תנו להם לחיות

אמנם אתה לומד ומשתדל לעשות
הכל כדי לחנך טוב את ילדיך, אבל
כל זה טוב ונכון בלי רדיפה עצמית.
תן לילד לגדול כל שלב בחייו. תן לו
לחיות!
 
 
לקבל את המציאות שבחיים לא תמיד הולך כמו שרוצים – זה דבר קשה מאוד, בפרט כשעניין זה מתגלה כיסוד חשוב מאוד בחינוך הילדים. כי בחיים, חווים זמנים של ירידה, של כבדות וקושי, התגברות היצר, ניסיונות, ומה לא? וזה נכון הן לגבי ההורים והן לגבי הילדים.
 
עניין זה לא מובן להרבה אנשים, לכן קשה להם בחיים ולכן הם גם מקשים לילדיהם את החיים. הם מצפים שהילדים תמיד יהיו ממושמעים, תמיד מוצלחים, תמיד שמחים, תמיד, ותמיד… הם לא יודעים להתייחס בסבלנות והבנה גם לכישלונות של הילד, גם לימים שלא כל כך 'בא לו' לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, כמו שהוריו ומחנכיו מצפים ממנו. כאן נופלים רבים וטובים בטעות הגדולה הזו. הרי החיים שלנו כבני אנוש מלאים בירידות וקשיים. זה כורח המציאות, וזה לא תמיד בגלל עוונות, שהרי אפילו לצדיקים עצומים יש ירידות, זמנים שלא הולך להם, וזמנים שהם צריכים להתחזק.
 
ישנן הרבה סיבות לכך שמשמים מנהיגים בדרך זו את האדם – שלא ילך לו. הרבה פעמים, כפי שהנושא מורחב בספר בגן האמונה, מרמזים לאדם שיש לו משהו לתקן. ויש פעמים בהן רוצים שהוא יבין שההצלחה היא לא דבר מובן מאליו, ופעמים זה פשוט בא כדי לעורר אותו להתחדש ולהתקרב לבורא, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה רס"א) שכאשר אדם נופל ממדרגתו – זה מן השמים ונועד לעורר ולקרבו להשם. ועצתו, שיעשה התחלה חדשה. לא נאמר שעצתו לרדוף את עצמו או לחשוב שהוא חוטא ופושע, אלא רק שיעשה התחלה חדשה ויתעורר להתקרב אל השם מסיבה פשוטה: אדם הוא בן אנוש מוגבל שנולד לעולם של הסתרה וניסיונות והוא לא תמיד מצליח. זאת מציאות שצריכים לקבל! ואדם שמבין זאת, זוכה לסבלנות גדולה ל… עצמו. הוא מבין את עצמו ואת ילדיו. כי לצד החשיבות של חינוך למשמעת עצמית צריך גם חינוך לסלחנות עצמית, כאשר יש צורך בזה, כדי שאדם יהיה רגיש למצב הנפשי שלו ושל ילדיו וידע מתי צריך לא להחמיר ואפילו לוותר.
 
זאת נקודה מאוד חשובה – להיות רגיש לנפש הילדים. לדעת שיש זמנים שהילד זקוק לפינוק. למשל, אם הילד אומר שהוא לא מרגיש טוב ולא רוצה ללכת לבית הספר, אמנם ההורה רואה שהילד לא חולה, אבל יש כאן מקום להבנה מכיוון שיכול להיות כאן מקרה שהילד זקוק שיניחו להישאר בבית. כמובן שמדובר על מקרים מזדמנים שבהם צריך לדעת גם לוותר, ולא על דבר שחוזר על עצמו, מקרה שאף הוא מצריך בירור למה זה קורה.
 
כאשר אדם מודע למציאות של ירידה גם בחיי היומיום של הילדים, זה נותן לו גישה נכונה – לדעת לוותר, וגם לעודד ולחזק. למשל, הורה יכול לומר לילד: 'אתה יכול להישאר בבית אם אתה רוצה, בסך הכל אתה מתאמץ כל יום, אני מבין שהיום קשה לך. תישאר בבית ותחדש כוחות'. בדרך זו לא רק שעוזרים לילד לגדול בלי לחץ מיותר, אלא אף מלמדים אותו לדעת שיש מצבים שלא הולך והם מצריכים סבלנות. זה דבר שממעטים לחנך אליו. לא מלמדים את הילדים איך להתמודד עם חוסר הצלחה, עם ירידות או כישלונות. וכשהם גדלים, אין להם סבלנות לעצמם ולירידות בהן הם נתקלים בחייהם, ואז הם נעשים לחוצים ושבורים ומנחילים את הלחץ הזה לילדיהם, וחוזר חלילה. לכן על ההורה תחילה לחנך את הילד להפסיק לרדוף את עצמו. ולמה זה קורה? משום שההורה רואה בכישלונות ובחסרונות של ילדיו ככישלון אישי שלו, זה פוגע בביטחון העצמי שלו כשהוא מגלה שיש לילד בעיה, ומיד הוא חושב שהוא לא הורה טוב, ובגללו הילד כזה וכן הלאה.
 
נכון, להתנהגות ההורה יש השפעה רבה על הילדים, אבל לא צריך להיכנס בגלל זה לשיגעון. אחרי הכל, ילדים הם ילדים, וזה מצוי שיהיו להם קשיים גם אם ההורים הם הטובים ביותר. ואחרי הכל, כולנו בני אדם! וגם להורים יכולות להיות טעויות. לא צריך להיכנס לפאניקה, אלא להשתדל לתקן ומשמים יעזרו. הילד עצמו הוא נשמה שיש לה תיקון, והתיקון הזה הוא לפעמים דרך ההורה.
 
לכן תחילה, על ההורה לצאת מהתסבוך העצמי – רדיפות או האשמות עצמיות, ורק אז יוכל לחנך את ילדיו בישוב הדעת. זה כמו מעגל: ההורה רודף את עצמו, דבר שגורם לו להיות לחוץ ולעשות טעויות עם ילדים, וזה גורר לרדיפה עצמית והוא נעשה רדוף ורגיש, לכן מקבל כל דבר באופן אישי – כל 'פספוס' קטן של ילדיו, והתגובה – היסטריה שגורמת נזקים בנפש ילדיו, והילד רודף את עצמו… וההמשך ידוע.
 
כאן מתבקשת החלטה ברורה מההורה: אמנם אתה לומד ומשתדל לעשות הכל כדי לחנך טוב את ילדיך, אבל כל זה טוב ונכון בלי רדיפה עצמית. וגם אם טעית, קבל זאת באמונה. כך השם רוצה לעת עתה. המשך להיות בשמחה ותתפלל על העבודה הנדרשת ממך, עבודה על המידות שלך והדוגמא האישית שאתה צריך להוות לילדיך. בדרך זו יהיו פחות טעויות וגם פירות טובים של חינוך נכון ורגוע. ולא רק, גם הביטחון העצמי יתחזק וההורה לא יקבל באופן אישי את החסרונות והכישלונות של הילד. והחשוב מכל – ההורה יזכה לדעת מיושבת, להתנהג עם ילדיו נכון – עם המון חיזוק ועידוד.
 
קיבלנו נוסחה פשוטה וברת-ביצוע: ברגע שההורה מבין שהוא בן אדם ויכול מאוד להיות שיהיו בדרך טעויות וכישלונות, כי אחרי הכל 'זה לא סוף העולם' לטעות וזה חלק מחייו של כל אדם. כאן הוא יגיע לנקודת ההתחזקות אותה ינחיל לילדיו ובדרך זו יחנכם. זאת בעצם גישה בריאה לחיים: להבין שהכישלונות הם חלק בלתי נפרד מהדרך אל האמת כמו שאמרו חז"ל, שאין אדם עומד על דבר הלכה אלא אם כן נכשל בה. אין אפשרות לעמוד על אמיתות הדברים – בהלכה, בתורה, בדרך האמת – בלי כישלונות! את זה הילד צריך ללמוד. לכן אמר רבי נחמן מברסלב שעל האדם להיות סבלני עם עצמו. ואיך ההורה ילמד את הילד דבר כזה? כשהוא יהיה סבלני עם עצמו, כך גם תגיע הסבלנות לילד שמועד או לא מתנהג כראוי.
 
