בשדי יער עמוד 349-350

וְזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא קוֹרֶה כִּמְעַט בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁעוֹשֶׂה, כְּגוֹן בִּזְמַן הַלִּמּוּד וְכַד’, שֶׁעַל פִּי רֹב הָאָדָם מַצְלִיחַ לְהִתְרַכֵּז בְּמַה שֶּׁעוֹשֶׂה, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא מָצוּי כְּלָל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלִים. אַדְּרַבָּה, בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ הוּא שׁוֹקֵעַ בְּרִכּוּז עָמֹק, וּמִתְמַלֵּא בְּמֶרֶץ וְחִיּוּת…

כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הַפּוֹתַחַת לָאָדָם אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים, וְאִם הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶת כָּל הַתְּפִלָּה מִלָּה מִלָּה, הוּא יִזְכֶּה לְזִוּוּג, לִשְׁלוֹם בַּיִת, לְפַרְנָסָה בְּקַלּוּת וּבְשֶׁפַע, לְחָכְמָה, לְבָנִים. הַכֹּל יִפָּתַח לוֹ; הַכֹּל יִסְתַּדֵּר לוֹ. גַּם יִזְכֶּה לְשִׂמְחָה וְכוּ’ וְכוּ’.

אֱמֶת

וְכוֹתֵב רַבִּי נָתָן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, שֶׁאַחַת הַמְּנִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל הַתְּפִלָּה, הִיא הַחִסָּרוֹן בְּמִדַּת אֱמֶת. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לָאֱמֶת בִּזְמַן תְּפִלָּתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּדֵּל עַל כָּל פָּנִים לוֹמַר אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הָיָה בְּוַדַּאי מַצְלִיחַ לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וְכוֹתֵב עוֹד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פַּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי הַיְּוָנִים טִמְּאוּ אֶת כָּל הַשְּׁמָנִים, דְּהַיְנוּ אֶת הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, וְהִכְנִיסוּ בִּלְבּוּל בְּעַם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָהֶם דַּעַת בְּרוּרָה, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָהֶם דַּעַת בְּרוּרָה, שֶׁאֵין שׁוּם טַעַם לָעוֹלָם הַזֶּה, מִלְּבַד לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן ה’, שֶׁכָּל זֶה הוּא הַדַּעַת הַבְּרוּרָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה – אֶת הַדַּעַת הַזֹּאת הֵם טִמְּאוּ וּבָזֶה הֵם הִכְנִיסוּ בִּלְבּוּל בְּעַם יִשְׂרָאֵל.

וּכְשֶׁטִּמְּאוּ כָּךְ אֶת הַמּוֹחִין וְאֶת הַדַּעַת, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר כְּבָר לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר שֶׁל קְדֻשָּׁה. כִּי הַדִּבּוּר הוּא לְפִי הַדַּעַת, וְהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּמוֹחוֹ, וְאִם לָאָדָם יֵשׁ רַק שְׁטֻיּוֹת בְּרֹאשׁוֹ, בָּרוּר שֶׁיְּדַבֵּר אֶת אוֹתָן שְׁטֻיּוֹת. רַק אִם יֵשׁ בְּמוֹחוֹ דַּעַת, אֱמוּנָה וְכוּ’, אָז מְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל אֱמוּנָה וְדַעַת, כִּי הַדִּבּוּר הוּא בִּטּוּי לַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הָאָדָם, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָאָדָם בִּפְנִים, בָּא לִידֵי בִּטּוּי בְּדִבּוּרוֹ. וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת – הִיא יוֹצֵאת מִפִּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.

וְזֶה בְּחִינַת פַּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, צְרִיכִים לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לָאֱמֶת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תּוֹרָה ט’, שֶׁבַּחֹשֶׁךְ הַמַּקִּיף אֶת הָאָדָם בִּזְמַן שֶׁמִּתְפַּלֵּל, שֶׁמְּסַבְּבוֹת אוֹתוֹ הַקְּלִפּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְכוּ’, יֶשְׁנָם פְּתָחִים הַרְבֵּה. וְלִמְצֹא אֶת הַפְּתָחִים הַלָּלוּ, הוּא עַל יְדֵי אֱמֶת, שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ לָאֱמֶת וְיִשְׁתַּדֵּל לוֹמַר אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, וְאָז הָאֱמֶת הַזֹּאת מְאִירָה לוֹ בַּחֹשֶׁךְ, לִמְצוֹא פְּתָחִים לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ, כִּי הָאֱמֶת הִיא עֶצֶם אוֹר ה’ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם.

לָכֵן הָאָדָם צָרִיךְ בְּעֵת הַתְּפִלָּה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לוֹמַר כָּל מִלָּה בֶּאֱמֶת. כְּגוֹן, כְּשֶׁאוֹמֵר אֶת הַמִּלִּים “חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת”, יְכַוֵּן בֶּאֱמֶת, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחָכְמָה בִּינָה וָדָעַת, הוּא מְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו בֶּאֱמֶת מֵאֵת ה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּחוֹנֵן אוֹתוֹ בְּחָכְמָה בִּינָה וָדָעַת, וְיֹאמַר מִלָּה בְּמִלָּה עִם הַפְסָקָה בֵּין כָּל מִלָּה לְמִלָּה: חָנֵּנוּ… מֵאִתְּךָ… חָכְמָה… בִּינָה… וָדָעַת… וּבָרֶוַח שֶׁבֵּין מִלָּה לְמִלָּה, יַחְשֹׁב הֵיטֵב פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה הַבָּאָה שֶׁרוֹצֶה לְהוֹצִיא מִפִּיו, כִּי אֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ חַיָּבִים לַחְשֹׁב הַמִּלָּה קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִפִּינוּ, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּתוֹרָה ע”ו, אַחֶרֶת הַמִּלָּה יוֹצֵאת בְּלֹא מַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ בְּלֹא כַּוָּנָה.

וְהָאֱמֶת – הִיא בְּחִינַת חוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. כִּי הָאֱמֶת הִיא בְּחִינַת “חוֹתָם”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל שֶׁאֱמֶת הִיא חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוּא נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, לִמְקוֹם קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹת עַם יִשְׂרָאֵל, וּלְטַהֲרָם עַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת שֶׁהִקְטִיר וְהִנִּיחַ עַל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה. כִּי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁעָלֶיהָ הָיָה עוֹמֵד הָאָרוֹן עִם הַלּוּחוֹת, זֶה בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת, כִּי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה מִמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, וְעִקַּר יְסוֹד הָעוֹלָם הוּא אֱמֶת, כִּי אֶת הָעוֹלָם מְקַיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּאָמוּר, חוֹתָמוֹ אֱמֶת, וְנִמְצָא שֶׁהָאֱמֶת מְקַיֶּמֶת הָעוֹלָם, וְלָכֵן נְקֻדַּת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁהִיא יְסוֹד הָעוֹלָם הִיא בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת, וְשָׁם הָיָה עוֹמֵד הָאָרוֹן שֶׁשָּׁם הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה הִיא עִקַּר הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תּוֹרַת אֱמֶת…