בשדי יער עמוד 287-288

אֵין טָעֻיּוֹת

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חֲגִיגָה ד), שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעַ רַב יוֹסֵף לַפָּסוּק: “וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט…” (מִשְׁלֵי יג), הוּא הֵחֵל לִבְכּוֹת וְהִזְדַּעְזַע: וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁמֵּת שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: כֵּן. כְּמוֹ שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה בְּרַב בִּיבֵי בְּנוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי, שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת הָיָה מִתְרָאֶה עִמּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וּפַעַם רָאָה רַב בִּיבֵי, שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת אוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: לֵךְ תָּבִיא לִי אֶת “מִרְיָם הַמְקַלַּעַת שַׂעֲרָן שֶׁל נָשִׁים”, הָלַךְ שְׁלוּחוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְהֵבִיא לוֹ אֶת “מִרְיָם מְגַדֶּלֶת תִּינוֹקוֹת”, שֶׁהָיָה שְׁמָהּ דּוֹמֶה לְשֶׁל זוֹ, וְטָעָה בֵּינֵיהֶן. אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: מֶה עָשִׂיתָ? אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ לְהָבִיא אֶת מִרְיָם הַסַּפָּרִית, וְלֹא אֶת מִרְיָם הַגַּנֶּנֶת! אָמַר לוֹ הַשָּׁלִיחַ: אִם כֵּן, אַחֲזִיר אֶת נִשְׁמָתָהּ. אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: מִכֵּיוָן שֶׁכְּבָר הֵבֵאתָ אוֹתָהּ, תַּשְׁאִיר אוֹתָהּ כָּאן, כִּי אֲנִי זָקוּק לְהַשְׁלִים אֶת מִכְסַת הַנְּשָׁמוֹת. רַק דָּבָר אֶחָד תַּסְבִּיר לִי: אֵיךְ יָכֹלְתָּ לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתָהּ מֵאַחַר וְלֹא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לָמוּת? אָמַר לוֹ הַשָּׁלִיחַ: מָצָאתִי אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא עוֹסֶקֶת בְּנִקּוּי הַתַּנּוּר, וְאוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ מִין בַּרְזֶל שֶׁעִמּוֹ מְנַקִּים אֶת הַתַּנּוּר, וְהַבַּרְזֶל הָיָה רוֹתֵחַ, וְהִיא הֵנִיחָה בְּטָעוּת אֶת הָאוּד הָרוֹתֵחַ עַל רַגְלָהּ, וְנִכְוְתָה מִמֶּנּוּ, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּרַע מַזָּלָהּ, יָכֹלְתִּי לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ – וְלָקַחְתִּי אֶת נִשְׁמָתָהּ.

שָׁמַע רַב בִּיבֵי אֶת כָּל זֶה, וְשָׁאַל אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת: וְכִי יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כֵּן, לָקַחַת אָדָם קֹדֶם זְמַנּוֹ? עָנָה לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: וְכִי לֹא כָּתוּב: וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט? עָנָה לוֹ רַב בִּיבֵי: וַהֲלֹא כָּתוּב: דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא? כְּלוֹמַר – לְכָל דּוֹר יֵשׁ זְמַן קָצוּב לְהִסְתַּלֵּק וּלְפַנּוֹת מָקוֹם לַדּוֹר הַבָּא, וּמִכֵּיוָן שֶׁעוֹד לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הַדּוֹר הַבָּא, כֵּיצַד נִלְקָחוֹת נְשָׁמוֹת מִן הָעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁהִשְׁלִימוּ שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּדּוֹר הַזֶּה? אָמַר לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת: בְּשֶׁל כָּךְ, אֵינֶנִּי מוֹסֵר נְשָׁמוֹת אֵלּוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ קֹדֶם זְמַנָּן לְשׁוֹמֵר הַמֵּתִים, שֶׁשְּׁמוֹ “דּוּמָה”, אֶלָּא הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת אִתִּי וְשָׁטוֹת אִתִּי בָּעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְמַלְּאוּ שְׁנוֹתֵיהֶן, וְרַק אָז הֵן נִמְסָרוֹת לְשׁוֹמֵר הַמֵּתִים. אָמַר לוֹ רַב בִּיבֵי: סוֹף כָּל סוֹף, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם שְׁנוֹת הַחַיִּים הַלָּלוּ, שֶׁהָיָה צָרִיךְ זֶה שֶׁמֵּת קֹדֶם זְמַנּוֹ, לִחְיוֹת? אָמַר לוֹ: אִם יֶשְׁנוֹ תַּלְמִיד חָכָם הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, אֲנִי מוֹסִיף לוֹ אֶת שְׁנוֹת הַחַיִּים הַלָּלוּ, וּמַאֲרִיךְ יָמָיו כְּנֶגֶד הַיָּמִים שֶׁקִּצַּרְתִּי אֵצֶל הָאָדָם שֶׁמֵּת. עַד כָּאן הַמַּעֲשֶׂה.

וְהִנֵּה, הַגְּמָרָא הַזֹּאת צְרִיכָה פֵּרוּשׁ. הֲלֹא יֶשְׁנוֹ כְּלָל, שֶׁאֵין יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן, וְכָל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת בְּתַכְלִית הַדִּיּוּק לְלֹא שׁוּם טָעוּת, וְהִנֵּה כָּאן, נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ טָעֻיּוֹת, הֲלֹא אוֹתָהּ נְשָׁמָה שֶׁל מִרְיָם מְגַדֶּלֶת הַתִּינוֹקוֹת, נִלְקְחָה בְּטָעוּת עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת?

אֲבָל לְמַעֲשֶׂה הַגְּמָרָא הַזֹּאת מְחַזֶּקֶת אֶת הָאָמוּר לְעֵיל, שֶׁאָדָם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, הוּא גַּם מַפְסִיד אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִפָּטֵר מִכָּל הַדִּינִים, וְגַם יֵשׁ עָלָיו קִטְרוּג עַל כָּל עָווֹן וְעָווֹן וְלוּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, וְהוּא מְעוֹרֵר עָלָיו דִּין אַחֵר, גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר. כִּי מֵאַחַר וּבַשָּׁמַיִם רוֹאִים, שֶׁהוּא חַי אֶת חַיָּיו בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, וְאֵין לוֹ עִנְיָן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וּלְמַעֲשֶׂה זֶה מַרְאֶה שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ וְאֵין לוֹ יִרְאָה מֵה’, וְהוּא חַי כְּאִלּוּ אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן, וְאֵין שׁוּם הַנְהָגָה וְהַשְׁגָּחָה ח”ו, וְכָל אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ מִבְּלִי לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אִם כֵּן, גַּם בַּשָּׁמַיִם מַפְסִיקִים לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת, וְה’ מֵסִיר הַשְׁגָּחָתוֹ מִמֶּנּוּ, וְכָל פִּגְעֵי הַטֶּבַע וְהַמַּזִּיקִים יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנָם, בְּלִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן, כַּמּוּבָא בַּמָּשָׁל שֶׁהוּבָא לְעֵיל בְּשֵׁם הַבֶּן אִישׁ חַי. וְזֶה מַה שֶּׁצְּרִיכִים לְדַיֵּק דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ פָּסוּק שֶׁהָיָה בּוֹכֶה עָלָיו רַב יוֹסֵף: יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט – בְּלֹא מִשְׁפָּט דַּיְקָא! דְּהַיְנוּ שֶׁנִּסְפֶּה בִּגְלַל חִסָּרוֹן בַּמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם, וּמִמֵּילָא, הוּא נִלְקָח לְלֹא מִשְׁפָּט.
 

לָכֵן, בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם טָעוּת בְּהַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, וְגַם מַה שֶּׁמְּסֻפָּר בְּאוֹתָהּ גְּמָרָא עַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁכִּבְיָכוֹל הַשָּׁלִיחַ שֶׁלּוֹ טָעָה, זֶה בְּעַצְמוֹ הָיָה מֵחֲמַת אוֹתָהּ הַהַנְהָגָה, וְאוֹתָהּ מִרְיָם מְגַדֶּלֶת תִּינוֹקוֹת לֹא הָיְתָה עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן, וּמִמֵּילָא גִּלְגֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא שֶׁיִּטְעֶה אוֹתוֹ שָׁלִיחַ, כְּלוֹמַר, הִיא נֶעֶשְׂתָה חֲשׂוּפָה לְהֶזֵּק לְלֹא מִשְׁפָּט.