בעולם לא יודעים להעביר נקודה זו כראוי. כאשר מספרים על צדיקים – מספרים רק על ההצלחות שלהם, מציירים תמונה כאילו הכל הלך להם חלק. מי שקורא דברים אלה חושב שצריך ללכת גם לו חלק, ואם לא הולך לו אז זה סימן שהוא לא טוב וחבל על המאמץ. אך אין זה נכון! אדרבה, אם אתם מספרים מגדולתו של צדיק צריך לספר גם על הקשיים והניסיונות שהוא עבר, הבלבולים וחלישות הדעת שהייתה לו, ועל ההתחזקות וההתגברות, כמו שמבואר היטב בספר "שבחי הר"ן" – כל מי שקורא ספר זה, בעיקר בהתחלה, לא מבין מדוע לא קראו לספר "כישלונות הר"ן"…  מסופר שם איך בכל דבר היה קשה לרבי נחמן: הוא לא הצליח ללמוד משניות, לכן היה צריך לבכות הרבה עד שלמד אותן. היה לו קשה להתבודד בהתמדה, היה מרגיש שלא משגיחים עליו ומרחיקים אותו וכן הלאה. אבל זהו באמת השבח האמיתי של רבינו הקדוש. למרות הקושי הוא היה חזק ברצון והתגבר, התחזק והתחדש בכל פעם מחדש, עד שזכה למה שזכה.
 
את זה צריך ללמד את הילדים! להצליח תמיד בחיים זו לא הגדולה האמיתית. אלא,  הגדולה האמיתית היא לא להישבר מהכישלונות! גם אין מציאות כזו שאדם יצליח כל הזמן. זה דמיון מוחלט שאנשים המציאו בתיאורים שלהם את גדולי הדורות (ומשם לוקחים זאת על עצמם). לכתוב ספר כזה צריך הקדמות ושכלים אמיתיים של עבודת השם, לדעת להתבונן בדרכם של אותם גדולים ובקשיים שעברו. אולם, לרוב, שהמחבר בחר לראות רק את ההצלחות שלהם, וחבל.
 
השכלים הנפלאים שרבינו הקדוש מלמד אותנו לעבודת השם – כגון תורת 'אזמרה' (ליקוטי מוהר"ן רפ"ב), או את תורה ח (בחלק ב) הנקראת 'הצוואה' – בה מלמד אותנו רבינו לא להוכיח. וכן, גם כל העצות להתחזקות שיש בספרי רבינו – יש להפנים ולהעביר לילדים, זה חלק יסודי ביותר בחינוכם להיות עובדי השם. שכלים נפלאים אלה תמצאו גם בספר "שבחי הר"ן", סיפורי מעשיות של רבי נחמן – במיוחד במעשה ט – מעשה מחכם ותם. גם בספרי הילדים נחמן הקטן, יוסף הצדיק ועוד.
 
כל אדם, בין אם הוא הורה ובין אם עדיין לא, צריך להתפלל ולבקש מבורא עולם שיוליך אותו בדרך האמת בעניין חשוב זה, ויהי רצון שבזכות התפילות, ההתחזקות והרצון הטוב לחנך את עצמנו ואת ילדינו להיות עובדי השם, נזכה שבורא עולם ישקיף מעלינו ממרום ויחוס עלינו ויגאל אותנו בחסד וברחמים גדולים, בקרוב ממש. אמן.