מי צובע את העננים באפור?

האם ענני הסתיו-חורף הם שגורמים לנו לעגמומיות, או שעגמומיות הנפש (שאולי לא תודלקה כראוי) היא שצובעת את העננים באפור כבד? מי משפיע על מי? הגוף על הנפש – או להיפך? וכיצד נשכיל לרתום את הקשרים ביניהם לתועלת צמיחתנו האישית, ולתפקוד יעיל ורגוע?
 
 
תיאורית הקשר, חלק 1
 
גוף-נפש, נפש-גוף
 
"הרפואה נותנת פתרונות למחלות, אבל לא מלמדת אותנו איך להיות בריאים". אל המסקנה הזו הגיעה ד"ר דינה אייזן, מומחית ברפואת משפחה, מקימה ושותפה בחברת "סינפסות" לקידום בריאות אופטימית, מנחת ליצנים רפואיים ומחברת הספר "מסע אל ממלכות פנימיות", אחרי 15 שנה שבהן עבדה כרופאת משפחה. "בית הספר לרפואה אינו מעניק ללומדים בו מידע העוסק במערכות יחסים, בשינה, בשמחה, בנתינה, בהשפעותיהם של אלה על בריאות הגוף. התחומים הללו הם, אמנם, מדעיים פחות מאשר הנושאים שכן נלמדים במסגרת לימודי הרפואה, אולם אין ספק שיש להם חלק גדול במכלול שנקרא 'בריאות האדם".
 
ההסתכלות הרחבה יותר, ועם זאת הפנימית יותר, על המושג "בריאות" כבר מזמן אינה נחלתה של הרפואה האלטרנטיבית או של אי אילו מרפאים תימהוניים המתיימרים לרפא את הפונים אליהם באמצעות אגודות אזוב ולחשים מסתוריים. "ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הבריאות כ'הרגשת רווחה גופנית, נפשית וחברתית'", מציינת אייזן. "עם זאת, לקח לי, כרופאת משפחה, הרבה זמן להבין שבלי להתייחס לצד הרגשי והרוחני – זה פשוט לא ילך".
 
ה"טריגר" שהפיל את האסימון היה, במקרה של ד"ר אייזן, הניסיונות החוזרים ונשנים שלה להשיל מעליה את עודפי המשקל המרשימים שהתברכה בהם. "עד שגיליתי שהרגלי האכילה שלי מקורם בהתניות רגשיות. ברגע שלמדתי להתייחס לפן הרגשי, הצלחתי להיפטר מעודף המשקל, ולתמיד".
 
הגילוי הזה היה תחילתה של הדרך. בהמשכה, נגלו לה, בזה אחר זה, מכמנים חבויים – אולם עקרוניים מאוד: "הכרתי את הפסיכולוגיה החיובית, הבודקת מה עושה אנשים למאושרים, ואיך תורמת השמחה לבריאות הגוף. התוודעתי למחקרים שהעלו כי לנתינה, לחסד, להתנדבות, יכולת לשמור על הבריאות, ולהוות רפואה מונעת מפני הדיכאון – אחת מהרעות החולות האופייניות לתקופתנו, וגם מפני העלייה ברמת הכולסטרול הרע, הנפוצה לא פחות. אם עד אז סברתי, כמו שמקובל לחשוב, כי בריאות טובה היא מקור לשמחת חיים, גיליתי כי יש כאן מקום נרחב לבחירה מחשבתית וכי היחסים בין הגוף לנפש עובדים בשני הכיוונים: הגוף הבריא עוזר לנפש לשמור על שמחתה, אולם טיפוח של תחום הרגש והרוח ישמור על בריאותו של הגוף".
 
עבודת המידות האישית
 
וביותר כאשר מדובר בעיקרו של הבית, אם הבנים השמחה: "את התורשה קיבלנו מהקב"ה גם בתחום של האישיות הבסיסית", מסבירה ד"ר חנה קטן, רופאת נשים מומחית עם תת התמחות בפריון. "כבר על ילדה קטנה אפשר לראות קווי אופי, ולהבחין אם יש לה מזג שמח ועולז, או שהיא נוטה יותר לעצבנות ולמצבי רוח. התורשה קיימת, כמובן, גם לגבי הנטייה למחלות גוף שונות, אולם המפתח נתון לא אחת בידינו: אורח חיים לא בריא, הכולל גם מתחים מיותרים, מוציא מן הכוח אל הפועל מחלות תורשתיות שעשויות היו שלא לבוא לידי ביטוי".
 
