זה לא פינוק, זו בריאות

השורות ביומן עמוסות בכתב צפוף: לקחת את התינוק לחיסון, לקבוע תור לרופא שיניים, ללוות את הבת לוג השחייה… רגע, מה עם אמא? היא, כנראה, תצטרך לחכות לדף הבא ביומן… ואולי לא?
 
 
"14 שנה כבר חלפו מאז עליתי לארץ", מספרת אביבה יוסליס, אם לחמישה, בוגרת האוניברסיטה העברית בתחום בריאות הציבור ואפידמיולוגיה. "תוך כדי הלימודים באולפן, העבודה, וליווי הילדים בלימודיהם בבית הספר, השתפרה העברית שלו. מאוד, אפילו. אבל עדיין, ישנה מילה  אחת שקשה לי איתה. אני יודעת שזה שם של שמפו וגם חטיף, אבל אני פשוט לא מסתדרת עם המילה הזו: 'פינוק'. אולי משום ששמעתי את המילה ה'חיובית' הזו ביותר מדי קונוטציות שליליות, עד שלא נשאר בה שמץ חיוביות.
 
"למשל? כשהייתי בתינוקייה של בית החולים עם אחת הבנות שלי, בת יום וחצי בקושי. התינוקת בכתה ולא רצתה לינוק, ואני החזקתי אותה על הידיים. האחות שעברה שם ראתה אותי והפטירה במבט חמור: 'ככה את רק תפנקי אותה'… או כאשר שמעתי אחת מחברותיי אומרת: 'לשבת הזו אני קונה אוכל מוכן. אני אפנק את עצמי. אני יודעת שזה לא טוב, אבל אני כל כך עייפה'…
 
"במהלך 15 השנים בהן אני מעבירה סדנאות בנושא בריאות האישה ומדברת עם נשים על חייהן, על שמירת הבריאות וקידומה, מעולם לא שמעתי את המילה 'פינוק' נאמרת בהקשר חיובי. משהו ענייני, מחזק. חוץ ממקרה אחד: מישהי חולה, באמת חולה, אז מותר לה לקבל פינוק מעצמה או מהסובבים אותה. שמעתי פעם מחברה שלי, שעברה טיפולים כימותרפיים וחזרה הביתה להתאוששות: 'בתקופה הזו הרשיתי לעצמי לקנות ספרים שתמיד רציתי לקרוא, ופשוט שכבתי במיטה, או ישבתי, וקראתי'… בקיצור, היא 'פינקה' את עצמה.
 
"ואני תוהה: למה רק כאשר אנו חולות, ממש חולות, מותר לנו להתפנק? הרי כולנו יודעות שהדרך הטובה ביותר לצאת ממשבר היא לא להיכנס לתוכו. כולנו מבינות שאם אני לא רוצה להתחיל את היום בריצה מהמטבח לתיקים של הילדים, בדחיפת הסנדוויצ'ים לשקיות, בריצה להכניס את היומן לתיק שלי בעוד אני צועקת לחני הקטנה לא לשכוח את ספר הספרייה – אז אני חייבת לסדר את התיק שלי בלילה הקודם, להזכיר לחני לשים את הספר על המדף ליד הדלת, ואז הבוקר יהיה הרבה יותר רגוע (לפעמים, לפחות). אותו עיקרון נכון לגבי תכנון המצב הבריאותי שלנו. פינוק הוא תכנון של שמירת הסדר הפנימי. הוא נועד למנוע את הבלגאן שמתבטא בבעיות הבריאותיות".
 
טיפת חלב עד 120
 
תהיות דומות פוקדות, מסתבר, את אלה שמנסים להתחקות אחר הרגלי הבריאות של נשות ישראל ואחר העקביות שבה הן ממלאות את ההנחיות לביצוע בדיקות תקופתיות, למשל: "עבור כל אמא, טבעי לקחת את התינוק לביקורות תקופתיות בטיפת חלב, לדאוג שיקבל את החיסונים בזמן, לתת את תוספי המזון הדרושים", מסנגרת שרה סעמיאטיצקי, מייסדת ומנהלת "בשבילך" – מרכז רפואי כוללני לנשים על שם אוולין ברנט, על האם היהודייה המסורה. "אולם משום מה נדמה לנו, שהחל מגיל שלוש אין כבר צורך במעקב בריאותי. כאשר הדברים נוגעים לנו, אנחנו אומרות שעדיף לא לחפש מחלות, מפני שאם נחפש – הקב"ה ישלח לנו. אלא שדעת תורה, ואנחנו רואים זאת בדברי הרבנים הנותנים את הסכמתם ואת ברכתם לפעילות המרכז שלנו, היא הפוכה".
 
