בשדי יער עמוד 329-330

הֲלֹא עַל הַגִּישָׁה הַזֹּאת, שֶׁהַכֹּל מִקְרֶה וְכוּ’, יֵשׁ פָּסוּק שֶׁל זַעַם מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה: וְהָיָה אִם תֵּלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי – אֵלֵךְ אִתְּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי. פֵּרוּשׁוֹ: אִם תַּגִּידוּ, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם הֵם בְּמִקְרֶה וּמִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, כְּגוֹן, נְשִׂיא אַרְהַ”בּ אָשֵׁם. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה אָשֵׁם. הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים לָנוּ צָרוֹת. הַדּוֹלָר יָרַד. הַשּׁוּק בִּנְפִילָה. שַׂר הָאוֹצָר הִפְסִיק אֶת הַקִּצְבָּאוֹת, וְכוּ’ וְכוּ’. אוֹ: אִשְׁתִּי מְיַסֶּרֶת אוֹתִי. הַיֶּלֶד הַזֶּה בִּלְתִּי נִסְבָּל. פְּלוֹנִי עָשַׁק אוֹתִי, וְכוּ’ וְכוּ’ – זֶה נִקְרָא שֶׁהוֹלֵךְ בְּקֶרִי, ה’ זוֹעֵם עַל זֶה וּמַבְטִיחַ: אֵלֶךְ אִתְּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי, אֶתֵּן אֶתְכֶם בְּיַד הַמַּזִּיקִים בְּלִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן, כְּאִלּוּ בְּמִקְרֶה, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. כִּי גַּם זֶה עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט, שֶׁשִּׁלַּחְתִּי לָכֶם אֶת הַיִּסּוּרִים בְּמִדָּה מְדוּדָה עַל מְנָת לְעוֹרֵר אֶתְכֶם, וּתְלִיתֶם אֶת זֶה בְּיַד הַמִּקְרֶה וְהַטֶּבַע, וְלֹא הִתְעוֹרַרְתֶּם לִתְשׁוּבָה. אֲמַרְתֶּם מִקְרֶה הוּא – לָכֵן יַד הַמִּקְרֶה תִּשְׁלֹט בָּכֶם.

אֵין פָּטֶנְטִים

וְשׁוּב – אֵיךְ מִתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה? אֵין כָּאן שׁוּם פָּטֶנְטִים. אִם לָאָדָם לֹא יִהְיֶה בְּכָל יוֹם זְמַן – שָׁעָה לְפָחוֹת – לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּתְשׁוּבָה, הוּא לֹא יִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה לְעוֹלָם. הוּא יִהְיֶה תָּקוּעַ בַּהִסְתַּכְּלוּת הַטִּבְעִית וְהַמִּקְרִית שֶׁלּוֹ. כִּי עֶצֶם זֶה שֶׁהוּא לֹא הוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהַמְתִּיק דִּינִים, זֶה בְּעַצְמוֹ מַרְאֶה שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ דִּין מִשָּׁמַיִם, וְאֵין לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם כְּלָל, כִּי הוּא לֹא מְפַחֵד מֵהָעֹנֶשׁ וְלֹא מוֹצֵא לְנָכוֹן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו לִפְנֵי ה’.

כְּבָר הִזְכַּרְנוּ מַה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר, שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כְּמוֹ שֶׁהַיּוֹם כָּל אֶחָד מַנִּיח תְּפִלִּין, כָּךְ כָּל אֶחָד תִּהְיֶה לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל תִּקּוּנוֹ שֶׁל הָאָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ שֶׁעוֹשֶׂה, וְאֶת זֶה יָבִיא מָשִׁיחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁיַּעֲסֹק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹ, עַל יְדֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת. אֲבָל אָז לֹא יִהְיֶה שָׂכָר עַל זֶה, כִּי לֹא תִּהְיֶה בְּחִירָה וְכָל אֶחָד יִהְיֶה מֻכְרָח לְקַבֵּל אֶת דְּבָרָיו שֶׁל מָשִׁיחַ. לָכֵן, עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְקַבֵּל שָׂכָר עַל כָּךְ.

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי נָתָן: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הֵבִיא לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵבִיא לָנוּ אֶת קִיּוּם הַתּוֹרָה. וּבִפְרָט עַל יְדֵי שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּלִי הָעֵצָה שֶׁל הַשָּׁעָה הַהִתְבּוֹדְדוּת.

לָכֵן הַשָּׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, עִקָּרָהּ תְּשׁוּבָה, וְלֹא רַק בַּקָּשׁוֹת. נָכוֹן, צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עַל כָּל הַדְּבָרִים, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, אֲבָל עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת צְרִיכָה לִהְיוֹת הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּתְשׁוּבָה. וּבְדוֹמֶה לָזֶה, אֲנָשִׁים מְבַקְּשִׁים מֵרַבָּנִים שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָם. בְּוַדַּאי זֶה טוֹב וּמוֹעִיל, אֲבָל זֶה לֹא מַה שֶּׁיְּתַקֵּן אֶת הָאָדָם. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הָיוּ צְמוּדִים לְצַדִּיקִים עֲצוּמִים וְשִׁמְּשׁוּ אוֹתָם, וְזֶה לֹא שִׁנָּה אוֹתָם. הֵם נִשְׁאֲרוּ בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה בְּדִיּוּק. כִּי הָעִקָּר זֶה הָעֲבוֹדָה הָעַצְמִית שֶׁל הָאָדָם.

וּכְמוֹ שֶׁאֶחָד נִגַּשׁ אֵלַי וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְבָרֵךְ אוֹתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁמִירַת הָעֵינַיִם. אָמַרְתִּי לוֹ: אֲנִי אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁתִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה שֶׁתִּזְכֶּה לִשְׁמִירַת הָעֵינַיִם. כִּי הַבְּרָכָה זֶה טוֹב. אֲבָל הָעִקָּר זֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם עַל הַדָּבָר בְּרִבּוּי תְּפִלָּה וּתְשׁוּבָה. בַּדֻּגְמָא הַזֹּאת, בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר אֶת הָעֵינַיִם בִּשְׁלֵמוּת צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה בְּכָל יוֹם. אִם יִתְפַּלֵּל הָאָדָם כָּךְ, הוּא יִזְכֶּה בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה לִשְׁמֹר אֶת הָעֵינַיִם. לָמָּה לֹא? הוּא הִתְפַּלֵּל וּבִקֵּשׁ עַל דָּבָר שֶׁהוּא רְצוֹן ה’, וְה’ יַעֲזֹר לוֹ.

זֶה מְאֹד קַל. מִתְפַּלְּלִים וּמְקַבְּלִים. אֲבָל בְּלִי חֲצִי שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, שֶׁכֻּלָּהּ אַךְ וְרַק עַל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם, הָאָדָם לֹא יוּכַל לְעוֹלָם לִשְׁמֹר אֶת הָעֵינַיִם. כִּי אֵין לוֹ אֶת הַכֹּחַ לְכָךְ. כִּי אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. לָכֵן צָרִיךְ כָּל יוֹם לְבַקֵּשׁ בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה לְפָחוֹת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תַּעֲזֹר לִי לִשְׁמוֹר אֶת הָעֵינַיִם. וְה’ יַעֲזֹר לוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּנָקֵל. וְכִי אָדָם יָכוֹל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בְּלִי עֶזְרָתוֹ שֶׁל ה’? אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל.