טלאים? לא בחינוך הילדים!

בחיים, אי אפשר לשים טלאים או לסתום
חורים. צריך להשקיע. לעבוד. אבל בדורנו,
התרגלנו לזה. הרגל אפשר לשנות. נכון,
בהתחלה זה כרוך במאמץ, אבל בסוף זה
משתלם! וזה בדוק.
 
 
מדהים לגלות בכל פעם מחדש עוד נדבך מעניין בתחום חינוך הילדים. והפעם, עיקר החינוך הוא לאמונה ויראת שמים. שתי עצות שמעבר להן לא צריך שום עצות לחינוך. ראיות, אתם מבקשים? אבותינו לא הרבה בעצות לחינוך. אז, לא היו קלטות, דיסקים או שיטות חינוך והדרכה להורים כמו שאנו רואים היום. אלה הם רק טלאים וסתימת חורים, אך לא עיקר החינוך! ולמה כל השיטות הללו קיימות? משום שההורים עצמם לא מחונכים לראות את השם ולחיות באמונה, הם בעצמם רחוקים מיראת שמים, עד שצריך להכתיב להם כל מיני פטנטים של מה לעשות ואיך לומר…
 
ההורה צריך לעבוד תמיד על החינוך של עצמו לאמונה ויראת שמים, להתייחס לזה כחלק עיקרי מהעבודה שלו למען חינוך ילדיו. ועיקר האמונה הוא – על פי הנלמד מהספר בגן האמונה המבואר – שלוש דרגות האמונה, שבכל דבר שקורה לאדם הוא מאמין ש: א. כך השם רוצה. ב. הכל לטובה. ג. לחפש את המסר שהשם מעביר לי דרך כל מקרה/מצב/אירוע בחיים. ואת שלושת כללי האמונה הללו צריך ללמד את הילדים, לחנכם ולגדל אותם על פיהם, שאף הם עוד מקטנותם יחיו את שלוש דרגות האמונה. מדוע? משום שההסתכלות על החיים בעיני האמונה היא הפנימיות של החינוך, ואחרי שמשיגים את הפנימיות מגיע החינוך לשאר התחומים: משמעת, סדר וכו', וכך גם כל ההנהגות הטובות וההרגלים הטובים שההורה מנחיל לילדיו.
 
ואומר רבי נחמן מברסלב, שהעיקר הוא האמונה! כל העולם לא נברא אלא בשביל האמונה. לכן, היסוד החשוב והעיקרי בחינוך הילדים הוא להחדיר בילדים אמונה.
 
כאן, בברסלב ישראל ובמוסדות "חוט של חסד" מתאמצים כל כך ללמד את העולם אמונה, מעבירים שיעורים, כותבים ספרים, מכתתים רגלינו מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי להפיץ את דעת השם בעולם. למעשה, אנו משקיעים את כל המאמצים האלה כדי לתקן את הדעת הלא נכונה שבני אדם הפנימו מילדותם. אילו היינו משקיעים את אותם כוחות – להנחיל לילדים מקטנותם את הערכים והדעות הנכונות, להחדיר בהם אמונה בבורא עולם – הם היו גדלים עם האמונה. והילדים האלה, כמובן, לא מושפעים רק מכל הנכתב כאן, יש להם עוד השפעות על המוח והלב. למשל, יכול להיות שבמקום לימודו הילד ילמד אמונה אך בביתו יראה משהו אחר, או להיפך – בבית ילמד אמונה אך במקום לימודו עולם אחר לגמרי.
 
לכן, יש להשתדל ולוודא שהילדים שלנו יקבלו חינוך לאמונה עוד מקטנותם – בבית ובמסגרת החינוך. בורא עולם הוריד את הדרך לחנך את הילדים על הצד הטוב ביותר – בעזרת האמונה הפשוטה, דרך שהילדים צריכים לינוק עוד מההתחלה.
 
אך למרבה הצער, החינוך לאמונה פשוטה חסר בעולם כולו. הילדים צריכים לגדול בסביבה שמשדרת להם עשרים וארבע שעות ביממה: אמונה! הילדים צריכים לגדול עם קשר ישיר לבורא עולם ועם דפוסי חשיבה של אמונה. (תנו לילדים לקרוא את הספרים נחמן הקטן, יוסף הצדיק ואחיו, דוד המלך וכו', ספרים מלאים במסרים של אמונה פשוטה ומתוקה המתאימה לילדים).
 
על נקודה זו ההורים צריכים לשים דגש חזק בעבודה העצמית שלהם, שהרי כדי שילד ילמד אמונה בעולם הזה, המלא בהסתרות, הוא חייב לגדול בסביבה שחיה ונושמת אמונה. בבית שכל כולו אמונה. זה לא יהיה הגיוני שההורים ידברו עם הילד אמונה, ילמדו אותו לדבר עם השם ולהודות לו על כל…. והם בעצם לא עושים זאת.
 
מספר נקודות שבונות את האמונה והמיועדות לילדים:
 
חשבון נפש: יש להרגיל את הילדים למחשבה על ההשגחה הפרטית שמכוונת את כל מה שקורה לנו. וכדי להשיג זאת, יש ללמד את הילדים (ואת עצמנו כמובן) לעשות חשבון נפש ולברר: אם קרה משהו – לבדוק מדוע השם עשה זאת? לחפש את ה'מידה כנגד מידה' וכו'. כך הילד יתרגל שהשם עושה את הכל ובהשגחה. למשל: קחו לילד משהו. אפשר במעשה זה ללמדו לפשפש במעשיו, כי אולי גם הוא לקח לילד אחר חפץ כלשהו? ועכשיו, משמים הוא חווה דבר זהה. איך הוא מרגיש? האין כך מרגיש אותו ילד שממנו נלקח החפץ/דבר? וכן על זו הדרך.
 