גם כאשר הצורך מובן והמסר מופנם, הדרך אל הביצוע עדיין ארוכה. "במסגרת עבודתי", מספרת יוסליס, "יש לי הזכות לדבר עם הרבה נשים במגוון של גילים, רקעים ותרבויות. רובן שואלות אותי: 'איך אני יכולה לעזור לעצמי?' והן באמת רוצות לדעת: 'אילו בדיקות כדאי לי לעשות?', 'מה כדאי לי לאכול כדי לספק לגופי יותר אנרגיה?', 'האם מומלץ לקחת ויטמינים?' הן באמת רוצות לרדת במשקל, הן באמת רוצות להתעמל, הן באמת רוצות לעזור לעצמן. אבל משהו קורה בין הידיעה שהבדיקה או סוג האוכל הוא חשוב, לבין העשייה עצמה. בסיומה של כל הרצאה שאני נותנת, אני עוברת על התוכן, ואז אני שואלת את הקהל: 'עכשיו, מי מכן באמת תרים את הטלפון ותקבע תור?' או: 'מי מכן באמת תיקח חברה ותצא איתה להליכה מהירה היום?' הן מחייכות, וצוחקות קצת, אבל רק יד אחת או שתיים מורמות. כי אנחנו הרי מכירות את עצמנו. בערב, בין הכלים לכביסה לשיעורי הבית, למי מאיתנו יש עשר דקות לפנות לעצמנו, שלא לחשוב על חצי שעה?"
 
המסכה של אמא
 
"הנשים שלנו שמחות לחשוב על כולם מסביב, רק לא על עצמן", מבינה שרה סעמיאטיצקי את הדינאמיקה. "קשה לנו להפנים את העובדה שכדי להמשיך לדאוג לכולם, אנחנו צריכות להיות בריאות בעצמנו. הרעיון שמאחורי הקמת 'בשבילך' היה בדיוק זה: להעצים את הנשים בקטע הזה של חינוך לבריאות והכוונה להשתדלות השמירה על הבריאות".
 
"לפני כל הרצאה", חושפת אביבה יוסליס אחד מהסודות המקצועיים שלה, "אני מזכירה לקהל שכל מי שהייתה צריכה לטוס פעם, מכירה את ההליך שלפני הטיסה: הדיילים מסבירים, כי במקרה חירום של חוסר חמצן, חלילה, תרד מסיכת החמצן מהתא המיוחד שלה בתקרה. ואז, צריכה את, אמא, להרכיב את המסכה על פנייך. אחרי שהרכבת אותה, הרכיבי אותה בזריזות על פניהם של הילדים הטסים איתך. זה נשמע מוזר. היינו חושבות שהילדים קודמים, לא? הם קטנים, הם צריכים את החמצן יותר ממני. אני יכולה לחכות עוד שנייה או שתיים, לעזור להם ואז לעזור לעצמי. אבל מסתבר שזה לא נכון. את לא יכולה לחכות. קודם את צריכה לטפל בעצמך, כדי שתוכלי לעזור להם.
 
"הפרוצדורה הזו", אני אומרת לנשים, "היא משל נפלא לחיים בעולם הזה. גופנו הוא כלי העבודה שלנו. כדי שנוכל למלא את שליחותנו ולסייע למשפחתנו, אנו חייבות, קודם כל, לשמור על כלי העבודה שלנו במצב טוב: לבצע את הבדיקות הידועות היום כמגלות בעיות רפואיות בשלבים מקודמים, לנסות לשמור על אכילה בריאה באופן כללי, להשתדל לא לצבור עודפי משקל העלולים להביא איתם סיבוכים עתידיים, זוהי ההשתדלות שלנו. התוצאות, כמובן, בידיו של הקב"ה. אני זוכרת", מספרת אביבה, "את הרגע שבו הפנמתי לראשונה את הרעיון שאני צריכה לשמור על עצמי. ההתאוששות מלידת בני השני לא הייתה קלה. פתאום קלטתי שפשוט שאני לא אקום מהמיטה למחרת הלידה ואחזור לכוחות שהיו לי בגיל 16. אם אני רוצה לראות שינוי במצבי, אני צריכה לעבוד על ההתאוששות. העובדה הזו היוותה הפתעה אמיתית עבורי, אבל למעשה – האסימון נפל".
 
אוכל מזין, וגם מילים
 
אז איך אנחנו שוברות את המכשול הזה, את ההרגשה ש'פינוק' הוא מילה 'לא יפה' ושייכת רק למישהי שבאמת נתונה במצוקה קשה? אביבה יוסליס מעלה שלוש המלצות:
 
"האחת – להפנים את העובדה ששמירת הבריאות שלך היא עיקרון בפני עצמו. הצעד הראשון בשמירת הבריאות הוא בדיקה שגרתית אצל רופא. פשוט לגשת לרופא (או רופאת) משפחה. לא משום שכואב לך הגרון או קשה לך לעלות את שלושת טורי המדרגות המובילים לביתך, אלא מפני שאת פשוט רוצה לשמור על בריאותך. ואת מבקשת בדיקות דם, בדיקת לחץ דם, בדיקות שגרתיות של איברי הגוף. אם הכל תקין – יופי, יש לך חופש עד לשנה הבאה. ואם לא, אז גם טוב, מצאת משהו בזמן, לפני שהוא הפך לבעיה גדולה יותר".
 
