בשדי יער עמוד 269-270
הגן היומי בשדי יער, עמוד 269-270: כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לְהוֹדוֹת עַל עֶצֶם זֶה שֶׁהוּא זוֹכֶה כָּל יוֹם לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל...
ח – תּוֹדָה וְהוֹדָאָה
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לְהוֹדוֹת עַל עֶצֶם זֶה שֶׁהוּא זוֹכֶה כָּל יוֹם לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַדָּבָר, וּבְנוֹסָף עַל כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן וְלָשִׂים לֵב לְכָל נְקֻדָּה וְלוּ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר שֶׁהִתְקַדֵּם בָּהּ וּלְהוֹדוֹת עָלֶיהָ, וְכָךְ תִּהְיֶה לוֹ הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה וְהַעֲרָכָה לָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וְצָרִיךְ שֶׁיּוֹדֶה גַּם עַל מַה שֶּׁהוּא עֲדַיִן רָחוֹק וְלֹא הִתְקַדֵּם בּוֹ, כִּי גַּם זֶה לְטוֹבָתוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק, כִּי זֶה הַמַּצָּב הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ לְפִי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְעֵת עַתָּה. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁיּוֹתֵר מַמְתִּיק דִּינִים מֵהַהוֹדָאָה שֶׁהָאָדָם מוֹדֶה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַבּוֹרֵא שֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאָדָם מַעֲרִיךְ אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא מְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַדָּבָר, וּמַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְקַדֵּם בָּהֶם, וּמַאֲמִין שֶׁגַּם רִחוּקוֹ הוּא לְטוֹבָה, אֲזַי הוּא נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה. לְמַעֲשֶׂה, הַהוֹדָאָה הִיא הַבִּטּוּי לְכָךְ שֶׁהָאָדָם מַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וּמַרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל מַתְּנַת חִנָּם, וְאִם הוּא לֹא מוֹדֶה זֶה מַרְאֶה שֶׁהוּא לֹא בֶּאֱמֶת מַאֲמִין וּמַרְגִּישׁ כָּךְ.
וְדַע, שֶׁהַשָּׁלָב הַזֶּה שֶׁל הַהוֹדָאָה הוּא גַּם הָאַחֲרוֹן וְגַם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ בְּמַעְגָּל, כִּי בֶּאֱמֶת בְּפֹעַל כְּשֶׁהָאָדָם כְּבָר נִמְצָא בָּעֲבוֹדָה, הוּא צָרִיךְ לְהַקְדִּים תָּמִיד אֶת שְׁלַב הַהוֹדָאָה לְכָל דָּבָר.
רוֹצִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה
אָדָם שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְקָרֵב לַה’ וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ לִלְמׁד הֵיטֵב אֶת שְׁמוֹנַת הַצְּעָדִים שֶׁל ‘תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט’, וּלְהִתְפַּלֵּל לִזְכּוֹת לְקַיְּמָם, מֵאַחַר וּבְלִי הַכְּלָלִים הָאֵלֶּה, הוּא עָלוּל לְהִתְרַחֵק מֵה’ יִתְבָּרַךְ דַּוְקָא בִּגְלַל הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.
כָּאָמוּר, הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַתְחִיל לִלְמֹד מַה הִיא הָאֱמֶת, וְכֵיצַד צְרִיכִים לִהְיוֹת מִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו, וְהוּא מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה חֶסְרוֹנוֹת, וּבִפְרָט תַּאֲוָה רָעָה אוֹ מִדָּה רָעָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁהִיא חֲזָקָה מְאֹד אֶצְלוֹ – אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל פִּי ‘תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט’ – אֲזַי הוּא נוֹפֵל מִזֶּה לְיֵאוּשׁ. וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין עַל פִּי שִׂכְלוֹ שֶׁ’תְּשׁוּבָה’ פֵּרוּשָׁה לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְלִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ, וְלִפֹּל לְמָרָה שְׁחֹרָה, וְכֵן נִכְנָסוֹת בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁלְּעוֹלָם הוּא לֹא יִשְׁתַּנֶּה וְכַדּוֹמֶה.
כַּמּוּבָן שֶׁאֵלֶּה הֵן מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, וְאִלּוּ עַל יְדֵי כְּלָלֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאוֹתוֹ חִסָּרוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת, וְזוֹ הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ בְּגִלְגּוּל זֶה לְתַקֵּן דָּבָר זֶה, וְהָעִכּוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּהִתְקַדְּמוּת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלּוֹ הִיא לְטוֹבָתוֹ עַד שֶׁיִּבְנֶה כֵּלִים עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה וְכוּ’, וְאָז בְּוַדַּאי הוּא יִזְכֶּה לְתַקֵּן הַכֹּל.
לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת הַכַּעַס, וְהוּא רוֹצֶה לָצֵאת מִמֶּנָּה, וְהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא לֹא מַצְלִיחַ, צָרִיךְ לָלֶכֶת עַל פִּי שְׁמוֹנַת הַכְּלָלִים.
א. שִׂמְחָה – בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ עַל הַכַּעַס, אוֹ שֶׁנִּכְשָׁל בְּפֹעַל, יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ – מָה ה’ רוֹצֶה מִמֶּנִּי עַכְשָׁו? שֶׁאֶפֹּל לְעַצְבוּת? לִרְדִיפָה עַצְמִית? שֶׁאֶפֹּל עָמֹק יוֹתֵר לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, וּמִמֵּילָא לֹא אוּכַל לְתַקֵּן כְּלוּם? אוֹ שֶׁרוֹצֶה הוּא שֶׁאֶתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה וּבֶאֱמוּנָה וּבְתִקְוָה, וְאָז אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת עַל כָּל פָּנִים מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּפִי כֹּחִי, וּבְנוֹסָף לְכָךְ גַּם לַעֲבֹד עַל מִדַּת הַכַּעַס. בְּוַדַּאי שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁאֶתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה וְאֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת.
לָכֵן אֶפְשָׁר לַעֲבֹר לַצַּעַד הַבָּא:
ב. תְּשׁוּבָה וּוִדּוּי דְּבָרִים. יִנְהַג עַל פִּי הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה לָרַמְבַּ”ם, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו, וְיִשְׁתַּדֵּל לְפָרֵט אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּכַעַס, יִתְחָרֵט, וִיבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ לִשְׁלַב הַקַּבָּלָה לְהַבָּא, הוּא צָרִיךְ לָדַעַת אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִכְעֹס, שֶׁהֲרֵי הוּא רוֹאֶה שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִסָּיוֹן שֶׁל כַּעַס הַכֹּל נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ, וְהוּא כּוֹעֵס שׁוּב וָשׁוּב, לָכֵן יֵעָזֵר בַּכְּלָל הַבָּא:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור