אל תהיה קמצן

אדם קמצן אוהב את הכסף שלו.
נקודה. עד כדי כך, שליבו נאטם לצער
הזולת והוא נוהג באכזריות עם
הסובבים אותו. וגרוע מזה, הוא
אפילו לא מודע לאכזריות הזו…
 
 
בגן האושר, חלק 12
 
אחת המידות הרעות והאכזריות ביותר שישנן, והמזיקות ביותר לשלום הבית היא – קמצנות!
 
אדם קמצן אוהב את הכסף שלו. נקודה. עד כדי כך אוהב את הכסף שליבו נאטם מלהרגיש את צערו של הזולת. ומכיוון שכך, הוא נוהג באכזריות, לא מרחם על הבריות ואינו עוזר להם, למשל בצדקה. וגרוע מזה, הוא אפילו לא שם לעובדה שהוא אכזרי, מכיוון שחושב שהצדק איתו. למה? כי אהבת הממון מעוורת אותו, כמו שכתוב: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". לכן הקמצן, בדרך כלל, שנוא על הבריות, וכולם מקפידים עליו – דבר שבודאי לא מוסיף לו ברכה לחייו ולכספו.
 
זה שלי!
 
מידת הקמצנות שורשה בכפירה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" – אדם חושב שהפרנסה בידיים שלו. כפירה זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים:
 
האחת – כאשר יש לאדם כסף הוא חושב שהשיג אותו בכוחות עצמו, לכן מרגיש שהוא שייך לו בלבד. הוא רוצה לשמור אותו לעצמו. אלא מה, עובדה חשובה אחת הוא לא יודע (או יודע ומתעלם) היא – שהשם נתן לו את הכסף הזה ולא רק בשבילו, אלא גם עבור האנשים התלויים בו. אם השם יראה שהוא לא נותן ממנו לאחרים הוא ייקח ממנו את הכסף, שהרי השם מוריש ומעשיר…
 
הוא גם לא יודע שכל זמן שהשם רוצה שיהיה לו כסף, אז כמה שיוציא וישתמש תמיד יהיה לו עוד, וכל שכן כשהוא לא מפסיד כלום אם ההוצאות הן על מצוות, ובפרט על מצוות הצדקה (שעל מעלותיה אפשר לכתוב ספרים רבים). אם כן, לא תעזור לו שום תחבולה, וכל מה שיעשה כדי לשמור על הכסף לא יועיל לו. ואפילו אם ישמור אותו באלף כספות, אם השם ירצה – הוא ייקח לו אותו.
 
השנייה – כאשר אין לאדם כסף הוא חושב שעתה הוא פטור מלהשגיח על אחרים, קל וחומר להשפיע על בני ביתו ולתת צדקה. הוא לא יודע שהשם משגיח עליו ומצפה לראות מה יעשה. אם יהיה נדיב לב, יתכן שהבורא ישפיע עליו ממון לפנים משורת הדין, כמו שאמרו חז"ל: אפילו עני הנותן צדקה – אין מראין לו סימני עניות. אבל אם יחשוב שהכסף שיש לו שייך לו והוא מיועד לספק אך ורק את צרכיו האישיים, אז אין שום סיבה שהבורא יוסיף לו על מה שנקצב לו, והרי מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה…
 
כמה סוגי קמצנים:
 
ישנם אנשים שהם קמצנים כלפי זרים, אבל כלפי הקרובים אליהם הם לא.
 
ויש להיפך, בחוץ הם פזרנים מכיוון שהם אוהבים כבוד, אבל בביתם הם קמצנים.
 
ויש קמצנים כלפי כולם – לזרים ולבני ביתם, אבל להנאת עצמם הם מוציאם כסף בקלות רבה ומפנקים, וכמה שאפשר, את עצמם.
 
ויש את הקמצנים לכולם – גם לעצמם אינם מניחים ליהנות מהממון שברשותם. הם הטיפוסים שאוגרים את הכסף באיזה מקום, ובסוף, הכל הולך לאיבוד או שנשאר לאחרים שייהנו ממנו.
 
