמִיד יָכוֹל הָאָדָם לְהַחֲזִיק בִּשְׁעָתַיִם הִתְבּוֹדְדוּת. יֶשְׁנָן עִתִּים שֶׁהוּא טָרוּד, וּתְקוּפוֹת שֶׁל חֻלְשָׁה, עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת. לָכֵן מַה טּוֹב, שֶׁיֵּשׁ גַּם אֶת הַדְּרָכִים הַקּוֹדְמוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ. כָּךְ, בִּתְקוּפוֹת שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת, וּזְמַנִּים מְסֻיָּמִים, כְּשֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת שְׁעָתַיִם, יַעֲשֶׂה. וְאִם יַתְמִיד בָּזֶה מַה טּוֹב. אַךְ בִּזְמַנִּים שֶׁהוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ, יוּכַל לְקַיֵּם אֶת מַדְרֵגַת הַ”שָּׁעָה וָחֵצִי”, וְאִם גַּם זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, יֹאחַז בְּמַדְרֵגַת הַ”שָּׁעָה”. וְכָךְ עַל כָּל פָּנִים תִּשָּׁאֵר לוֹ הָעֲבוֹדָה הַמְרֻכֶּזֶת עַל נוֹשֵׂא אֶחָד כָּל חַיָּיו.