נשמע פשוט, והתנאים, לכאורה, ממש אידיאליים: "המערכת הרפואית שלנו היא נהדרת, מצוינת. אין עוד מקום בעולם שבו השירותים הרפואיים זמינים כל כך, זולים, ועם זאת ברמה מקצועית גבוהה כמו אצלנו", מעידה שרה סעמיאטיצקי. "מצד שני", היא מציגה את המורכבות, "המצב הבריאותי של נשים אינו עומד ביחס ישיר לרמות השירותים הרפואיים בקהילה. אנחנו רגילות לטפל בחולי, אבל מצוות 'ונשמרתם' פוקדת עלינו לשמור על הבריאות, לא לחכות לחולי שיבוא ואז לטפל בו".
 
ולשמור על הבריאות אפשר בעוד כמה אופנים, לא רק על ידי בדיקות: "ההמלצה השנייה היא לנסות להכניס לפה רק מה שבאמת עושה לך טוב", עוברת יוסליס לסעיף הבא ברשימה. "אנחנו רגילות לחשוב שאם אנחנו רעבות בבוקר, ורצות כדי להספיק את האוטובוס לעבודה, ועוד מספיקות לחטוף איזה בורקס קר וטיפה ישן… אז לא נורא. אבל אנחנו בנות מלך, מגיעה לנו ארוחת בוקר שתאפשר לנו לתפקד. וזה לא רק אוכל. גם מילים ומחשבות יכולות להזין אותנו – או להחליש אותנו. גם זה חלק מבריאותנו. לאחת ההרצאות שהעברתי נכנסה מישהי, ועוד לפני שהתיישבה אמרה לי: 'אני גרועה. את יודעת. כבר פעמיים שלחו לי גלויה מקופת חולים כדי להזכיר לי שהגיע זמן לבדיקה שגרתית, ולא הלכתי. פשוט לא הלכתי'. לעומת זאת, סיפרה לי אישה צעירה באחת מהסדנאות, שהיא שונאת לאכול ירקות. כדי לעקוף את השנאה הזו, כל ערב כשהיא חוזרת מהעבודה היא יושבת עם פלפל, עגבנייה ומלפפון. הכל בבת אחת. תוך כדי, היא מחמיאה לעצמה: 'איזו השתדלות אני עושה עבור הגוף שלי'. עם גישה חיובית כזו, אולי עם הזמן היא אפילו תתחיל לאהוב את הירקות…"
 
חובה להתפנק!
 
ההמלצה השלישית היא הפינוק האמיתי – ובמובן החיוני ביותר של המילה: מתנת זמן לעצמך. "כצעד ראשון", מציעה אביבה יוסליס, "הגדירי את הזמן האישי שלך אחת לשבוע, באופן קבוע. יש לי חברה שהצטרפה לחוג התעמלות, וגילתה כי במהלך השעה הזאת שבה היא מפעילה את איברי הגוף ואת השרירים, היא לא חושבת על הכלים בכיור או על בעיית הקריאה של הבן שלה. היא עם עצמה. כל אחת מאיתנו יכולה למצוא מה מחזק אותה, ולעבור משם לביצוע, בלי שהיות. זה יכול להיות חוג, או הליכה. אני מכירה מישהי, שכבר שנים יש לה כל שבוע מפגש טלפוני עם חברה שגרה רחוק ממנה. הן משוחחות חצי שעה, וצוחקות רוב הזמן. אחרת, אמא לשישה ילדים העובדת מחוץ לבית, לוקחת את עצמה לבית קפה פעם בשבוע. אין לה כסף, אבל היא מזמינה רק קפה ויושבת בנחת וקוראת ספר. זוהי ה'פינה' שלה".
 
"אולי עם הזמן", אומרת יוסליס כאשר היא מנסה לתמצת את המסר, "אצליח לחשוב על מילה יותר טובה מ'פינוק'. אבל כרגע אין עוד אופציה, אלא לשכוח מהקונוטציות השליליות ולקבל את הפינוק שאני נותנת לעצמי, למען בריאותי, כאחד החובות הבסיסיות שלי".
 
* * *
אביבה יוסליס, אם לחמישה, בוגרת האוניברסיטה העברית בתחום בריאות הציבור ואפידמיולוגיה. במסגרת עבודתה כיועצת לבריאות האישה היא שותפה בריכוז תוכניות לקידום הבריאות בעמותת 'בית נתן'.
 
שרה סעמיאטיצקי, מייסדת ומנהלת 'בשבילך' – מרכז רפואי כוללני לנשים על שם אווילין ברנט.
 
(באדיבות "בריא יותר", מגזין הבריאות מבית "משפחה")