בשדי יער עמוד 323-324

הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְהִתְפַּלֵּל

נִמְצָא, שֶׁיֶּשְׁנוֹ כָּאן עוֹד דָּבָר שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן: כָּתוּב כָּאן, שֶׁהַתּוֹרָה צְרִיכָה לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי תְּפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. וּמַה קּוֹרֶה בַּמְּצִיאוּת? אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה, וְהוּא כְּבָר לֹא רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל, רַק לִלְמֹד. הוּא מִתְפַּלֵּל מֵחֹסֶר בְּרֵרָה. כְּמוֹ עֹנֶשׁ שֶׁרוֹצֶה לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ. וּמַדּוּעַ? כִּי לֹא זָכָה עֲדַיִן כְּלָל לַתּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה, וְלָכֵן אֵין הַתּוֹרָה מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי תְּפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. וְהַכֹּל מֵאַיִן הִתְחִיל? מִכָּךְ שֶׁלֹּא שׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם.

כְּשֶׁלָּמַדְתִּי אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לָאַחֲרוֹנָה, פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי מַה שֶּׁהָיָה קָשֶׁה לִי יָמִים וְשָׁנִים: מַדּוּעַ אֲנָשִׁים לֹא חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה מֵהַגְּמָרָא? עַכְשָׁו הָיָה מוּבָן לִי הַכֹּל: זֶה מִפְּנֵי שֶׁהֵם לֹא מְפַשְׁפְּשִׁים וּמְמַשְׁמְשִׁים בְּמַעֲשֵׂיהֶם יוֹם יוֹם, וְהֵם לֹא מַצְדִּיקִים אֶת קִיּוּמָם! שֶׁהֲרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל לֹא אָמְרוּ שֶׁעַכְשָׁו מִשֶּׁנִּבְרָא יִלְמַד תּוֹרָה. אֶלָּא אָמְרוּ יְפַשְׁפֵּשׁ וִימַשְׁמֵשׁ. זֶה לֹא בָּרוּר? וְעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק: וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה-לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי. לָמָּה אַתָּה לוֹמֵד תּוֹרָה אִם אַתָּה לֹא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כָּל יוֹם? לָכֵן לֹא אֶתֵּן לְךָ לְהָבִין אֶת תּוֹרָתִי, כִּי מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, מֵאַחַר וְאַתָּה לֹא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה?

וּמִכָּאן אָנוּ לוֹמְדִים לַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. כִּי הַתּוֹרָה אֵינָהּ סֵפֶר שֶׁל סִפּוּרִים חָלִילָה. וְכָתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זי”ע אוֹמֵר, שֶׁמִּי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהַתּוֹרָה הִיא סֵפֶר סִפּוּרִים – תִּפַּח רוּחוֹ. אֶלָּא אִם הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל אֵיזֶה מְאֹרָע וְכַד’, זֶה רַק בִּשְׁבִיל לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מֶסֶר לַחַיִּים וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּלְכָל הַתַּכְלִית שֶׁלָּנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת.

וְהַמֶּסֶר כָּאן הוּא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי חַיָּיו, וּלְפַשְׁפֵּשׁ וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו. כִּי בְּוַדַּאי כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם, אֲבָל זֶה רַק מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. כִּי רַק מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁעָה אַחַת הִתְבּוֹדְדוּת לְפָחוֹת, רַק הוּא יָכוֹל לוֹמַר, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם. מִי שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם, הוּא יָכוֹל לְדַבֵּר עַל תְּשׁוּבָה, וְהוּא יָכוֹל אֲפִלּוּ לָתֵת הַרְצָאוֹת עַל תְּשׁוּבָה וְלִדְרֹשׁ דְּרָשׁוֹת עַל תְּשׁוּבָה. אֲבָל בַּמְּצִיאוּת וּבְפֹעַל, בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל תְּשׁוּבָה, צְרִיכִים לְפָחוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם.

בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה בַּעֲלֵי אֱמוּנָה

וּבֶאֱמֶת בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה רוֹאִים עַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ בְּגָלוּת קָשָׁה. כִּי יֶשְׁנָהּ הַיּוֹם תּוֹפָעָה מַדְהִימָה: יוֹתֵר קַל לְלַמֵּד אֲנָשִׁים שֶׁרְחוֹקִים מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת בְּתַכְלִית, לְהִתְבּוֹדֵד, מֵאֲשֶׁר לְלַמֵּד דָּתִיִּים לְהִתְבּוֹדֵד. כִּי מִי שֶׁהָיָה עַד הַיּוֹם רָחוֹק מֵהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּכְבָר יֵשׁ לוֹ רָצוֹן לְהִתְחַבֵּר עִם ה’, הוּא מִיָּד מֵבִין שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא הַדֶּרֶךְ הָעִקָּרִית לְכָךְ, וְאָכֵן הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא הַתְּפִלָּה הָעִקָּרִית מִדְּאוֹרַיְתָא, כַּמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ם. אֲבָל אֵצֶל הַדָּתִיִּים לְצַעֲרֵנוּ הִשְׁתָּרְשָׁה דֵּעָה עֲקֻמָּה, שֶׁהִתְבּוֹדְדוּת הִיא בִּטּוּל תּוֹרָה, וְהַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲשֶׂה לֹא נוֹרְמָלִי וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה שִׁבּוּשִׁים נוֹרָאִים, שֶׁהֵם מַצְבִּיעִים עַל עֹמֶק הַגָּלוּת הַנּוֹרָאָה.

כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי שֶׁתִּקְּנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה אֶת הַסִּדּוּר, הָיוּ מִתְבּוֹדְדִים. לֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם סֵפֶר לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ, אֶלָּא כָּל אֶחָד כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ וּכְפִי מַדְרֵגָתוֹ, הָיָה מְדַבֵּר עִם ה’. וְכָךְ קִבְּלוּ מֵהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

לָכֵן אָדָם לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת “דָּתִי”. הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת “בַּעַל תְּשׁוּבָה”. לַעֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם תְּשׁוּבָה. שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁעָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. שָׁעָה שֶׁל “שַׁבָּת” בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ. בָּאָה שַׁבָּת בָּאָה מְנוּחָה. לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכָּל כַּבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלָצֵאת מֵהַמֵּרוֹץ שֶׁל הַחַיִּים. אָדָם צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לְפַשְׁפֵּשׁ וּלְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו. זוֹ גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת וְלֹא חֲסִידוּת. וּפֶלֶא עַל כָּל הַלּוֹמְדִים גְּמָרָא זוֹ, וְאֵינָם מַתְחִילִים לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּצוּרָה שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמַעַת לִשְׁתֵּי פָּנִים, שֶׁאִם אָדָם לֹא מְפַשְׁפֵּשׁ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו, בְּרִיאָתוֹ אֵינָהּ כְּדָאִית כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁהֵאִיר אֶת עֵינֵינוּ הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זָצָ”ל, מִגְּדוֹלֵי עוֹלַם הַתּוֹרָה הַלִּיטָאִי, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא קִיֵּם כָּל מַה שֶּׁכָּתַב, וְהָיָה לוֹ בְּכָל יוֹם שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ וּמִשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו.