בשדי יער עמוד 303-304

הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה הִיא, שֶׁעַל הָאָדָם לָדַעַת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִסְכִּים שֶׁמַּטְּרַת הַיִּסּוּרִים הִיא רַק לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לִתְשׁוּבָה, צָרִיךְ גַּם שֶׁיָּבִין, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב, שֶׁהָאָדָם לֹא יוֹדֵעַ מָה הוּא עָשָׂה בְּגִלְגּוּלִים קוֹדְמִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם יוֹדֵעַ הֵיטֵב, שֶׁהָאָדָם שָׁכַח מָה הוּא עָשָׂה בֶּעָבָר, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: אֲנִי לֹא זוֹכֵר מָה אָכַלְתִּי אֶתְמוֹל… וְאִם כֵּן – הָעֲווֹנוֹת מִגִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים כְּבָר יָרְדוּ מֵהַפֶּרֶק, וְאֵין הַיִּסּוּרִים בָּאִים לִרְמֹז עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְכֵן עֲווֹנוֹת הֶעָבָר הָרָחוֹק, גַּם הֵם יָרְדוּ מֵהַפֶּרֶק, וְאֵין הַיִּסּוּרִים בָּאִים לִרְמֹז עֲלֵיהֶם כְּלָל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנִשְׁאֲרוּ רַק הָעֲווֹנוֹת שֶׁל הַהֹוֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן. וְגַם בַּעֲווֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַהֹוֶה, הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ הֵיטֵב מַה כָּל אָדָם מְסֻגָּל – לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, לְהָבִין מִתּוֹךְ הַיִּסּוּרִים, וְלָכֵן הוּא שׁוֹלֵחַ לוֹ רַק רְמָזִים שֶׁהוּא יָכוֹל לְהָבִין. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב, מַה כָּל אָדָם מְסֻגָּל לְתַקֵּן לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְהוּא מְרַמֵּז לוֹ אַךְ וְרַק עַל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁבְּכֹחוֹ לְתַקֵּן.

בְּקִצּוּר – הָאָדָם צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הַהֹוֶה שֶׁלּוֹ. וְכָל יוֹם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, רַק עַל הָעֲווֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, שֶׁזֶּה לֹא קָשֶׁה בִּכְלָל, וְהוּא יִרְאֶה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים יָפִים מְאֹד, וְהוּא גַּם יֵהָנֶה מְאֹד מֵהַתְּשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ מֵהַיִּסּוּרִים. כִּי יִרְאֶה שֶׁהוּא כָּל הַזְּמַן לוֹמֵד דְּבָרִים חֲדָשִׁים, וּמְתַקֵּן עוֹד עִנְיָן וְעוֹד עִנְיָן, וּבִפְרָט שֶׁבְּוַדַּאי כְּשֶׁהַבּוֹרֵא יִרְאֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, כָּל יוֹם בְּיוֹמוֹ, כְּבָר לֹא יִשְׁלַח לוֹ יִסּוּרִים, רַק רְמָזִים קְטַנִּים לְעוֹרֵר אוֹתוֹ, לְפִי הָעִנְיָן. אִם כֵּן יוֹצֵא שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי הַיְסוֹד שֶׁ”אֵין יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן”, הָאָדָם יָכוֹל לְהַתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים יָפִים מְאֹד וּמְעַנְיְנִים מְאֹד.

וְהִנֵּה, בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בָּלָק מוּבָא עִנְיָן זֶה, שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, וְאִם יִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַדְּבָרִים הַיְדוּעִים לוֹ, מִמֵּילָא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם כָּל שְׁאָר חֲטָאָיו שֶׁאֵינָם יְדוּעִים לוֹ וְיִתְכַּפְּרוּ גַּם הֵם. וְזוֹ לְשׁוֹן הַזֹּהַר בְּתַרְגּוּם חָפְשִׁי:

דָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׂם עַצְמוֹ בְּאַרְבַּע דְּרָכִים: שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם הָעֲנִיִּים. שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם הַחֲסִידִים. שָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם הָעֲבָדִים וְשָׂם עַצְמוֹ יַחַד עִם אֵלֶּה הַמּוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ ה’. וּמְפָרֵשׁ הַזֹּהַר תְּחִלָּה מַה מַּשְׁמָעוּת הַדָּבָר שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ עִם הַחֲסִידִים:

שָׂם עַצְמוֹ עִם הַחֲסִידִים, כַּכָּתוּב: שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לָשִׂים עַצְמוֹ כְּרָשָׁע, שֶׁאָז יִתְיָאֵשׁ מִן הַתְּשׁוּבָה. וְאִם תֹּאמַר, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁאֵין לוֹ לָאָדָם לָשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ, אִם כֵּן שֶׁלֹּא יְפָרֵט חֲטָאָיו אַף פַּעַם? אֵין הַדָּבָר כָּךְ, אֶלָּא כְּשֶׁיְּפָרֵשׁ חֲטָאָיו וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם, אָז יִקָּרֵא חָסִיד, שֶׁהֲרֵי מוּכָן הוּא לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תְּשׁוּבָה, וּבָזֶה יוֹצִיא עַצְמוֹ מִצַּד הָרַע וְהַטֻּמְאָה. שֶׁהֲרֵי עַד עַתָּה הָיָה מֻנָּח בַּטִּנֹּפֶת שֶׁלּוֹ, וְעַכְשָׁו הִתְדַּבֵּק בַּיָּמִין הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה.

וְלֹא תֹּאמַר שֶׁלֹּא יְקַבֵּל אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְשׁוּבָה עַד שֶׁיְּפָרֵט אֶת כָּל חֲטָאָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁאִם כֵּן, מָה עִם כָּל אוֹתָם חֲטָאִים הַמְכֻסִּים מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁשָּׁכַח מֵהֶם, שֶׁכְּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיגָם וּלְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם? אֶלָּא, אֵין הוּא צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת וּלְפָרֵשׁ רַק אֶת אֵלּוּ הַחֲטָאִים שֶׁהוּא זוֹכֵר, וְאִם יָשִׂים רְצוֹנוֹ וְלִבּוֹ לָשׁוּב עֲלֵיהֶם, כָּל הַחֲטָאִים הָאֲחֵרִים נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם וְהֵם גַּם מִתְכַּפְּרִים לוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ לְעִנְיַן בִּעוּר חָמֵץ, שֶׁאֵין בּוֹדְקִים אֶת חוֹרֵי הַבַּיִת הַגְּבוֹהִים מְאֹד לִרְאוֹת אִם יֵשׁ בָּהֶם חָמֵץ, וְלֹא אֶת הַנְּמוּכִים מְאֹד. אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁבָּדַק הָאָדָם אֶת מַה שֶּׁרוֹאוֹת עֵינָיו, כְּכָל שֶׁמַּשִּׂיג, הַכֹּל נִמְשָׁךְ אַחֲרֵיהֶם וּמִתְבַּטֵּל עִמָּם יַחַד. וְכֵן לָמַדְנוּ בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רָאשֵׁי אֵבָרִים לֹא מִטַּמְּאִים מִשּׁוּם מִחְיָה (נֶגַע), וְהַכֹּהֵן לֹא צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְבָדְקָם, וְזֶה שֶׁכָּתוּב: “לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן”, כָּל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹגֵעַ בְּהִסְתַּכְּלוּת אַחַת, וְלֹא צָרִיךְ לִכְפֹּף עַצְמוֹ אוֹ לְהָרִים עֵינָיו לְכָאן וּלְכָאן.
אַף כָּךְ הוּא לְעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ לְפָרֵט חֲטָאָיו מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה אוֹתָן בְּקַטְנוּתוֹ, וְלֹא אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לִידִיעָתוֹ כְּלָל, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חוֹרֵי הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹנִים, וְלֹא אֶת חֲטָאָיו שֶׁנִּתְכַּסּוּ מִמֶּנּוּ שֶׁשָּׁכַח מֵהֶם, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חוֹרֵי הַבַּיִת הָעֶלְיוֹנִים. אֶלָּא: לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן – יִתְוַדֶּה רַק עַל הַחֲטָאִים שֶׁרוֹאֶה בְּבֵרוּר, וְכָל שְׁאָר הַחֲטָאִים יִמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם וְיִתְכַּפְּרוּ לוֹ. לָכֵן שָׂם עַצְמוֹ דָּוִד בֵּין הַחֲסִידִים. עַד כָּאן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.