"אם ניקח בחשבון את הנתונים הגנטיים, נגיע לטווח של  50%", מדייקת ד"ר אייזן. ה-50% הנותרים הם המסקרנים יותר, ולמרבה ההפתעה רק 10% מהם שייכים לנסיבות החיצוניות. כל השאר מסור לעבודה האישית שלנו. מי שלא לומד – חוזר על אותם הדפוסים שוב ושוב. אבל יש כלים, הם בהחלט נרכשים, וחשוב להתוודע אליהם. רובם דורשים תרגול שאינו מסובך. הדפוס החדש, החוזר על עצמו שוב ושוב, נטמע במסלולים חשמליים במוח, והופך לקניין".
 
מעגלי חיים
 
חייה של האם היהודייה רצופים, ללא ספק, בהזדמנויות אינספור לצחצוח מיומנויות העבודה על המידות הטובות ולשכלולן. כבר אמר מי שאמר, כי בנשים תמיד יש להתחשב: או שהן לפני לידה או שהן אחרי, או שהן כבר אינן בגיל המתאים ללידות – ואז הן מדוכאות מעצם המחשבה על הזקנה המתקרבת… אולם גם אם נניח את הצחוק בצד, לעת עתה, תציג בפנינו הרפואה את הבסיס המדעי להתרחשויות ההורמונאליות בגופה של האישה בתקופות השונות של מעגלי חייה, ואת השפעותיהן על עולמה הרגשי: "בחודשי הציפייה ללידה, עם העלייה ברמת ההורמונים, ובעיקר ברמת ההורמון אסטרוגן, חשות נשים רבות הרגשה של שגשוג ופריחה, ואחרי הלידה, עם הנפילה הדראסטית ברמת ההורמונים, עלול מצב הרוח של היולדת לנוע בין דכדוך קל  לבין משהו קרוב לדיכאון", מסבירה ד"ר קטן.
 
"תופעות דומות חוות נשים המתקרבות לגיל המעבר, שוב, כתוצאה מירידה ברמת ההורמונים: הן סובלות לפתע מהפרעות בשינה ובמצב הרוח, מדכדוך, מחרדות, מדיכאון, מאי שקט ומגלי חום. חלק מהנשים סובלות מבעיות פרקים או לב, או סתם כך מהרגשה פיזית טובה פחות, המשפיעה גם על מצב רוחן. בתקופה זו, תקופת הביניים של חייהן, מתמודדות רבות מן הנשים עם שינויים במצבן בתוך המשפחה, עם שינויים במעמדן במקום העבודה, עם מחלות רקע הפורצות או מתגברות במקביל לעלייה בגיל, וגם, כאמור, עם הדיכאון הפיזיולוגי הנובע מירידה ברמת ההורמונים בגיל זה".
 
שמחה נרכשת
 
אלא שסמכויותיה של הפיזיולוגיה מוגבלות, כאמור, ואת העובדה הזו חשוב לשנן חזור ושנן היטב: "ההבנה כי השמחה אינה מותנית, כי חשוב לשמוח מכך שזכינו ושאנחנו בחיים – היא דבר נרכש", מזכירה דינה אייזן. ולציבור שומרי התורה והמצוות, יש, מסתבר, כמה וכמה נקודות זכות בעניין הזה: "כל העניין של ההודאה על פרי חדש, על מים צלולים, על אוכל, על הזכות להתעורר בבוקר או על הנקבים שבגוף, אינו מובן מאליו למי שלא התוודע אליו מקטנותו", היא מציינת. "זוהי הזדמנות נפלאה לתרגל את הכרת הטוב על הדברים הטריוויאליים, לסגל לעצמנו הארת פנים וחיוך, עמידה זקופה, לכל אלה השפעה ישירה על המערכת הפיזיולוגית".
 
ובינתיים, ממשיכים יחסי הגומלין בין הגוף לבין הנפש ולהיטוות לשני הכיוונים. בעוד אנחנו סופרות את מספר החיוכים שהצלחנו לשגר היום אל הבית (קלוף הקירות) ואל יושביו (חמוצי הפנים), ממשיך הגוף לדרוש את השלו. ההתעלמות, מכוונת או שאינה, מצרכי הגוף – עלולה להתנקם לא רק במערכות הפיזיולוגיות אלא גם בנפש. מן האכילה, השתייה והשינה, באנאליות ככל שיישמעו, פשוט אי אפשר להתעלם: "תוספי התזונה לעיתים חשובים", אומרת ד"ר קטן, אולם מוסיפה מיד: "אבל תזונה מאוזנת חשובה הרבה יותר, היא המספקת את כל המרכיבים הדרושים לגוף ולנפש, והיא 'טבעית' הרבה יותר מאותם תוספי תזונה".
 
"אכילה נכונה ושתייה מספקת תורמות המון לשלווה ולריכוז", מאמצת ד"ר אייזן את מילותיה השגורות של הסבתא הקלאסית. בשתייה, למען הסר ספק, היא מתכוונת למים זכים. "יותר מ-70% מגופנו הם מים, ומחסור בנוזלים מוציא את האדם מן האיזון, ועושה אותו למרוכז פחות ולמרוגז יותר".
 
נומי נומי, אמא
 
בעוד רובנו אינן מעזות לקצץ במינוני האכילה, וודאי לא באלה של השתייה, נידונה השינה, משום מה, למעמד נחות. "אדם מבוגר זקוק לשש עד שמונה שעות שינה ביממה", מספקת אייזן את האקסיומה. "משום מה השינה נראית לאנשי דורנו, העמוסים עד לאימה במטלות, כמיותרת, ואנחנו מנסים להתחכם איתה. זה התחיל מן החשמל, ששיבש את סדר היום הטבעי שלנו, והמשיך בעומס הגירויים שהביאה איתה הקדמה. בחמישים השנים האחרונות ירדה אוכלוסיית העולם המערבי בשתיים וחצי שעות שינה ללילה, נתון מדהים כשלעצמו".
 
הפועל היוצא אינו מסתכם בעייפות גרידא, שגם היא, כמובן אינה מומלצת. "חוסר שינה משבש את מערכות הגוף. המלטונין, הורמון התורם לחמצון הרקמות, לבריאות העור ולשימור הנעורים, מופרש בשעות הלילה. כאשר אנחנו מקצרים את הלילה, יורדת גם כמות המלטונין. הורמון הלפטין, המופרש בשעת השינה, מווסת את תחושות הרעב והשובע, וזו הסיבה שבשלה עלולים אלה שאינם ישנים מספיק לסבול גם מעודף משקל. נכון, יש לנו אילוצים מכל הכיוונים, אולם השינה היא אחד מן הדברים הבודדים שאף אחד לא יכול לעשות במקומנו. אנחנו חייבים, איך שהוא, לעשות אותה בעצמנו…"
 
בעיקר כאשר אנחנו אימהות, ועוד יותר כאשר אך זה נהיינו לאימהות… "השינה חיונית ליולדת יותר מכל דבר אחר", מדגישה ד"ר קטן. "אצל האישה המניקה השינה והתזונה המאוזנת חיונית, וכל פגיעה במעגלים האלו עלולה לשבש את הייצור התקין של חלב האם. יותר מן הבישולים שמבשלות עבורה השכנות, חשובה ליולדת השינה – אותה לא ניתן לרכוש אלא רק לחוות בפועל, והיא הכרחית לא רק לבריאות הגוף של האישה, ולא רק ליצירת החלב, אלא גם לבריאות נפשה. מתחים רגשיים, המתבטאים לעיתים גם ב'שפת הגוף' של האם המתוחה, עלולים, מעבר לפגיעה בשלוותו של התינוק המרגיש את המסרים הבלתי-מילוליים של אמו, לפגוע בייצור החלב ובזמינותו לתינוק".
 
ואם כבר עוסקים באכילה ובשינה – מילה קטנה של אזהרה: "אישה אחרי לידה שאינה ישנה, אינה אוכלת, אינה שמחה – מאותתת לנו שיש צורך לאבחן אותה ולטפל בה", מציינת ד"ר קטן. "ייתכן שהיא סובלת מרמה מסוימת של דיכאון, שעלול להחמיר בלי טיפול עד למצב של פיקוח נפש ממש!".
 
המשך במאמר הבא.
 
(באדיבות "בריא יותר", מגזין הבריאות מבית "משפחה")