בשדי יער עמוד 317-318

נִמְצָא: יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו – יִבְדֹּק אֵיפֹה יֵשׁ בּוֹ רַע. יְמַשְׁמֵשׁ – יִבְדֹּק אֶת הַטּוֹב, אִם הוּא מַסְפִּיק טוֹב לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וּלְפִי זֶה מוּבָן, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְאִם לֹא עוֹשֶׂה כֵּן, לֹא כְּדָאִית הָיְתָה כָּל בְּרִיאָתוֹ.

וְכֵן מוּבָא בַּסֵּפֶר “אוֹר יְחֶזְקֵאל” לְהַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זָצָ”ל, מִגְּדוֹלֵי מַשְׁגִּיחֵי יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֶז’, עַל הַגְּמָרָא הַזֹּאת, שֶׁאִם אָדָם לֹא עוֹסֵק כָּל יוֹם לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְמַשְׁמֵש בְּמַעֲשָׂיו, לֹא כְּדָאִית כָּל בְּרִיאָתוֹ!

וְנִתְבּוֹנֵן שׁוּב: גְּדוֹלֵי עוֹלָם, תַּנָּאִים קְדוֹשִׁים, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יָדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה יָשָׁר וְהָפוּךְ בְּשִׁבְעִים פָּנִים, וְהִכִּיר אֶת כָּל הַמִּדְרָשִׁים שֶׁיֶּשְׁנָם, סִפְרָא וְסִפְרֵי וְזֹהַר קָדוֹשׁ וְקַבָּלָה מַעֲשִׂית, וְיָדַע אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת הַטְּמִירִים בְּיוֹתֵר וְכוּ’ וְכוּ’, אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל מַחֲלֹקֶת הִגִּיעוּ לַמַּסְקָנָה, שֶׁנֹּחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא, וְעַתָּה מִשֶּׁנִּבְרָא מָה הִיא הַהַצְדָּקָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה לְכָל עֶצֶם בְּרִיאָתוֹ? שֶׁכָּל יוֹם יַעֲשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת. שֶׁכָּל יוֹם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. שֶׁכָּל יוֹם יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִימַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו – זוֹ תַּכְלִיתוֹ וְרַק זֶה מַצְדִּיק אֶת בְּרִיאָתוֹ.

מַדּוּעַ לֹא אָמְרוּ שֶׁעַכְשָׁו מִשֶּׁנִּבְרָא יִלְמַד תּוֹרָה? יַעֲשֶׂה מִצְווֹת? אֶלָּא מִכָּאן רוֹאִים, שֶׁרַק מִי שֶׁעוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם הַהִתְבּוֹדְדוּת, רַק אָז הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ הֵן נְכוֹנוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת, וְנִמְצָא שֶׁרַק הַהִתְבּוֹדְדוּת מַצְדִּיקָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם הוּא לֹא עוֹשֶׂה הִתְבּוֹדְדוּת, אֲפִלּוּ שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיֵּם מִצְווֹת, נֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא.

גַּם הַגְּדוֹלִים מְמַשְׁמְשִׁים

אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ אֶת אוֹתָהּ סֻגְיָה שֶׁל מַחֲלֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָבִין עַל פִּיהָ הֵן אֶת מַעֲשֵׂה קֹרַח, וְכֵיצַד נִכְשַׁל כָּל כָּךְ לַמְרוֹת תּוֹרָתוֹ, וְהֵן אֶת עִנְיַן חֻקַּת הַתּוֹרָה, כֵּיצַד זֶה שֶׁמְּטַמֵּאת טְהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת טְמֵאִים, כִּי הַדְּבָרִים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה. וּתְחִלָּה נִלְמַד מַה שֶּׁמּוּבָא בַּסֵּפֶר “לֶקַח טוֹב”, שֶׁמְּבֹאָר מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לְבֵין קֹרַח, וּמִתּוֹךְ זֶה גַּם נְתָרֵץ אֶת הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ”ל:

כּוֹתֵב הַ”לֶּקַח טוֹב”, שֶׁאַהֲרֹן הַכֹּהֵן עָשָׂה בְּכָל יוֹם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ שֶׁל “יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו”. כִּי בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ צֹרֶךְ בִּ”יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו”, כִּי הָיָה צַדִּיק גָּמוּר. אֲבָל לְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו הָיָה צָרִיךְ. כִּי כָּל אָדָם, וְלוּ הַצַּדִּיק בְּיוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ לְפִי בְּחִינָתוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל לְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, לָדַעַת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ מַה הָאֵיכוּת שֶׁל עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ. וְכָל צַדִּיק, וְלוּ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁמְּמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק רָחוֹק מִשְּׁלֵמוּת, וּמַמָּשׁ מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ גָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים. כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאַחַד הַתַּלְמִידִים שָׁמַע פַּעַם אֶת רַבֵּנוּ מִתְבּוֹדֵד וְטוֹעֵן בְּשִׁבְרוֹן לֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עַד מָתַי אֲבַלֶּה אֶת יָמַי בְּהֶבֶל שֶׁכָּזֶה?

שַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם. הַצַּדִּיק הַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב, שֶׁהִשִּׂיג בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע הַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת עֲצוּמוֹת, הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְבַלֶּה אֶת חַיָּיו בְּהֶבֶל! וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְרָאָה כַּמָּה הוּא רָחוֹק עֲדַיִן מֵהַתַּכְלִית, לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא הִנּוֹ אֵין סוֹף, וְאֵין סוֹף לַשִּׁפּוּר שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁפֵּר בַּעֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. לָכֵן, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא עוֹד רָחוֹק מִשְּׁלֵמוּת וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא גָּרוּעַ מְאֹד.

וְכֵן מָצִינוּ, בְּמָרָן יוֹסֵף קָארוֹ ע”ה, שֶׁהָיָה לוֹ מַלְאָךְ מַגִּיד שֶׁהָיָה מוֹכִיחַ אוֹתוֹ, וְכָל מִי שֶׁקּוֹרֵא אֶת דִּבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו בַּסֵּפֶר “מַגִּיד מֵישָׁרִים”, נִבְהָל. אֵילוּ בִּזְיוֹנוֹת, אֵילוּ טְעָנוֹת שֶׁלֹּא הִתְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי בַּאֲכִילָה וְכַד’. וְכֵן בְּסֵפֶר שִׁבְחֵי מהרח”ו, מוּבָאִים דִּבְרֵי תּוֹכֵחוֹת קָשִׁים שֶׁהָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְכֵן רַבּוֹ הָאֲרִ”י הָיָה מוֹכִיחוֹ, וּמִי שֶׁרוֹאֶה בְּמַה הָיָה מוֹכִיחַ אוֹתוֹ, עָלוּל לַחְשֹׁב שֶׁמְּדֻבָּר בְּאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה בְּיוֹתֵר.

וְכֵן מִי שֶׁקּוֹרֵא אֶת מִכְתָּבָיו שֶׁל רַבִּי נָתָן לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק, וְרוֹאֶה אֶת מְרִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק, אֵיךְ הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ וְחוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ, וְרַבִּי נָתָן הָיָה צָרִיךְ לְעוֹדְדוֹ תָּמִיד שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיִרְאֶה אֶת נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְכוּ’, עָלוּל לַחְשֹׁב שֶׁהָיוּ לוֹ לְרַבִּי יִצְחָק נְפִילוֹת גְּמוּרוֹת בַּעֲבֵרוֹת ח”ו. וּבֶאֱמֶת הָיָה צַדִּיק גָּמוּר, רַק לְפִי בְּחִינָתוֹ, כְּשֶׁרַק הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵה’, הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מְאֹד מֵה’, וּמַה יִּהְיֶה אִתּוֹ, וְעַד מָתַי יְבַלֶּה יָמָיו בְּהֶבֶל שֶׁכָּזֶה.