בשדי יער עמוד 273-274

בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָאֲמִתִּי

תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁכָּל הָאֲסִירִים שֶׁיֵּשׁ בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל, בְּכָל בָּתֵּי הַסֹּהַר, הַמְחַכִּים לְמִשְׁפָּט, כָּל אֶחָד עִם הַתְּבִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת נֶגְדּוֹ, חֲמוּרוֹת וְקַלּוֹת – זֶה עוֹמֵד לְקַבֵּל עֲשָׂרָה מַאַסְרֵי עוֹלָם, וְזֶה עוֹמֵד לְקַבֵּל הוֹצָאָה לַהֹרֶג, וְזֶה – יְעַקְּלוּ לוֹ אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, וְזֶה יְקַבֵּל קְנָס וְכוּ’ וְכוּ’ – כֻּלָּם מְקַבְּלִים יוֹם אֶחָד מִכְתָּב מִשַּׂר הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁבּוֹ כָּתוּב הַנֹּסָח הַבָּא:

בס”ד
לִכְבוֹד: כָּל הָאֲסִירִים!
הַנִּדּוֹן: הַחֹק הֶחָדָשׁ הַנּוֹתֵן אֶפְשָׁרוּת לְכָל אָסִיר לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ.
אֲסִירִים יְקָרִים!
בְּהֶתְאֵם לַחֹק הֶחָדָשׁ שֶׁנֶּחְקַק בַּכְּנֶסֶת, הֲרֵינִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם, שֶׁמֵּהַיּוֹם יֶשְׁנָהּ לִפְנֵיכֶם בְּחִירָה בֵּין שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת, כֵּיצַד לָתֵת דִּין עַל הַפְּשָׁעִים שֶׁבִּצַּעְתֶּם נֶגֶד חֻקֵּי הַמְּדִינָה:
הָאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה: יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל כָּל אָסִיר וְאָסִיר לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, לְהִתְוַדּוֹת עַל כָּל הַפְּשָׁעִים שֶׁעָשָׂה, לְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב אֲלֵיהֶם עוֹד. הַחֹק קוֹבֵעַ, שֶׁאָסִיר שֶׁבּוֹחֵר בָּאֶפְשָׁרוּת הַזֹּאת, יֵצֵא זַכַּאי לְגַמְרֵי בַּדִּין, וְהוּא יֵצֵא לְאַלְתַּר מִבֵּית הַסֹּהַר, וְכָל הַתִּיקִים הַפְּלִילִיִּים שֶׁלּוֹ יִסָּגְרוּ וְיֻשְׁמְדוּ, וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד לְעוֹלָם. עוֹד הֲטָבָה לְאֵלֶּה שֶׁיִּבְחֲרוּ בְּאֶפְשָׁרוּת זוֹ הִיא, שֶׁבְּצֵאתָם מִבֵּית הַסֹּהַר הֵם יְקַבְּלוּ הֲקָלוֹת גְּדוֹלוֹת בְּפַרְנָסָה, וְעֶזְרָה בְּכָל נוֹשֵׂא, וְכֵן יְקַבְּלוּ אִשּׁוּר כְּנִיסָה חָפְשִׁית לְכָל מִשְׂרָד שֶׁיִּרְצוּ, וּלְקַבֵּל עֶזְרָה בְּכָל נוֹשֵׂא שֶׁיִּרְצוּ, וְגַם מִשְׂרָדוֹ הָאִישִׁי שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה – יוּכְלוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו בְּכָל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וּלְדַבֵּר עִם רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כָּל מַחְסוֹרָם. כְּמוֹ כֵן יְקַבְּלוּ תְּנָאֵי פֶּנְסְיָה מָעֳדָפִים וִיחַכֶּה לָהֶם צֶ’ק גָּדוֹל לְעֵת זִקְנָה.
הָאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁנִיָּה: שֶׁיִּבְחַר הָאָסִיר לְהִשָּׁפֵט בְּבֵית מִשְׁפָּט בַּהֲלִיךְ הָרָגִיל, כְּפִי שֶׁכְּבָר נִקְבָּע לוֹ, וְלָתֵת אֶת הַדִּין עַל כָּל פֶּשַׁע וָפֶשַׁע, עַל פִּי כָּל חֻמְרַת הַדִּין וּבְכָל הַדִּקְדּוּקִים, וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל אֶת הָעֹנֶשׁ הַצָּפוּי לוֹ, כְּפִי הַמֵּידָע שֶׁכָּל אֶחָד קִבֵּל מֵעוֹרֵךְ הַדִּין שֶׁלּוֹ.
וְעַתָּה הַבְּחִירָה בְּיֶדְכֶם…
עַל הֶחָתוּם: שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים

עַכְשָׁו כָּל אֶחָד יִהְיֶה אֲמִתִּי! הַאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אָסִיר, שֶׁלֹּא יִבְחַר בָּאֶפְשָׁרוּת הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ? דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחְלִיף אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וְלָצֵאת זַכַּאי וּלְקַבֵּל אֶת כָּל הַהֲטָבוֹת שֶׁהֻזְכְּרוּ לְעֵיל, שֶׁפֵּרוּשָׁם: הֲקָלוֹת בְּפַרְנָסָה – כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵף לִרְדֹּף אַחַר הַפַּרְנָסָה, שֶׁרְדִיפָה זוֹ, הִיא לְמַעֲשֶׂה עֹנֶשׁ עַל חֲטָאָיו. וְעֶזְרָה בְּכָל נוֹשֵׂא – דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא וּתְפִלּוֹתָיו יִתְקַבְּלוּ. וּתְנָאֵי הַפֶּנְסְיָה – זֶה הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַמּוּכָן לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה. הֲיִתָּכֵן שֶׁהָאָדָם יְוַתֵּר עַל הָאֶפְשָׁרוּת הַזֹּאת, וְיַעְדִּיף שֶׁיִּשְׁפְּטוּ אוֹתוֹ בְּבֵית מִשְׁפָּט רָגִיל, וִיקַבֵּל עָנְשׁוֹ?!

כֻּלָּם מְבִינִים אֶת הַנִּמְשָׁל: בָּעוֹלָם הַזֶּה כֻּלָּנוּ אֲסִירִים, הַמְחַכִּים בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע לְהִשָּׁפֵט, וְיֵשׁ בְּיָדֵינוּ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמֵנוּ וְלָצֵאת זַכָּאִים, כִּי כָּל אָדָם וְאָדָם שׁוֹפְטִים אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם וּבְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִים שֶׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם, כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְאַחַר מוֹתוֹ יָדוּנוּ אוֹתוֹ עוֹד, בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָדוּעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא לֹא וַתְּרָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן – יִוָּתְרוּ מֵעָיו. אֶלָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא רַחְמָן – לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתוֹ בְּלִי שׁוּם וִתּוּרִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְפִי מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, כָּל אֶחָד לְפִי גֹּדֶל פְּשָׁעָיו וַחֲטָאָיו שֶׁחָטָא וּפָשַׁע כָּל יְמֵי הֱיוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְהָעִקָּר הוּא כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה! כָּל הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהָאָדָם עוֹבֵר בְּיוֹם יוֹם, הֵם רַק בִּגְלַל הַמִּשְׁפָּט הַיּוֹמְיוֹמִי שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ, שֶׁלָּכֵן שׁוֹלְחִים לוֹ יִסּוּרִים, הַבָּאִים לְעוֹרֵר אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל חֲטָאִים שֶׁבְּיָדוֹ, וּלְכָל אָדָם יֶשְׁנָהּ אֶפְשָׁרוּת לְבַטֵּל אֶת אוֹתָם הַדִּינִים, וְלִחְיוֹת חַיִּים מְתוּקִים בְּלִי שׁוּם דִּין! עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁפֹּט הוּא אֶת עַצְמוֹ בְּעַצְמוֹ – כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְוַתֵּר עַל זֶה?!

עַכְשָׁו כָּל אֶחָד יִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, וְיִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ: הַאִם הוּא לֹא מִתְנַהֵג בְּצוּרָה בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִית, כְּמוֹ אוֹתוֹ אָסִיר שֶׁקִּבֵּל מִכְתָּב מִשַּׂר בֵּית הַסֹּהַר, שֶׁבּוֹ הוּא מוֹדִיעַ לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וְלָצֵאת זַכַּאי, וְהוּא מִתְעַלֵּם מִזֶּה, וּבוֹחֵר בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁיִּשְׁפְּטוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּכָל חֻמְרַת הַדִּין? מַה שּׁוֹנֶה זֶה מִזֶּה?