בעל טוב
 
הקמצן המגונה ביותר הוא זה המתקמצן אל בני ביתו, ומתוך קמצנות זו לא מרגיש את הצרכים של בני ביתו – אשתו וילדיו. הוא מתאכזר אליהם ולא נותן להם את מה שהם צריכים. כל הוצאה בבית נראית לו מיותרת וגורמת לו לכעוס על כולם, לריב ולמרר את חיי משפחתו.
 
אין צער גדול יותר לאישה מבעל קמצן. האישה, מטבעה זקוקה להשפעת הממון מבעלה. ואפיל ואדם עני שאין לו מה לתת ואשתו מבינה את המצב, בכל זאת, קשה לה והיא מתלוננת על כך. קל וחומר כאשר לבעל יש כסף והוא לא מתנהג עם אשתו ברוחב יד. וקל וחומר עוד יותר, אם הוא מתנהג בפזרנות עם עצמו ואחרים וכלפי בני הבית הוא קומץ ידו, כי אז, אין מרירות גדולה מזו לאישה.
 
אם הבעל היה מאמין בגמרא הקדושה שקבעה שכל המכבד את אשתו מתעשר! היה מכבד אותה וקונה לה בגדים ותכשיטים, ובודאי לא היה מעיר לה או כועס על הוצאותיה, אפילו אם ההוצאה הייתה באמת מיותרת, משתי סיבות: האחת – הכעס מפסיד את הפרנסה. השנייה – כבוד אשתו מביא פרנסה.
 
וכן כתוב בגמרא: "לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד את אשתו וילדיו יותר ממה שיש לו" (חולין פ"ד, ע"ב).
 
זו אחת המצוות הבודדות שמצאנו שבורא עולם דורש מהאדם להוציא עליה יותר ממה שיש לו. אפילו בהידור מצווה אמרו חז"ל שיבזבז עליה האדם עד שליש יותר משוויה, ובהרבה מקומות נאמר שהתורה חסה על ממונו של האדם.
 
אבל כשמדובר בכבוד אשתו – זה חשוב מאוד בעיני השם יתברך, והוא מצווה על האדם שגם אם אין לו במה לכבדה שלא יפתור עצמו בכך שהוא אנוס, אלא יעשה את כל המאמצים לכבדה – יתפלל, יתאמץ ויתרוצץ, ואפילו ילווה לצורך זה אם יש לו אפשרות להחזיר את ההלוואה, אפילו בדוחק גדול.
 
אם לבעל יהיה רצון חזק לכבד את אשתו ואת ילדיו, אפילו יותר ממה שיש לו, בורא עולם בודאי יעזור לו וייתן לו את האמצעים לזה. כי הוא ציווה זאת. מה שאין כן בשאר המצוות, שאף אם ירצה האדם לעשותן יותר ממה שיש לו, אפילו ירצה לבנות ישיבות ולהחזיק לומדי תורה – שזה דבר חשוב מאוד, והוא יבקש מבורא עולם שייתן לו אפשרות לזה, אין לו ערבות שזה מה שיעשה הבורא, מכיוון שהוא לא ציווה עליו לעשותם יותר ממה שיש לו. אבל בכבוד אשתו, מכיוון שהבורא עצמו ציווה על האדם לכבד את אשתו ביותר ממה שיש לו, אז אם ירצה בכל מאודו לקיים ציווי זה השם יעזור לו.
 
לכן, גם אדם שמצבו דחוק לעולם לא יאמר לאשתו "אין לי". אלא, "אשתי, אקנה לך את מה שאת מבקשת. אתפלל על זה ולא אחסוך שום מאמץ עד שתקבלי את מה שביקשת"… ובורא עולם, שרואה רצון אמיתי כזה, יעזור לו, והבעל הזה יזכה לכבד את אשתו ואת ילדיו יותר ממה שיש לו.