אומרים תודה לבורא עולם: נקודה זו היא עולם ומלואו משום שעיקר החינוך הוא החינוך להודיה. נקודה זו מקובלת בכל חברה – ילד מחונך הוא ילד היודע לומר תודה. ובאמת, זה מאוד עמוק ושורשי. כדי שאדם יגדל עם מידת הכרת הטוב – מהיותו ילד ועד להיותו מבוגר – על ההורים לחנכו כבר מגיל קטן. לכן, טוב יהיה אם ההורים ינהיגו הנהגות מסוימות בעזרתן ירגילו את עצמם ואת הילדים להודות. למשל, בכל פעם שאוכלים אמרו תפילה קצרה על האכילה, אמרו תודה רבה להשם יתברך, לאמא ולכל מי שעזר וטרח והכין את הארוחה. ראו בזה הזדמנות אדירה לישיבה משפחתית, לביחד, ולהתרגל להודות ולשבח.
 
כן, ממש כמו התם, מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב – מעשה מחכם ותם, שהיה לוקח חתיכת לחם שאשתו נתנה לו ומשבח אותה בכל ליבו. התם הקדוש באמת טעם בכל חתיכת לחם טעמים אותם רצה להרגיש. איך? משום שהייתה לו הכרת הטוב ותמימות עצומה. כל שכן, כאשר מגישים לשולחן מאכלים שונים, ולא רק חתיכת לחם, יש להודות ולשבח את השם על כל סוג של אוכל שהוגש – לבורא ולמי שטרח והכין. וכך היה נוהג רבי נחמן מברסלב, כמובא בספר "שבחי הר"ן", שכבר בילדותו הרגיל את עצמו להודות להשם בפרטיות על כל מה שאכל, וזה עוד לא כולל את הברכות על האוכל עצמן: ברכת המזון וכו'. וכך, בכל הזדמנות – להרגיל את הילדים להודות להשם. אפשר לעשות זאת, לצורך ההתחלה, על דברים קבועים: כשקמים בבוקר, כשחוזרים הביתה מיום הלימודים, כשחוזרים מבית הכנסת, להודות על התפילה, להודות על כל היום שחלף לפני השינה וכן הלאה. כך בונים בית של תודה והכרת הטוב זה לזה. כן, גם אתם הורים יקרים תודו לילדים אם הביאו דבר מה שביקשתם וכו', מכיוון שזו הדוגמא האישית הכי טובה, והתודה ממש חודרת לתוך ליבו של הילד.
 
עניין התודה הוא דבר חשוב ומהווה אבן יסוד חשובה בכל תחום בחייו של האדם, ובחינוך הילדים בפרט. לכן יש להתמיד בזה ולהיות חזקים בדעתנו: אם הילד לא מודה על דבר שאתם רוצים לתת לו, אל תי תנו עד שיאמר תודה. אחרת, הכל יראה להם כמובן מאליו, ואין זה כך בכלל. הורים לא מעטים חושבים שאהבתם והנתינה שלהם לילדיהם היא לא לבקש מהם להודות. אבל באמת, זהו חינוך איום ונורא – להרגיל את הילד לקבל דברים ולא להודות עליהם. כי ילד, כשחי כך, מרגיש שהכל מגיע לו, שחייבים לו. וזה בדיוק ההיפך ממה שהוא צריך ללמוד – לדעת שהכל שייך לבורא עולם. שלא מגיע לו כלום. כל מה שהוא מקבל הכל חסד של השם!
 
תפילות ובקשות: הקדימו תפילה לכל דבר! לנקודה זו יש להרגיל לא רק את הילדים, אלא גם את עצמכם. למשל, בדרך לבית הספר, לגן, כשמחכים להסעה – להתפלל שהשם ישמור את כל ילדי ישראל בדרכים, שיגיעו בשלום, שהשם יהיה בעזרם לאורך כל יום הלימודים, שיצליחו, שיתחברו לחברים טובים, שיתרחקו מהשפעות רעות וכן הלאה. וכשחוזרים מהלימודים, שוב, מודים על כל מה שזכינו לאורך כל היום – הצלחה במבחן, יום לימודים מעניין, הבנת השיעורים בכיתה. לפני השינה, להודות לבורא עולם ולבקש כוחות חדשים, שהשינה תהיה מרעננת לקראת יום חדש. גם כשכל המשפחה יוצאת לחופשה המשפחתית – לנצל את הנסיעה לתפילות, פרט לתפילת הדרך, להוסיף עוד תפילות: להגיע בשלום, ליהנות במקום בו נהיה וכן הלאה.
 
החינוך לתודה והודאה ולתפילה טומן בחובו סודות עצומים, הצלחה עצומה בכל תחום ובעיקר בתחום הכה חשוב לכל הורה – חינוך הילדים. כאשר אדם מתרגל לזה, זה הופך לטבע שני, חודר ממש לחייו, הופך למהות שלו. ועם הזמן הוא מוסיף עוד דברים עליהם הוא מודה, וכמובן גם ישועות עצומות לחיים. נכון, בהתחלה זה כרוך במאמץ מסוים. להרגיל את עצמנו ולתרגל שוב ושוב להודות תמיד על הכל, כי בסופו של דבר המאמץ הזה משתלם. התוצאות לא מאחרות להגיע.
 
יהי רצון שנזכה לחיות באמונה ולהאיר את העולם באמונה ושנהיה מוקפים באורה יום ולילה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.